השלוחה הצרה עליה בנויה עיר דוד, תחומה על ידי ערוץ נחל קדרון במזרח, ועל ידי ערוץ הגיא המרכזי במערב. ערוץ זה הינו המשכו הדרומי של רחוב הגיא בתחומי העיר העתיקה.
העיר ירושלים, נזכרת לראשונה במקרא כעיר כנענית בשם 'שלם', עירו של מלכי-צדק. גם בתקופת התנחלות שבטי ישראל בכנען, נזכרת ירושלים כעיר כנענית, שבראשה עומד 'אדני-צדק מלך ירושלם', הנלחם ביהושע לצד מלכים כנעניים נוספים בקרב בעמק איילון. בתקופת השופטים, נזכרת ירושלם כעיר יבוסית נכרית, שטרם נכבשה על ידי בני ישראל.
סה"כ מופיעה ירושלים עוד למעלה מ- 700 פעמים בספרי המקרא, וברבים מאזכורים אלה, מדובר באופן ישיר על עיר דוד עצמה. על חשיבותה ועוצמתה של ירושלים הקדומה, שטרם נכבשה על ידי דוד, מעידים גם מקורות חיצוניים, כ'כתבי המארות המצריים', ו'מכתבי אל עמארנה'. על פי הסיפור המקראי, יצא דוד, שהומלך על ידי הנביא שמואל, מהעיר חברון וכבש את ירושלים מידי היבוסים שישבו בה. מיד עם כיבושה הפך אותה לבירתו . מרבית החוקרים מניחים שהסיבה להחלטתו של דוד להתיישב בעיר נשענה בין היתר, על כך שהיה בעיר מקור מים איתן, הוא מעיין הגיחון וכן על מיקומה הנוח להגנה.
העיר לא נכללה בשטחו של אף אחד מן השבטים, עובדה שהקלה על הפיכתה לעיר בירה. למן כיבושה ואילך, צמחה והפכה ירושלים למרכז שלטוני חשוב, שממנו שלטה שושלת בית דוד על ממלכת יהודה לאורך למעלה מ- 400 שנה, עד לחורבן ירושלים בידי הבבלים.
מרבית סיפורי המקרא עוסקים בתקופת המלוכה ובימי הבית הראשון. ירושלים המקראית, השוכנת ברובה בתחומי אתר עיר דוד של ימינו, נזכרת כמקום התרחשותם של רבים מהאירועים המקראיים החשובים ביותר. למרחב הגיאוגרפי השוכן כיום בתחומי הגן הלאומי מיוחסת כתיבתם ועריכתם של רבים מספרי המקרא. ברחובותיה של עיר דוד פסעו מלכי יהודה ונביאי המקרא.
חשיבותו של האתר כיום, נובעת לפיכך מחשיבותה של ירושלים בתקופת המקרא, ומן העובדה שהתנ"ך מהווה מוקד הזדהות בינלאומי למגוון רחב של אוכלוסיות מכל העולם. עושר הממצאים הארכיאולוגיים מכל התקופות המקראיות, שנחשפו באתר, לצד חשיבותם של ממצאים העולים בקנה אחד עם סיפורים מקראיים מוכרים, הפך אותו לאחד האתרים העשירים בממצא בישראל.
במשך תקופה ארוכה מאד, עד לאמצע המאה ה-19, היתה גבעת עיר דוד שוממה ממתיישבים, ונטולת מבקרים. התל הארכיאולוגי הקדום לא היה מוכר לתיירים ולמורי הדרך שסיירו בירושלים, ולפיכך מבקרים לא הגיעו לאזור זה כלל. החל מראשית החפירות הארכיאולוגיות בירושלים בשנת 1863, ובעיקר עם תחילת פעילותה של הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F), נתגלה התל הקדום של ירושלים המקראית, והחלה בו פעילות מחקרית ארכיאולוגית מסודרת.
מאז ועד היום, נחפרת גבעת עיר דוד ללא הפסקה כאשר החפירות נמשכות כל העת, מימי העות'מאניים, דרך תקופת המנדט הבריטי, השלטון הירדני, וכעת בחסות רשות העתיקות של מדינת ישראל. בשל העניין הבינלאומי הרב בירושלים, היקף המידע אודות החפירות כה מרשים, שירושלים ניצבת בהקשר זה רק לצידן של אתונה ורומא, בעוד כל הערים האחרות בעולם משתרכות מאחור.
