עם חורבן בית המקדש לפני קרוב לאלפים שנה, התפזר העם היהודי בכל קצוות תבל. על אף קושי החיים היומיומיים ועל אף הצרות התכופות – חלום אחד נותר בעינו ועבר מאב לבן במשך למעלה ממאה דורות: החלום לשוב לעיר האלו-הים, ירושלים.
עם שחרורה של העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, נדמה היה כי אין מי שאינו צוהל ואין מי שאינו רואה עין בעין בשיבת ישראל לארצו ובהגשמת חזון הנביאים. רבבות רבבות החלו נוהרים לעבר העיר העתיקה ובהגיעם אל הכותל המערבי חשו כמי שמגשימים חלום עיקש של אבות-אבותם שהאמינו בכל מאודם שמאורע כזה יקרה ביום מן הימים, אף שהדבר נראה רחוק.
הכותל המערבי של הר הבית התנשא בימי הבי השני לגובה של קרוב לשישים מטרים בחלקו הדרום-מערבי וארכו הכולל היה 488 מטרים.
כיום חשופים ברחבת הכותל המערבי כ- 70 מטרים בלבד. עוד כמה עשרות מטרים נחשפו בחפירות העופל בגן הארכיאולוגי. משמעות הדבר היא שאת מרביתו של הכותל לא ניתן לראות. היכן ניתן לפגוש בהם? במנהרות הכותל. מנהרות הכותל מאפשרות לגעת בכל חלקיו הסמויים מן העין של הכותל שהוסתר בעקבות הבניה של בתי הרובע המוסלמי בצמוד לו במאות השנים האחרונות.
אבני הכותל
את אבני הכותל המערבי מימי הבית השני ניתן לזהות בקלות. לכל אבן יש סיתות שוליים מכל עבריה. למעשה, לכל אבן יש מסגרת. בבואך אל הכותל ניתן להתקרב אל האבנים ולזהות באופן מדוייק מה הן האבנים המקוריות. ניתן לראות בנקל, שמגובה מסויים הונחו בכותל אבנים שאינן מימי הבית השני. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שחיילי הלגיון הרומי העשירי החלו להשליך את אבני חומת הר הבית ומוטטו את שני השליש העליונים בכותל. מי ששיקם את ההריסות היו המוסלמים לכל אורך ההיסטוריה – החל בתקופה המוסלמית הקדומה וכלה בשליטי האימפריה העות'מנית ב 500 השנים האחרונות.
אגב, את השורה העליונה בכותל בנו, ככל הנראה, אנשי הוואקף המוסלמי לקראת שנת תרפ"ט. כך עולה מעדויות נציגי היהודים בפני הבריטים לאחר מאורעות תרפ"ט שטענו שאת הסטטוס קוו הפרו המוסלמים עוד בטרם נבנתה המחיצה בין הגברים לנשים ביום הכיפורים תרפ"ט – מאורע שגרם למהומות ברחבי הארץ.
כן… לעיתים חושבים שאת השורה העליונה בנה מונטיפיורי בגלל שירו המפורסם של יהורם גאון, אך מונטיפיורי כנראה לא זכה לכך בימיו.
גרפיטי בכותל? לא יכול להיות!
האמת שזה נשמע רעיון לא "משהו" לחרוט על הכותל המערבי, שהרי רבים מן הפוסקים סבורים כי יש בכך דין "מעילה" בקודשי הר הבית.
