באדריכלית נקרא סגנון הבנייה הזה אלקטיציזם או בעברית, סגנון איסופי. הבניין מערב בתוכו מגוון השפעות סגנוניות שרווחו באותה התקופה באדריכלות.
הסגנון השולט ברוב הפרטים שבבניין הוא הסגנון הניאו-מורי שהוא סגנון שרווח בספרד בין השנים 1800 ל-1600. מעבר לסגנון הזה ישנם אלמנטים השאולים מהארט-נובו ומהארט-דקו. ישנם גם מוטיבים ערביים כמו תבליט האבן מעל כניסת הביניים.
בבניין ארבע קומות כשבקומה הראשונה, במקור, היו פתחים רחבים בעלי קשתות. פתחים אלה נסגרו בהמשך על ידי ממשלת המנדט הבריטי שחכרה את המבנה, מחשש לכניסת מחבלים.
גם בקומות העליונות קיימים פתחים קשתיים צרים יותר ומרפסות. החזיתות מעוטרות באלמנטים קישוטיים בצורות שונות והמוטיב הנפוץ ביותר הוא מוטיב הנטיפים שהיה נפוץ באדריכלות הממלוקית והמורית.
במלון נבנו 140 חדרים, מתוכם 45 עם שירותים צמודים. יש בו מסעדה, בר והסקה מרכזית. פנים המבנה מפואר מאוד ובתקופת בנייתו נחשב מלון פאלאס לאחד המפוארים בארץ. המדרגות והעמודים עשויים שיש ובתקרות ישנם תבליטי גבס מעוטרים. על רצפת השיש נחו בזמנו שטיחים פרסיים יקרי ערך. במרכז חלל המדרגות נבנה חלון גג גדול בצורת מתומן.
המבנה נחנך בדצמבר בשנת 1929 והוא נבנה ביוזמת ה"ועד הערבי העליון" בראשות המופתי, חאג' אל אמין חוסייני. מטרת הבנייה הייתה לשמש כחוצץ בתוך הבנייה היהודית באזור זה של העיר. מטרה נוספת הייתה להראות לעולם שגם הווקף המוסלמי יכול להקים בניין יוצא דופן, מרשים ואיכותי .
כפי שהכתובת החקוקה מעל פתח הכניסה אומרת: "נעשה ונבנה כפי שהם (אבותינו) עשו ובנו".
על מלאכת התכנון הופקד אדריכל תורכי בשם נאחס ביי שהיה ידוע בבניית מבנים מפוארים. סיפורים רבים נקשרו סביב הבניין שלמעשה נבנה על בית קברות מוסלמי באישורו של חוסייני שניסה להשתיק את העניין .
הבניין פעל כמלון במשך 5 שנים ונסגר בשל התחרות הקשה מול מלון המלך דוד שנחנך בשנת 1933 והווה אטרקציה גדולה יותר. אחרי הקמת המדינה הוכרז המלון כרכוש נפקדים והועבר לבעלות המדינה אשר שיכנה בו את משרד התמ"ת, שהתפנה משם לאחרונה. הבניין נמכר בסכום של 20 מיליון דולר לאחים רייכמן מקנדה שמבטיחים לשפץ ולשמר את הבניין ולהחזיר אותו לייעודו המקורי כבית המלון המפואר פאלאס.
עד שההיסטוריה תחזור על עצמה, המלון יפשוט רגל ומשרד ממשלתי ישוב לשכון בו, לא נראה לי שאני אצליח לבקר בו. בינתיים אני אסתפק בלעבור על פניו ולהתפעל.