כיום פועל במקום אתר תיירות, המהווה חלק מגן לאומי סובב חומות ירושלים. אתר זה מציע למבקרים בו חווית ביקור תיירותית מובנית ומסודרת, הנשענת על שפע של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא, וכן מיצגים, הדרכה ואמצעי המחשה. הגן הלאומי מצוי באזור מגורים צפוף, שחיים בו יהודים וערבים אלה לצד אלה, במרחב הכפר ואדי חילווה, שליד סילוואן. למרות כל זאת פועל במקום אתר תיירות הומה מבקרים מכל פלחי התיירות האפשריים בישראל ובעולם. האתר מציג את הממצאים הארכיאולוגיים, הקשורים לסיפורי המקרא ומאפשר למבקרים בו הזדהות רגשית ונגיעה במורשת האישית, הלאומית, הדתית והאתנית של כל מבקר.
עיר דוד – תולדות המחקר והחפירות עד קום מדינת ישראל
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, גברה ההתעניינות האירופאית במזרח התיכון כולו ובארץ ישראל בפרט. בין ביטוייה הבולטים של התעניינות זו ניתן לציין את התגברות התיירות לארץ ישראל, רכישת קרקעות, הקמת מוסדות ציבור, דת, רפואה וחינוך וכן התחלת מחקר מדעי בתחומי ידע שונים ברחבי הארץ.
אחד מתחומי המחקר הבולטים שהתפתחו בארץ בתקופה זו היה המחקר הארכיאולוגי, ובעיקר אמור הדבר בירושלים, שהחלה לעורר התעניינות בינלאומית שהלכה וגדלה ככל שחלף הזמן . המחקר ההיסטורי – ארכיאולוגי בעיר דוד החל למעשה עוד טרם תחילתן של חפירות רשמיות. את אבן היסוד לחקר עיר דוד, ניתן לראות במחקרו של אדוארד רובינסון, שחקר ומיפה את נקבת השילוח בשנת 1838.
פרסום ספרו של רובינסון -"Biblical Researches in Palestine", הלם את רוח התקופה, שמאופיינת היתה בחלוציות מחקרית, רומנטיקה וחיפוש מקורותיהם ואתרי התרחשותם של מיתוסים עתיקים וסיפורים ידועים מכתבי הקודש היהודיים והנוצריים גם יחד. כפי שנראה בהמשך בדיון פרטני בעבודתו של רובינסון, מחקר זה פרץ את הדרך להתעניינות בינלאומית, אותה הובילו חוקרים בריטים וגרמנים שפעלו בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני. המחקר הארכיאולוגי החל בירושלים בשנת 1863, עם חפירתו של דה סוסי ((De Saulcyהצרפתי בקברי המלכים.
משנת 1867 ואילך, החלו חפירות ארכיאולוגיות רשמיות בגבעת עיר דוד. ראשון החופרים היה הבריטי צ'רלס וורן, (Warren), אשר לאחר שחפר פירי מחקר סביב הר הבית, סקר את נקבת המים בעיר דוד, ואת פיר מערכת המים הכנענית, הנושא את שמו עד היום.
למרות ראשוניותו, חפירותיו בתוך שפכי העפר היו מצומצמות מאד בהיקפן. בשנת 1880 נתגלתה באקראי 'כתובת השילוח' במוצא נקבת השילוח דרומה. הידיעה אודות הכתובת העברית העתיקה הגיעה אל החוקר הגרמני, הארכיאולוג ואיש האשכולות קונרד שיק (Schick), שפעל מיידית לחקירתה ובהמשך גם לתרגומה בידי הבלשן הבריטי ארצ'יבלד הנרי סייס (Archibald Henry Sayce).
גילויה של הכתובת העברית הקדומה עורר הדים ועניין רב, ולאחר זמן קצר, נתבצעה באתר חפירה על ידי האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (Deutschen Palästina-Vereins – נוסדה בשנת 1877), ששלחה את החוקר הגרמני הרמן גותה (Guthe) לחקור את עיר דוד ולחפור בה בשנת 1881. גותה פעל באתר לצידו של שיק, שעסק בחקר תעלות המים מדרום לנקבת השילוח, ובמורדות המזרחיים של העופל, בשולי עמק הקדרון.
השניים חשפו באתר את כנסיית השילוח, את בריכת השילוח הביזנטית וכן את התעלה הכנענית הקדומה, שהובילה ממעין הגיחון מים דרומה אל עבר שטחי החקלאות בנחל הקדרון. בנוסף לכך חפר גותה כ- 35 שטחי חפירה קטנים ברחבי גבעת עיר דוד ופרסם את תוצאות חפירותיו, כמו גם מאמר אודות פענוח כתובת השילוח בבטאון האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל. במהלך שנות התשעים בין השנים 1894 – 1897 חפרו בעיר דוד מטעם הקרן הבריטית לחקירת א"י פרדריק בליס, (Bliss) וארצ'יבאלד דיקי (Diki). חפירה זו התנהלה באמצעות חפירת מנהרות בעמק הטירופיון ובדרום עיר דוד, ולא כחפירה סטרטיגרפיה בתל ארכיאולוגי המתחילה מלמעלה כלפי מטה.