אבל, עד כמה שזה מפתיע, אם נרים את הראש ונביט אל הנדבכים שנמצאים מעלינו – הן בעזרת הגברים והן בחלקה השמאלי של עזרת הנשים נוכל לזהות עשרות כתובות חקוקות בכותל! מרבית הכתובות אינו ברוח "ברוך ג'מילי", אלא דווקא שמות של אנשים שנחקקו על אבני הכותל. מסתבר שבעבר רווח מנהג בקרב השד"רים לחקוק את שמם ְ (פלוני בן אלמוני) על הכותל המערבי כסגולה לשוב לארץ ישראל בשלום עם סיום שליחותם. רמז לכך הם מצאו בפסוק: וָנ ַת ִתּ ָ י ל ֶה ְם בּ ֵב ִית ְ י וּב ֹ חוֹמ ַת ָ י י ָד ו ֵשׁ ִ ם, טוֹב מ ָבּ ִנ ִ ים וּמ ָבּנוֹת; גדולי רבני ירושלים התנגדו נחרות למנהג זה ובשלב מסויים הוא פסק.
אם עסקינן בגרפיטי – בתוך "מעבר הסתרים" בכניסה למנהרות הכותל נתגלתה כתובת גרפיטי מרעישה ובה המילה: FRET בלטינית. FRET זהו קיצור של שמו של הלגיון הרומי
העשירי – מחריב בית המקדש!!! ככל הנראה אחד מחיילי הלגיון חקק את שמו על האבן. בפעם הבאה שאת/ה מסייר במנהרות הכותל – חפש מימינך את הכתובת או שאל את
המדריך – העובדה שאנו, בתקופה הישראלית החדשה, מביטים בכתובת הזו היא עדות ניצחת להתגשמות חזון הנביאים.
האגדה בדבר גובהה של רחבת הכותל בימי המנדט
כל מי שמגיע היום לרחבת הכותל ומביט מרחוק רואה מיד שחלקו התחתון של הכותל כהה יותר מחלקו העליון. ההסבר הנפוץ הוא שהאזור הכהה היה מכוסה באדמה עד לשחרור הכותל במלחמת ששת הימים. אך הסבר זה אינו מדויק! גובה האדמה בתקופת המנדט היה מעל לחלק הכהה. אם כן, מדוע החלק הסמוך לרחבת התפילה כהה כל כך? בשל מליוני מבקרים המושיטים יד ומלטפים ברכות את אבני הכותל. מגע היד מותיר "חותם" הגורם לכותל המערבי להיות כהה. החלק הכהה, אפוא, מעיד על החיבה העצומה שרוחש העם היהודי לשריד בית המקדש.
למה דווקא הכותל המערבי – מה עם הכתלים האחרים?
שאלה מצויינת! יש להר הבית עוד כתלים וחלקם היו נגישים בעבר. אבל… הכותל המערבי המכונה "שריד בית מקדשנו" הינו הכותל הסמוך ביותר למקום קודש הקודשים. היות ובמשך מאות שנים נאסרה על היהודים הכניסה להר הבית (בחלק מהתקופות נאסרה כניסה לעיר ירושלים כולה), המקום הקרוב ביותר אליו יכלו להגיע הינו הכותל המערבי.
כמובן, גם אם הייתה ניתנת הרשות להיכנס להר הבית – בשל העובדה שאנו טמאים לא ניתן היה להתקרב למקום קודש הקודשים. הסיבה הרוחנית, אפוא, היא זו שהאדירה את הכותל המערבי (לצד מדרשי חז"ל שמייחסים לו גדולה).
סיבה נוספת, טכנית בעיקרה, היא שהכותל המערבי כלול בתוך חומת העיר העות'מנית, בעוד הכותל המזרחי, למשל, מצוי מחוצה לה. בימים בהם היציאה מהעיר הייתה מסוכנת חששו אנשים להגיע לכתלים החשופים האחרים. עם זאת, יש להדגיש ולציין כי ידוע שגם אל הכתלים האחרים הגיעו במהלך ההיסטוריה – אך העניין תפס פחות משקל.
אגב, העדויות הראשונות להגעה "רשמית" אל הכותל המערבי הן מהמאה ה- 15.
כתבתי פתק עם שגיאות כתיב – זה תופס?
הפתק המוטמן בין אבני הכותל מבטא תפילה. כלל לא ברור מה הוא מקור המנהג לטמון פתקים בכותל ומתי הוא התחיל.
