סיור במנזרי שפלת יהודה יכול להוות יום או חצי יום טיול מרתק לכל המשפחה. אפשר לבחור ולבקר במספר מנזרים ציוריים כראות עינכם ולקנח (או להתחיל) איך לא, בקולינריה וביינות משובחים.
גנב זה טוב או רע?
את הסיור מומלץ להתחיל באחד מהמנזרים שכולנו עוברים לידו לפחות מספר פעמים בשנה מבלי להיכנס – מנזר לטרון.
אזור לטרון השוכן בעמק איילון מפורסם לא רק בשל יופיו של עמק איילון אלא גם בשל הקרבות העזים שהתרחשו בו במהלך מלחמת העצמאות. אריאל שרון, יצחק מודעי, דוד עזריאלי, תד הריסון (כן, אבא של) ואפילו ניסים אלוני נלחמו כאן. אזור אסטרטגי המחבר עוד מאז ימי קדם בין השפלה, להרי יהודה, לירושלים ולמישור החוף. רק בשנת 1967 נסגר המעגל והאזור כולו עבר לשליטה ישראלית.
הכניסה אל המנזר היא מהרמזור הסמוך לתחנת הדלק (כביש 3). חורשה ירוקה נאה היכולה לשמש גם לפיקניק נמצאת בצידי הכביש המוביל למנזר. כמאה מטרים לפני שער הכניסה אל המנזר נמצאת אנדרטה גבוהה ומרשימה שנבנתה בשנת 2006 וכדאי לקרוא את הכתוב בה – סיפורם של יהודי, נוצרי ומוסלמי מהמאה ה-12, שלוש דמויות המייצגות אחווה וסובלנות.
המנזר נבנה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 למרגלות מנזר צלבני. מקור השם לטרון בצרפתית הנו מבצר אותו בנה ריצ'ארד לב הארי בתקופה הצלבנית – 'לה-טורון דה שבליה' שם שהשתבש עם הימים ללטרון אולם במשך השנים היו אלה עולי רגל נוצריים שהסיקו שמקור השם הנו לָטְרוֹ, שהנו הגנב הטוב (=בוניס לטרוניס) המוזכר בברית החדשה כמי שנצלב יחד עם ישוע ואשר חזר בתשובה בערוב ימיו או יותר נכון על הצלב.
במנזר גרים כיום נזירים קתולים מהמסדר הטראפיסטי (שתקנים), מסדר הדוגל בחיי צניעות כאשר בעולם ישנם מעל ל-100 מנזרים השייכים למסדר זה אולם כאן בישראל זהו היחיד.
כיום במתחם המנזר חנות המפורסמת ביינות המיוצרים כאן במתחם (כרבע מיליון בקבוקים מיוצרים כאן בשנה) ואף מוזיאון קטן עם פריטים ארכיאולוגים מהסביבה. הכנסייה עצמה מרשימה ושווה להציץ בה אם כי רבים מהבקרים הישראלים מתספקים בחצר ובחורשה שמסביב וחבל. מי שייעלה במדרגות אל הכנסייה יוכל להביט בנוף של עמק איילון לכיוון מערב.
המנזר פתוח כל השבוע למעט ימי א' וחגים נוצריים. שעות הפתיחה הן 09:00-11:00, 15:30-16:30
הדרך אל האושר
ממנזר השתקנים נמשיך בנסיעה קצרצרה צפונה אל אמאוס. יורדים חזרה אל הכביש מהמנזר וממשיכים ימינה, צפונה לכיוון פארק קנדה כאשר נחלוף משמאלנו את תחנת הדלק ומוזיאון השריון בלטרון. מדלגים על הפנייה ימינה לכביש 1 לירושלים וממשיכים ישר וכמאתיים מטרים לפני פארק קנדה, עוצרים מימין ליד השלט הגדול – אמאוס.
העיר אמאוס חשובה מאוד בעולם הנוצרי. כאן על פי הברית החדשה (הבשורה על פי לוקאס), התגלה ישוע לשניים מתלמידיו בפעם הראשונה לאחר צליבתו ותחייתו. ישנם הטוענים שאמאוס נמצאת דווקא באבו גוש או באזור נבי סמואל (קובייבה) אולם כיום גוברת הסברה שאכן כאן אכן העיר אמאוס וזאת על פי חישובי מרחקים.
אמאוס גם מוזכרת בקרבות החשמונאים כאתר אסטרטגי שהתפרסם בזכות קרב מבריק בפיקודו של של יהודה המכבי בשנת 165 לפנ"הס ובמהלך המרד החשמונאי כאשר ניצח במהלך מבריק את הצבא הסלווקי בראשות ניקנור. מסתבר שקרב היסטורי זה נלמד עד ימינו אנו בביה"ס צבאיים ברוסיה כמה שיישמע הזוי. לימים תוקם כאן עיר הניצחון, ניקופוליס, לאחר מרד בר כוכבא, כנסיה ביזנטית, כנסייה צלבנית וכפר ערבי עד לשנת 1967.
כבר בהיכנסנו אל האתר נבחין באתר ארכיאולוגי ובו שרידי אפסיס, קיר התפילה המרכזי לכיוון מזרח, שרידיה של כנסייה צלבנית שהוקמה על שרידי כנסיה ביזנטית כמו באתרים רבים אחרים בארץ הקודש.
כיום מנוהל האתר על ידי מסדר נזירות, קהילת האושר, אשר הגיעו לכאן בשנת 1993.
קהילת "בני האושר" נוסדה בצרפת בשנת 1973. חברי הקהילה, שמים דגש בתפילתם למען אחדות והבנה הדדית בין הדתות ובמיוחד בין יהודים לנוצרים. מקור שמה של הקהילה מגיע מדרשתו של ישוע על הר האושר שעל יד הכינרת: "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמיים", הבשורה על פי מתי.