תגליותיהם החשובות התפרסו בעמק הטירופויון שם חשפו רחוב מדורג מרוצף אבן ולצידו תעלת ניקוז קדומה וכן חללים חצובים בדרום עיר דוד, המוכרים כיום בשם "קברי בית דוד". בשנים 1909 – 1911 עמד המחקר בעיר דוד במוקד פרשה שעוררה תהיות, אותה הוביל קצין בריטי בשם מונטגיו בראונלו פארקר (Montague Braunello Parker), שחבר לחוקר הפיני ולטר הנריק יובליוס (Walter Henrique Juvelius). משלחתו של פארקר חיפשה את אוצרות המקדש בירושלים, ולשם כך חפרה בעיר דוד. הדבר עורר את דאגתם של תושבי העיר וחובבי הארכיאולוגיה עד כדי כך, שפארקר נאלץ לפנות לחוקר הצרפתי – האב לואי איג ונסאן (Vincent), שהיה מוכר כמלומד וארכיאולוג ידוע בירושלים, על מנת שיצטרף למשלחת, ייתן את חסותו המדעית ויתעד את החפירה באופן מסודר.
אמנם האוצרות להם ציפתה המשלחת לא נתגלו, אך למרות זאת, נמצאו ממצאים רבים מתקופת המקרא והושגו תובנות חדשות על ידי עולם המחקר הארכיאולוגי. הישגים אלה גרמו בדיעבד להערכה, שמשלחת החפירה של פארקר, היא זו שביססה באופן סופי ומוחלט את מעמדה של גבעת עיר דוד באופן מובהק כירושלים המקראית הקדומה.
אם עד לחפירה זו, היו עוד מספר חוקרים ספקנים באשר לקביעת מיקומה של עיר דוד המקראית, הרי שלאחריה שאלה זו היתה חתומה וברורה, ומיקומה של עיר דוד המקראית נקבע על הגבעה המזרחית במורדות אזור העופל.
בשנת 1913 רכש הברון רוטשילד כ- 30 דונם באזור המזרחי של גבעת עיר דוד, והזמין את הארכיאולוג היהודי – צרפתי רימונד וייל (Weill), שחפר באתר בשנים 1914-1913 ועונה נוספת ב-1924-1923.
וייל נחשב לחופר היהודי הראשון בירושלים, וחפירותיו בעיר דוד התמקדו בניסיון לאשש את התיאוריה של הקונסול הצרפתי – החוקר שארל קלרמון גאנו (Ganneau) בדבר מיקומם של קברי מלכי יהודה בגבעה המזרחית בעיר דוד. וייל חפר שני חללים חצובים גדולים מדרום למעין הגיחון, וסבר שאלה הם קברי בית דוד. בסמוך אליהם חשף את 'כתובת תיאודוטוס' היוונית, שהעידה להבנתו על קיום בית כנסת ואכסניה במאה השנייה לפני הספירה באזור עיר דוד.
עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, והחלת המנדט, החלה תקופה חדשה בחקר ירושלים. בשנים 1923 – 1925 הגיעה משלחת חפירות נוספת מטעם הקרן הבריטית, שבראשה עמד רוברט אלכסנדר סטיוארט מקאליסטר (Macalister) ולצידו עוזרו – ג'יימס דנקן (Duncan). החפירה המשיכה את קודמותיה, אם כי תוצאותיה לא פורסמו כשלעצמן, אלא יחד עם חפירת ההמשך של משלחת נוספת מטעם הקרן, שהגיעה לחפור בעיר דוד כשנתיים לאחר מכן.
בשנים 1927- 1928 חפרה בעיר דוד המשלחת הבריטית האחרונה, שפעלה תחת המנדט הבריטי, בניהולם של ג'ון וינטר קרופוט (Crowfoot) וג'רלד פיצ'ג'רלד (Fitchgerald).
משלחת זו חשפה קטע ביצור ובו פתח גדול, שבשעתו זוהה כשער העיר מן התקופה המקראית. סוגיית הממצא של חפירתם אינה ברורה כיום כלל ועיקר, ומן האפשר, שהחפירה המתבצעת בימים אלה (2011) בחניון גבעתי, מעט מערבה למרכז המבקרים עיר דוד, תספק בנושא זה תשובות בעתיד.
למרות העניין הרב של הבריטים באתריה המקראיים של ירושלים, החפירות לא חודשו עד תום המנדט בשנת 1948, ולמעשה הפעם הבאה בה נערכה חפירה בעיר דוד, התרחשה בשנות השישים של המאה ה-20 על ידי פרופסור קת'לין מרי קניון (Kenyon) תחת שלטון ממלכת ירדן ההאשמית, אך תקופתה של חפירה זו כבר חורגת מתחום הדיון במאמר זה.
