התמונה הזו מוכרת לרבים מכם ועם זאת, אתם לא תאמינו כמה אנשים לא העזו לשאול – רק כי הם מתביישים. פשוט מתביישים!
אז הגיע הזמן להניח לבושה ולשים את הדברים ישר "על השולחן". בשביל שנהיה כנים וישרים עם עצמנו. בשביל שלא נעגל פינות ונתיפייף.
כן. הוא עקום!!!
לא, איני מדבר על הכותל – אני מדבר על בית המקדש! אל תחשבו שהתבלבלתי. גם הבנאים הדגולים של הורדוס וחכמי העם היהודי מלפני 2000 שנים לא התבלבלו. הם עשו זאת בכוונה תחילה.
בואו נעשה סדר בעקמימות:
הביטו היטב בתמונה שלפניכם. תוכלו לראות בנקל שבית המקדש אינו מונח בניצב לכותל המערבי כי אם מעט באלכסון. במילים פחות יפות: "הוא מונח קצת עקום". אין לכם מושג כמה פעמים עמדתי עם מודרכים ליד האיור הזה במנהרות הכותל ומעולם לא העז מי מהם לשאול מדוע המקדש נבנה "עקום"…
ובכן, הבסיס להבנת העניין הוא ההכרה בכך שכל הארכיטקטורה של הר הבית מבטאת רעיונות. אני מתכוון ל'רעיונות' במובן הרחב – בין אם רעיונות הלכתיים ובין אם הלך מחשבה שמייחד את העם היהודי. בהזדמנות ארחיב על שורה ארוכה של רעיונות, אבל ברשותכם, הפעם אגע רק בכיוון הבנייה של המקדש.
אז מה הרעיון כאן? נתחיל בכך שהכניסה למקדש התבצעה מכיוון מזרח למערב (בתמונה ניצב מולנו הכותל המערבי). על פי המסורת היהודית – החלק החשוב ביותר במקדש נקרא קודש הקודשים והוא המערבי ביותר בתוך המבנה (והסמוך ביותר לכותל המערבי). כאשר הכהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים הוא היה פוסע דרך שער ההיכל ונכנס פנימה לכיוון מערב.
על פי ההלכה הכניסה למקדש נעשית כאשר הפנים לכיוון המערב ואילו בעת היציאה ממנו יש לפסוע לאחור! הסיבה לכך היא שבאותם ימים אחד האלילים המרכזיים להם עבדו עמי הסביבה היה השמש = sun. השמש, כידוע, עולה במזרח ושוקעת במערב. כדי לבטא את הרעיון שהאלו-הים "שלנו" אינו השמש יצאנו עם האחוריים לכיוון המזרח. כן, אולי לא פוליטיקלי קורקט היום, אבל פעם היה אחרת…
אני יודע מה זה מזכיר לכם. זה מייד מעלה בכם אסוציאציה לכך שכאשר יוצאים מרחבת הכותל רואים רבים שיוצאים כשפניהם אל הכותל והם צועדים לאחור. תודו שכעת זה נשמע משעשע מעט, הרי זה בדיוק הכיוון הלא נכון?! אבל בואו נחזיק טובה לאנשים שהם עושים זאת זכר לאותו מנהג קדום ונותנים כבוד לשריד עתיק – הכותל המערבי שהינו השריד הקרוב ביותר לקודש הקודשים (97 מטרים בלבד).
אבל… איך זה קשור לזווית המוזרה של המקדש ביחס לכותל?
ובכן, רבותי, אדריכלי הבניין (בהשראת החכמים) בנו אותו בזווית שתאפשר לשמש (האליל "שלהם") להאיר בשעות מסויימות של היום את עמודי הכניסה למקדש – יכין ובועז ואת ההיכל. במילים אחרות: לא רק הכניסה למקדש והיציאה ממנו ביטאו מי הוא "אלוהי האמת" עבור העם היהודי כי אם גם המבנה הפיזי בו האלוהים המדומה – ה"השמש" משמש תפקיד פיזי של הארת המקום הפיזי בו שורה שכינתו של האלו-הים "שלנו".
ובחייאת, עזבו אתכם כרגע מאמונות ודעות (שהרי על טעם וריח אין להתווכח) – תודו שזה גאוני!
יש אינספור דוגמאות – אם יהיה לי קצת פנאי ארחיב בעתיד. דוגמא נוספת וקצרה לרעיון שמבוטא באמצעות ארכיטקטורה היא המדרגות שהובילו את עולי הרגל להר הבית. אתם ודאי נתקלתם בהן בהגיעכם ל The Davidson Center בכותל הדרומי. המדרגות בנויות ממדרגה רחבה ומעליה מדרגה צרה וחוזר חלילה.
אם אתם הורים לילדים – ודאי תסכימו איתי שאלו המדרגות הנוראיות ביותר כשיש לך עגלת תינוק. מה שלא תעשה – תיתקע!
זה גם נורא לא נוח לאדם הפשוט כיוון שכל הזמן אתה צריך לתכנן את הצעדים. אם כן, למען השם, מדוע נבנו כך הכניסות להר הבית?
התשובה היא פשוטה: כשנכנסים למקום קדוש או כשיוצאים ממנו לא עושים זאת בריצה. זה מאוד לא מכובד. כדי למנוע את הכניסה והיציאה בריצה – בנו מדרגות 'טריקיות'. גם אם היום תורך להוציא את הילד מהגן ונזכרת ברגע האחרון כשאתה על הר הבית – אין מצב שאתה בורח בריצה. גם אם זה יעלה לך ב"אמרתי לך שאי אפשר לסמוך עליך" מבן/בת הזוג.
אז… מה המסקנה? שכשרואים דברים שלא מסתדרים לנו – מומלץ לא להתבייש ותמיש לשאול לפשרם. מקסימום תהיה התשובה: "לא יודע".
