לפני למעלה מ-100 שנה הקים בוריס שץ את האקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל", שהפכה למוסד הלאומי העברי הראשון בארץ ישראל ומקור ראשון בחשיבותו כמובן, לאמנות העברית המתחדשת. סיור במבנה ההיסטורי ובסביבתו של המוסד, שעד שנות ה-60 שימש גם כמוזיאון הלאומי הוא חוויה בפני עצמה.
בראשית ימיו שימש בצלאל כבית מדרש לאמנות, ועד הקמתו של מוזיאון ישראל באמצע שנות ה-60 גם כמוזיאון הלאומי. יש לזכור כי רק 20 שנה יותר מאוחר הוקמה האוניברסיטה העברית בהר הצופים.
מאחורי הרעיון, התכנון וכמובן ההקמה של מוסד בצלאל עמד פרופסור בוריס שץ, ששאיפתו היתה, ביחד עם תלמידיו, ליצור אמנות עברית חדשה, ודווקא בעיר ירושלים.
פרופס' שץ – האב המייסד
דמותו של בוריס שץ ובשמו המלא זלמן דב ברוך שץ, הנה דמות ססגונית, שידעה בימי חייהָ לא מעט עליות ומורדות. שץ היה פסל החצר של נסיך בולגריה, פרדיננד, ואף ייסד את האקדמיה לאמנות בעיר סופיה הבירה. בראשית המאה העשרים, בעודו חי בפריז נאלץ להתפרנס מאגרוּף, אולם מיד עם הגיעו לירושלים תאר אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, את המאורע במאמר: "כי מציון יצא יופי ואמנות מירושלים".
שץ שהיה אוטופיסט ויש שיגידו הוזה, נהג ללבוש לבן ברחובותיהָ של העיר. את השם למוסד, הנבחר, בּצלאל, שאב מהסיפור המקראי אודות בצלאל בן-אורי, מקים המשכן והאמן הראשון במקרא: "ראה קראתי בשם בצלאל בן-אורי בן-חור למטה יהודה; ואמלא אותו רוח אלוהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה; לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ; בחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכה" (שמות ל"א, ב'-ה').
עץ דרך התקרה
עם הקמתו שכן בצלאל בשכונת החבשים, הסמוכה למגרש הרוסים. בשנת 1908 שנה עבר המוסד לבית מספר 12 ברחוב שמואל הנגיד, בו יתרחש סיורנו.
בתוך מתחם בצלאל ההיסטורי שברחוב שמואל הנגיד שוכן גם ביתה של משפחת שץ. המבנה ממוקם בחצר האחורית, אך הוא אינו פתוח לקהל. שץ סבר כי ראוי שבית הספר ישמש גם כבית מלאכה, ושתלמידי ומורי בית הספר יתפרנסו ממכירת עבודותיהם. כך הוקמה במרכז העיר החנות "בצלאל של שץ", שהייתה גם מרכז תרבותי.
כיום, המבנה שבו אנו עומדים משמש כבית אמנים, הכולל בין היתר חלל המיועד לתערוכות מתחלפות ומסעדה בשם "מונא", בתחומיה אח עצים פעיל, עץ ברוש עתיק שעובר דרך התקרה ופסנתר היסטורי. על קירות האבן הירושלמית תלויות כרזות משנות ה-40 של המאה הקודמת.
בשלב מעט מאוחר יותר, החליטו שץ ומרעיו להקים שכונות אמנים מסביב למתחם – אליהן נגיע בהמשך.
על בניין בצלאל ואוצרותיו
עם המורים והתלמידים בבצלאל נמנו אמנים ידועי שם, שחלק מעבודותיהם מעטרות את הבניין עד ימינו. נחום גוטמן היה מתלמידי המוסד, וכמוהו הצייר מרדכי ארדון, חתן פרס ישראל. אחד המורים היה זאב (רביצקי) רבן, שבנה במו ידיו את המנורה שעל גג המבנה שמולנו. מאידך, אגדה ישנה מספרת כי את המנורה הביאו בכלל חיילי הגדודים העבריים בהגיעם ממצרים. כך או כך, זוהי מנורת החשמל הראשונה שהודלקה בירושלים.
שתי עבודות נוספות של רבן, אשר נעשו באבן פרי ממוקמות משני צידיו של גרם מדרגות הכניסה. עבודות אלה מדגימות את הסגנון ה"בצלאלי" המובהק. שני מורים נוספים במוסד היו ראובן ליפשיץ אהרון שור. אחד התלמידים המפורסמים היה יעקב שטרק שעלה ב-1905 לארץ ולאחר שנה הצטרף כאחד מעשרת התלמידים הראשונים במוסד.
