עד אז הר הבית, או הר המוריה, כפי שנהוג לכנותו – היה צנוע בהרבה מזה שאנו מכירים היום. ובכן… הפוסט הזה עומד לעסוק לא במה שיש מעל ההר אלא דווקא במה שיש מתחתיו. ליתר דיוק – במה שאין מתחתיו! אה.. עכשיו אתם מסוקרנים. אזהרת מסע ארוך וצאו איתי לדרך 🙂
הכל התחיל לאחר שהמלך הורדוס רוצח רבים ממנהיגי העם היהודי מחשש שימרידו כנגדו את העם (ראו פוסט מן העבר בפיד שלי). או אז הגיע שלב ההתפכחות שלו שבו הפנים שכל פחדיו הם תולדה של הדמיון. אז מה עושים עכשיו? עכשיו הוא ישקיע את כל מרצה בכדי להאהיב את עצמו על העם מחדש. גולת הכותרת של נסיונותיו היא בניית המקום החשוב ביותר לעם היהודי – בית המקדש. אבל הלו… בית המקדש החשמונאי עומד בפסגת הר המוריה? כן… אבל הורדוס יזיז אותו "בעדינות" ויבנה לעם היהודי משהו קצת יותר מכובד…
ובכן, המלך הורדוס הורס את בית המקדש החשמונאי (אגב, מכאן נלמדות רבות מן ההלכות של הריסת בית כנסת לטובת בניית אחד חדש במקומו). בית המקדש שהוא יבנה ליהודים יהיה גדול, גבוה ויפה יותר. אך כאן צצה בעייה: פסגת הר המוריה ההיסטורית צרה מלהכיל את כל המבנים שהוא מתכנן סביב המקדש. וכך מגיע הפתרון: הורדוס ירחיב את הר הבית באופן מלאכותי – הרבה מעבר לגבולות הפסגה ההיסטורית. ומכאן הדרך לעשות היסטוריה די קצרה. אז מה קרה שם?
הורדוס בונה סביב הר המוריה ארבעה כתלי אבן אדירים – המתנשאים בחלקים מסויימים לגובה של שישים מטרים ונמתחים לאורך מאות מטרים. מתבקש היה למלא את החלל שנוצר בין הכתלים בחול ובאדמה. אבל… זה ממש לא מה שקרה!
למעשה, מלבד האזור הפנימי של הר המוריה שעשוי שכבת סלע יוצר המלך הורדוס מערכת יוצאת דופן של חללים תת קרקעיים. במילים אחרות: הר הבית הוא חלול! במילים אחרות (של המשנה, מס' פרה) – הר הבית נבנה כיפין על גבי כיפין מפני קבר התהום. אמ…מה זה אומר?
על קצה המזלג: מי לא יודע שכהנים לא נכנסים לבית הקברות? כולם יודעים זאת. הסיבה לכך היא שהמתים בקבר מטמאים את מי שעובר בסמוך אליהם או מעליהם (ולא אכנס להלכות המפורטות). כשהורדוס מחליט ליצור רחבה מלאכותית סביב הר המוריה הוא חייב לקחת בחשבון שכל האזור המורחב עלול להימצא מעל קברים עתיקים. אם זה המצב – איך ייכנסו כהנים לבית המקדש? הרי ברגע שייכנסו הם מייד עלולים להיטמא?
ומסיבה זו היה חייב הורדוס לבנות את האזור המורחב "באוויר" – על גבי כיפין או במילים שלי: על גבי קשתות אבן. קיצורו של עניין: על פי ההלכה אם ישנם כ-10 ס"מ של אוויר החוצצים בין המת ובין מי שמעליו – הטומאה אינה בוקעת ואינה מטמאת אותו. אבל כאן מתעוררת בעיה נוספת: לו יצוייר שהורדוס יבנה את כל החלק התחתון של ההרחבה על גבי קשתות ומעל לחלק זה ישפוך אדמה – עדיין תהיה בעיה קשה של טומאה. מדוע? משום שלכל קשת יש שני בסיסים גדולים שמייצבים אותה. ומה יקרה אם אחד הבסיסים ימוקם על קבר עתיק? נכון – לא תהיה חציצה כאמור לעיל… ומסיבה זו חייב היה המלך הורדוס לבנות מעל שכבת הקשתות התחתונה עוד שכבת קשתות ולהקפיד שבסיסי הקשתות העליונות ימוקמו מעל למרכז הקשתות התחתונות – כך יובטח שתמיד יהיו חללי-אוויר שיחצצו בין המתים ובין הכהנים. ציירתי באופן חובבני כדי שיהיה ברור יותר – מוזמנים לעיין.