יש הטוענים שהוא החל בדור השני לחסידות לאחר פטירת האדמו"רים והתפתחות מנהג ה"קוויטלעך" בקבר האדמור. מנהג זה החל להתפשט בארץ ישראל כשתלמידיהם הגיעו אליה. לעמות זאת, יש הטוענים (אני, למשל) שמקורו של המנהג בדור השני לתקופת החילון, עת רבים לא אחזו מנהג אבותיהם בידיהם והתפילה המסורתית לא הייתה שגורה בפיהם.
ברצונם לבטא תפילה ולשפוך צקון ליבם מול קונם בכותל המערבי שהמשיך להיות "אבן שואבת" גם עבורם ביטאו זאת באמצעות כתיבת הבקשות והתפילות בפתק והטמינו אותו בין אבני הכותל. כאן המקום לומר כי חלק מגדולי הרבנים נהגו שלא "לתחוב" אצבעותיהם (וגם לא פתקים) בין אבני הכותל בשל החשש מכניסה אל הקודש.
חקיקת השמות באבני הכותל – כמוה ככתיבת תפילה ויש הטוענים שמנהג השד"רים שהוזכר לעיל הוא מקור המנהג להטמין פתקים.
כמה שערי כניסה להר הבית יש בכותל המערבי?
במסכת מידות מתואר רק שער כניסה אחד בכותל המערבי ושמו שער קיפונוס. ככל הנראה מתארת המשנה את הכותל המערבי בתקופה החשמונאית, משום שבכותל של היום מימי הורדוס (סוף ימי הבית השני – התק' הרומית) אנו מוצאים ארבעה שערים. שערים אלה נקראים על שם החוקרים שגילו אותם ולא בשמות יהודיים: שער רובינסון (קשת רובינסון), שער ברקלי, שער ווילסון (גשר ווילסון) , שער וורן. שער ברקלי ושער וורן הינם שערים תת-קרקעיים ומי שנכנס בהם בימי הבית השני טיפס מבטן הר הבית במדרגות עד להגעתו לרחבת ההר העליונה. שני השערים הנותרים היו עיליים ואיפשרו כניסה ישירות למפלס ההר. ההגעה אליהם הייתה באמצעות גשר או קשתות ועליהן מדרגות.
שערים אלה אינם מצויים כיום בשל העובדה שהיו בחלקים העליונים של הכותל שהופלו ע"י הרומאים בשעת החורבן. השערים התת-קרקעיים (שירדיהם) קיימים עד היום – האחד בעזרת הנשים והשני בתוך מנהרות הכותל, בסמוך למקום שמצוי אל מול קודש הקודשים.
רעידת האדמה ההרסנית מוטטה חלקים מן הכותל המערבי
לא רבים זוכרים (טוב…היינו ממש קטנים) אבל בשנת 1033 אירעה רעידת אדמה שהחריבה רבים מהמבנים בירושלים. רעידת האדמה הזו הייתה כה חזקה, עד שהיא מוטטה 37 מטרים של הכותל המערבי. מי שיבקר במנהרות הכותל בתקופה הקרובה שיביט היטב באבני הכותל החל משער וורן (אל מול קודש הקודשים) וממנו – 37 מטרים לכיוון צפון.
החלק שהתמוטט נבנה במהירות הודות לתרומת יהודי אלכסנדריה העשירים (נתגלה בכתבים בגניזה הקהירית) אבל… ללא סיתות השוליים המלכותי של הורדוס. כך ניתן לזהות חלק זה בנקל. גם חלקו העליון של שער וורן לא נבנה כפי שהיה במקור: השיחזור נעשה באמצעות קשת בעוד בימי המקדש הקורה העליונה (המשקוף) היה ישר.
קצת תשומת לב
אז… בפעם הבאה שתפקוד את הכותל המערבי, שווה לעמוד לרגע, לגעת באבנים המספרות את סיפורו של העם היהודי ולהתבונן. תווי הפנים של אבני הכותל אומרים לנו המון.