אגב, יחסי המורים תלמידים בבצלאל דמו באופן מוזר ליחסי רבנים ותלמידיהם בישיבה. בהקשר זה כינה שץ את המוסד "מקדש במדבר", והאמין בכל לבו כי זהו הבסיס לבניית המקדש השלישי.
בין שני הבניינים המעוטרים שבחצר נמצאת רחבה נעימה. מאחורי הבניין עצמו ניצב ביתו של שץ, שכיום מתגוררת בו משפחה.
אמן או לוחם
במבנה ששימש כבית הנכות הלאומי בצלאל ניתן להבחין בשתי דלתות הנחושת המקוריות, שעמדו בו עד שנת 1982. על אחת הדלתות נכתב "זה השער נעשה בבצלאל לזכר ליל ט"ז סיוון תרפ"ב".
ומה ארע באותו לילה ארור? אחד מתלמידי בצלאל, יוסף כהן שמו, נשלח לאסוף תרמילי פגזים ישנם שהותכו לייצור כדים וגביעים. הוא נתפס בידי חיילים בריטים וכנשאל למעשיו סיפר כי החומר שבידיו מיועד ליצירות אמנות.
הבריטים לא האמינו לנער האומלל. הם חשבו שהתרמילים מיועדים להכנת נשק ותחמושת. הנער נשלח למעצר ובעקבות לחץ "פיזי מתון" הודה במעשה שלא נעשה. החיילים הבריטים עלו על הטעות רק אחרי שפרצו למתחם בצלאל ועשו בו שמות. לאחר שנהרסו דלתות הכניסה לבניין בנה זאב רבן את הדלתות שעל הקיר מולנו. שימו לב, מימין, תמונה גדולה של שץ על בגדיו הלבנים, ואחד המורים במקום, לחובסקי.
לא רק על האמנות לבדה
אבל מה לעשות שאוטופיה ומציאות לא כל כך עבדו למען בצלאל. בעקבות קשיים כלכליים ובריחת אמנים לתל אביב המתפתחת, נאלץ פרופסור שץ לצאת למסע גיוס כספים בארה"ב (1932), במהלכו הלך לעולמו. הוא נטמן בבית הקברות של הר הזיתים, טרם ראה את חזונו, הקמת שכונת האמנים נווה בצלאל, קורם עור וגידים.
נחזור לסיור, הבניין הימני מבין שני המבנים שבמתחם משמש היום את המחלקה לאדריכלות של בצלאל. שאר המחלקות פועלות, מאז 1986, בתחום האוניברסיטה העברית בהר הצופים. יש לציין כי בימים אלה מנסה הקרן לפיתוח ירושלים להחזיר את כל המחלקות של בצלאל למתחם שבמרכז העיר.
ומי מכיר את האיש שבקיר?
נצא מחצר המבנה; על הקיר מולנו נראה כרזה גדולה, על בניין שמאכלס בין היתר מוזיאון פתוח (נחנך ב-2006), שאוצר את יצירותיה של משפחת שץ. מזמן לזמן מוחלפת הכרזה, בין יצירותיהם של שץ עצמו, או של ילדיו, לואיז וזהרה, שהיו אמנים בפני עצמם.
ישנן שכונות בירושלים
מרחוב שמואל הנגיד נפנה מערבה לרחוב מרדכי נרקיס, אף הוא שימש מורה בבצלאל. בפינת הרחובות נרקיס ואוסישקין נבחין במבנה שעובר שיפוצים. המבנה, המוכר כמסעדת "בסוגריים" (אוסישקין 46), הוקם בידי אליהו פראג'י שהיה איש יק"א. פראג'י עלה בשנת 1913 מקושטא וכיהן כאחד משני השופטים היהודיים הראשונים בשלטון העות'מאני בארץ. על הגג ניצבת פירמידה קטומה ועליה מרובעי נחושת.
נמשיך שמאלה באוסישקין עד לרחוב הגר"א, הנחצה על ידי רחוב הרשנברג. רחוב זה מהווה את לב לבה של שכונת נווה בצלאל, שתוכננה בידי פרופ' שץ. ב-1939 נערך בירושלים מפקד אוכלוסין, ממנו עלה שגרו כאן לא מעט מאנשי בית הספר לאמנות.
המלצתי מכאן, להמשיך לכיוון רחוב נחלת צדוק ולהיכנס ב"שער" לשכונת "שערי חסד", בה מצויים בתי כנסת מרתקים, מבני אדריכלות מרשימים ואפילו שעון שמש על אחד מקירות הבתים שבשכונה.