אם נעלה בשביל אל מעל לאתר הארכיאולוגי שבכניסה, נוכל להיכנס אל המוזיאון הצנוע ובו ממצאים ארכיאולגיים מרשימים כדוגמת פסיפסים צבעוניים, ארונות קבורה (גלוסקמאות) ועוד.
בסמוך למוזיאון נמצאת הכנסייה המודרנית של הקהילה. בכנסייה ציורי קיר מרשימים המתארים סיפורי מהעולם הנוצרי. המוזיאון והכנסייה יושבים בבניין המכונה "בית השלום" אשר נבנה בשנת 1931 על ידי נזירים קתולים מהמסדר הצרפתי "הלב הקדוש של ישוע".
המנזר פתוח כל השבוע למעט ימי א' . שעות הפתיחה הן 08:00-12:00, 14:30-17:00
מי מלכת הארץ?
מאמאוס נמשיך עם הרכב אל כביש 1 לירושלים ונפנה ימינה על כביש 38 לכיוון בית שמש. נעבור את צומת שמשון ונמשיך לכיוון ישר, דרומה. לאחר שנחלוף מימין על הכניסה לקיבוץ צרעה מייד נבחין מימיננו בשלט המוביל אל מנזר דיר ראפאת כאשר נחלוף על קיבוץ צרעה שמימיננו. מקור השם הינו בכפר הערבי ראפאת שננטש בשנת 1948.
על גג חזית הכנסייה שהוקמה בשנת 1927, קשה לפספס את פסלהּ של מרים, הבתולה, אימו של ישוע ומתחתיה הכיתוב REGINA PALASTINA – גבירתנו מלכת פלסטין או אם נרצה, מלכת הארץ.
המנזר עצמו צנוע ובו שתי אטרקציות מומלצות. האחת הנה הכנסייה עצמה ובה ציור ענק על התקרה ובו צירוף המילים אותם אמר על פי המסורת המלאך גבריאל אל מריה "שלום לך מרים" – ,אווָה מריה" בלא פחות מאשר 343 שפות. במקור, נשלחו למעלה מ-400 תרגומים למילים אלה ואילו האמן הירושלמי שצייר את הציור הגדול, הספיק להעתיק רק 343 תרגומים. אסור להחמיץ!
באפסיס עצמו (שאינו פונה משום מה מזרחה) עומד פסלה של מרים כך שקשה שלא להבין למי מוקדש המנזר.
בכניסה למנזר ניתן לבקר ביקב מוני, פרובאנס הקטנה בהרי יהודה, ובו אפשר לרכוש יינות, גבינות, תבלינים, שמן זית ועוד- מומלץ וטעים ביותר.
מחצר הכניסה אל המנזר ואל היקב, תצפית מדהימה לכיוון מזרח על כל האזור – תענוּג לעיניים.
המנזר פתוח בשבת, בין השעות 9:00 עד 12:00. לתיאום בימים אחרים, טל' 02-9917981.
כנסייה של רבי?
ממנזר דיר ראפאת נחזור לכיוון בית שמש ונפנה ימינהף דרומה לכיוון בית גוברין במרחק נסיעה קצרצר של כמה דקות ונפנה בזהירות שמאלה בשלא אל מנזר בית ג'ימאל. דרך עפר קצרצרה וקלה עם נוף מדהים. נחנה בכניסה אל המנזר וניכנס בעצם אל שני מנזרים במתחם אחד.
המתחם שהוקם בשנת 1881 שייך למסדר הקתולי איטלקי, הסלזיאני, ובעצם ישנם בו מנזר נזירות, כנסיית סטפנוס הקדוש (המדהימה!) ומנזר לגברים.
נתחיל בחצר מזנר הגברים. שימו לב לתחנה המטארולוגית הקטנה והצנועה שבכניסה. זוהי התחנה הוותיקה ביותר בארץ ישראל. נחלוף על פניה מימין ונקיף את חצר המנזר עד לחצר האחורי. דרכינו אל כנסית סטפנוס הקדוש. בכניסה אליה פסל מתכת של יגאל תומרקין.
המסורת המקומית גורסת כי כאן ממש מתחת לכנסייה, בקריפטה, נקברו סטפנוס, המרטיר הנוצרי הראשון (מת על קידוש השם או בערבית, שהיד), כאשר הוצא להורד בסקילה וישנם הטוענים כי זה קרה ליד שער האריות שעד היום מכונה שער סטפנוס. המסורת השנייה גורסת כי פה גם קבור לא פחות מאשר רבן גמליאל הראשון, נכדו של הלל הזקן שכיהן כנשיא הסנהדרין.
חשיבותו של רבן גמליאל בנצרות נובעת מהסיבה שהיה מורו ורבו של פאולוס הקדוש (שאול התרסי), בטרם התנצר. ישנה גרסה הטוענת כי היה זה רבן גמליאל שהתייצב לצידו של סטפאנוס בטרם נסקל. ייתכן כי השם בערבית, בית ג'ימאל (= "בית היופי") נובע מהשם גמליאל. הכנסייה הקטנה מעוטרת מכף רגל ועד ראש בסמלים ובציורים נוצריים שפשוט אסור לפספס – פאר האומנות.
בצידו השני של המתחם (לכיוון החניון ממנו באנו) ישנו מנזר נוסף של נזירות בית לחם. במנזר חנות מזכרות ועבודות יד (וקולינריה) וכנסיה יפה עשוייה עץ שיש לבקש מהנזריות החביבות להיכנס.
בית ג'ימאל – פתוח כל השבוע כולל שבת מלבד ראשון, בין השעות 8:30-11:30 ו-13:30-16:30
