הכפר הוקם על פני עשרות דונמים בשנת 1871 על ידי הארכימנדריט הרוסי אָנְטוֹנין קפּוּסְטִין, ראש המשלחת הכנסייתית הרוסית לארץ ישראל. היתה זו פעולה מני רבות שנקטו מעצמות אירופה במטרה לתקוע יתד בארץ הקודש.

הכפר כולל שתי כנסיות קטנות; כנסייה אחת גדולה; מבני מגורים לנזירות; בתי הארחה לצליינים; ושלושה בתי קברות: אחד לנזירות; השני לשמונה נזירות שמתו ממגפת כולרה בראשית המאה ונקברו בבידוד; והשלישי לעובדי המקום או לתורמים שאינם חברי המנזר. יושבי הכפר הם 48 נזירות רוסיות, שבראשן אם המנזר, וכן שני כמרים, המנהלים את טקסי התפילה.

ברחבי הכפר ההררי פזורים בתיהן של הנזירות. לכל אחת מהנזירות חדר ומטבח משלה, והמעוניינות יכולות לקבל חלקת אדמה לגידולי תבלינים וירקות בצד הבית.

עד שנת 1983 היה הכפר ידידותי למדי, וזרים יכלו לבקר בו בשעות הביקור המקובלות, אלא שבאותה שנה חדר חבר כת השטן לכפר, ורצח שתי נזירות. הרצח הכפול הכה את הנזירות השלוות בהלם, והן הקיפו את הכפר בחומת האבן הגבוהה הנראית היום. במשך שנים ארוכות היה המתחם סגור לגמרי בפני זרים, ורק בשנים האחרונות הוא החל להיפתח שוב לקהל.



הכנסייה הבלתי גמורה…

Photo: רון פלד

הכנסייה המרכזית

בלב הכפר שוכנת קפלת תפילה צנועה, אך עמוסה באיקונות ובציורים, שנתרמו לה במהלך השנים. הכנסייה מוקדשת לביקור שערכה מרים אם ישו בבית קרובתה אלישבע, אם יוחנן המטביל (ראו 'כנסיית הביקור'), ולכן 

סביב הקשת שמעל המבואה מצוטטות מילות פליאתה של אלישבע, בעת פגישתה עם מרים בעין כרם: "מאין באתני כזאת, כי אֵם אדונִי אלי תבוא?" (לוקס א 43). 'הביקור' נחשב על ידי הנזירות לאירוע המרכזי והחשוב ביותר בעין כרם, ולכן מדי שנה ב-7 ביולי, מועתק ממקומו ציור גדול המתאר את התגלות המלאך גבריאל למרים, מהכנסייה שבמגרש הרוסים אל הכפר הרוסי בעין כרם.

המסע מתחיל ברכב, אך בהגיע השיירה המכובדת לפאתי עין כרם, צועדים הכמרים והנזירות ברגל, בדרך שקושטה בפרחים ובעלים רעננים מבעוד מועד על ידי הנזירות המקומיות. הציור מוצג אז בכנסייה המרכזית בכפר בעין כרם למשך שלושה חודשים, בדומה  לזמן בו שהתה מרים בבית אלישבע. אז נערכת תהלוכה דומה, והציור מוחזר למגרש הרוסים.



הכפר הרוסי בעין כרם

Photo: רון פלד

כיאה לכנסייה אורתודוכסית, מחולקת הכנסייה המרכזית בכפר הרוסי לשלושה חלקים: האולם; בימת התפילה; והמזבח בו נערכת הליטורגיה (מקבילה ל"מיסה" הקתולית). בין הבימה והמזבח מפריד קיר איקונות, הנקרא "איקונוסטאזיס", שנועד להסתיר את הליטורגיה מעיני הקהל. היחידים הרשאים לצפות בטקס זה הם הכומר העורך אותו, ונזירה (לרוב מבוגרת) המסייעת לו. קירות הכנסייה מציגים את תמונותיהם של קדושים וגיבורים רוסים, כמו אלכסנדר נייבסקי, מצביא וקדוש רוסי בן במאה ה-13, או אנדרי בּוֹגוֹלוֹבְסקִי, שהציל את העיר ולדימיר (כארבע שעות נסיעה ממוסקבה) במאה ה-12.