עכשיו, אחרי שברור שהר הבית חלול (במילות המשנה "מפני קבר התהום") – מסקרן לדעת מה מתחבא בחללים הללו? טוב…איני יכול לגלות הכל בבת-אחת. אז, ברשותכם, אתן לכם הצצה קטנה למה שמתרחש מתחת לפני הקרקע – אבל רק לחלק מהדברים (יש עוד הרבה דברים שקורים שם…)
נתחיל במקום מסקרן במיוחד שנקרא "אקצא אל-קדימה" – הלא הוא מסגד אל-אקצא הקדום! את מסגד אלאקצא הממוקם בדרום הר הבית כולכם מכירים – סימן ההיכר שלו הוא כיפת העופרת השחורה המתנאת מעליו. המסגד הזה נבנה בשנת 705 לספה"נ ע"י החליף אל ואליד אבן עבד אל-מליכ. אבל זה המסגד החדש! לא רבים יודעים שמתחתיו יש מסגד שנקרא 'אקצא אל קדימה' = המסגד הקדום. ומה הוא אותו מסגד קדום?
מסתבר שממש מתחת למסגד אל אקצא היו חללים אדירים בגודלם ששימשו כמעבר כניסה תת-קרקעי לעולי הרגל שהגיעו מעיר דוד להר הבית. בחומת ההר הדרומית היו קבועים שני שערים כניסה תת-קרקעיים אדירים שכונו: "שערי חולדה". הבאים בהם פסעו בחללים תת-קרקעיים אדירים שבסופם טיפסו לחלקו העליון של ההר באמצעות מדרגות. הכניסות לשערים המקוריים נאטמו – אך החללים המרהיבים עודם קיימים היום ומשמשים כמסגד תת-קרקעי – ממש מתחת למסגד אל אקצא "החדש" (אם ניתן לכנות מבנה בן 1300 שנים כחדש).
קבלו תמונות מרהיבות של החללים הללו ותמונות של שרידי השערים בחומה. בהזדמנות זו אני מזמין אתכם לבקר בגן הארכיאולוגי – דוידסון שם תוכלו לראות את השערים במו-עיניכם ואת המדרגות שעליהן פסעו עולי הרגל בכניסתם.
החלל השני והמוכר יותר הוא "אורוות שלמה". כמובן, שבימי שלמה לא היו אורוות בהר הבית – בטח לא באזור הדרום-מזרחי. הסיבה לכך נעוצה שהר הבית כלל לא הגיע לאזורים ההלו לפני תקופתו של המלך הורדוס. ובכן, בדיוק כפי שהסברתי לעיל, הורדוס יוצר חללים תת-קרקעיים בין ארבעת הכתלים. אחד החללים נמצא באזור הדורם-מזרחי וכיום גם הוא משמש את המוסלמים כמסגד תת-קרקעי לאחר שהם ביצעו בו פעולות חפירה אינטנסיביות בשנות ה-90 של המאה ה-20 והכשירו אותו לכניסת קהל.
רבים סבורים כי העבודות בוצעו באישון ליל, אך האמת היא (לפחות כך אני מכיר מאישיות ביטחונית באותם ימים) שהעבודות נעשו באישור מדינת ישראל (אם כי, בוודאי שהמדינה לא נתנה אישור להשמדת ממצאים בצורה כה משמעותית כפי שקרה בעת ביצוע העבודות – ממצאים שעד היום מסוננים בפרויקט הסינון שבעיר דוד). בכל אופן – אורוות שלמה של היום הן חללים תת-קרקעיים מימי הבית השני ההרודיאני שמשמשים כמסגד תת-קרקעי.
עם כניסת אלפי המתפללים המוסלמים לאורוות שלמה החל הכותל הדרומי לנוע בחלקים מסויימים בשל המשקל האדיר שהופעל עליו. היה חשש ממשי מקריסת החלק הדרומי הסמוך לכותל המזרחי וכאן נכנסה לתמונה ממשלת ירדן שבתאום עם מדינת ישראל ייצבה את המבנה בעזרת מהנדסים ומומחים שונים.
קבלו הצצה לתמונות – גם משם…
אגב… אם שאלתם איך נכנסים להר בלי להיטמא – הלא גם אם ההר עומד "באוויר" הגשרים או גרמי המדרגות שהובילו אליו עלולים להיבנות מעל קברים? – ההשערה שלי היא שכל הגשרים או המחלפים נבנו על גבי קשתות בדיוק באותו אופן שנבנו הקשתות בתוך הר הבית. מייד מביא לכם לקט מקורות מהמשנה במסכת פרה שמחזקים, בין היתר, גם את השערתי…
משנה ג': "הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת, תַּחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם."
משנה ו': "וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁבּוֹ כֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ, יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה."
וגם בתי הכהנים בירושלים לא הוזנחו (משנה ב'): "חֲצֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי סֶלַע וְתַחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִים נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶן."
לאתר של יחיאל פומרנץ www.ideaexpress.co.il