כן מוצגת דמותה של מרים בהקשרים שונים, כמו תמונה בה היא לבושה בפאר רב ומעל ראשה כתר, והיא אוחזת על ברכיה את ישו. ציור כזה מכונה "האם הפותחת שער", והוא מסמל את הגנתה של מרים על מאמיניה.

ברחבי הכנסייה פזורים חפצי קודש, וכן קמיעות, צלבים וחלקי עצמות של קדושים שנפטרו. העברת חלקי עצמות של קדושים לכנסייה מקובלת מאד בכנסייה האורתודוכסית, והיא נעשית לרוב על פי החלטת הפטריארך המקומי: לאחר מותו של קדוש פותחים את קברו, מפרקים את העצמות הנותרות לפיסות קטנות, ושולחים אותן לכנסיות שונות, כדי להשרות את ברכת הקדוש בהן. 

הכנסייה הבלתי גמורה

בפסגת הכפר שוכנת כנסייה גדולה, המכונה עד היום בשם "כנסייה הבלתי גמורה", למרות שבנייתה הושלמה בשנת 2006. סיפורה העגום של הכנסייה מתחיל בראשית המאה -20, עם יוזמתה של יליזבטה פיודרובנה, אשת סרגיי, יורש העצר הרוסי, להקים כנסיית צליינים גדולה בפסגת הכפר הרוסי בעין כרם. הבנייה התחילה, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ורציחתם של בני משפחת הצאר, היא הופסקה. במשך עשרות שנים עמדה הכנסייה הבלתי גמורה בשיממונה, עד שבשנת 2003 החלו ערבים נוצרים אמידים מבית ג'אלא לשקמה. בתום שלוש שנות שיקום ושיפוץ נפתחה הכנסייה, והיא משמשת כיום בעיקר צליינים רוסים.



כנסיית גורני בעין כרם

Photo: רון פלד

בית הקברות של הנזירות

במורד הצפוני של הכפר נראה שער בעל משקוף עגול, המוביל לבית קברות צנוע. בבית קברות זה נטמנו נזירות שפעלו במנזר במשך השנים. הקברים אחידים ברובם, צבעם לבן, ושמה של כל נזירה ותאריך מותה כתוב על צלב לבן הניצב בראש הקבר. על הצלבים לא מופיע שם משפחתה של הנזירה, שכן ברגע שהפכה לנזירה, כמו עזבה את משפחתה הפרטית והצטרפה למשפחת המנזר.

בבית קברות זה טמונות בקבר משותף ורוניקה וברברה, הנזירות שנרצחו על ידי בן כת השטן. בכל עת ישנו בור פתוח בבית הקברות, שנועד לשמש לקבורתה של הנזירה הבאה שתמות. כשזו תיטמן, ייחפר מיד בור נוסף לנזירה הבאה. מטרת הבור היא לעורר בנזירות יראה והרהורי תשובה.

שעות: ימי ב'-שבת, בין השעות 9:00-12:00, ו-14:30-16:00.

הערות: רצוי לתאם ביקור מראש. לא תמיד ניתן לגשת לכנסייה הבלתי גמורה

מנזר גורני / גורנינסקי = 'הררי' (הכניסה מתוך שטח ביה"ח הדסה עין כרם)

שעות פתיחה: 10:00 – 13:00, 15:30 – 18:00. סגור בימי א' ובחגי הכנסייה האורתודוכסית הרוסית!

מס' טלפון: 02-6412887 איגומניה (= אם מנזר) גיאורגיה