ברשותכם, אני מתחיל מהסוף.
בשנים האחרונות הפכה ברכת הכהנים בכותל המערבי לטרנד של ממש בקרב רבים מהארץ ומהעולם. רבבות-אדם פוקדים את רחבת הכותל בשעת בוקר מוקדמת כדי להתברך מפי מאות הכהנים העטופים בטליתות בשעת ברכת-הכהנים. על פי הערכות בלתי מבוססות מגיע מספר המשתתפים לכמה עשרות אלפי אנשים.
מה הסיפור הזה או במילים אחרות: איך הכל התחיל? אני חוזר אחורה בזמן למעלה מ- 3,000 שנים. תחזיקו חזק!
את זה כל ילד יודע
את העובדה שברכת הכהנים מוזכרת כמצווה בתורה לאהרוןהכהן ובניו כולנו מכירים. גם את שלושת החלקים שלה סביר שכולנו יודעים בעל-פה (יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום).
מה שפחות ידוע הוא העובדה שהמצווה הזו עוברת מדור לדור – ולא ממש משנה באיזו קהילה מדובר והיכן הייתה ממוקמת על פני הגלובוס במהלך 2,000 השנים האחרונות. האמת היא שלברכת הכהנים יש נוכחות כה גדולה עד שרבים מאיתנו מכירים אותה לא רק מבית הכנסת כי אם מהבית – אפילו שאיננו כהנים!!!
ודאי נתקלתם באב ואם הנוהגים לברך את ילדיהם בשובם מבית הכנסת בערב שבת בברכת הכהנים או בהורים המברכים כך את ילדיהם בדרך לתפילת "כל נדרי ביום הכיפורים". אני מכיר לא מעט אנשים (דתיים ושאינם כאחד) המקפידים על כך באדיקות…
ישנם גם כאלה הנוהגים להכניס את בניהם תחת כנפי הטלית בבית הכנסת ולברך את בניהם בפיהם "מילה במילה" עם הכהנים.
עד כדי כך משמעותית הברכה עד שעם השנים נקשרו בה סגולות רבות. הידעתם שברבים מן הסידורים ישנו נוסח לאמירה בעת ברכת הכהנים שעניינו "הטבת חלום"? במילים פשוטות יותר: חלמת חלום בלהות ואתה מפוחד? ברכת הכהנים יכולה לסדר ת'עניינים. כמו כן, ישנו נוסח מקסים לאמירה עם סיום ברכת הכהנים שעניינו שפע פרנסה ואריכות ימים. באמת מקסים – כל מילה בסלע 
🙂
על פי המסורת היהודית ברכת הכהנים היא מעין שפע שאנו, הציבור, מצליחים להחזיר לעצמנו דרך הכהנים. נשמע מוזר? אל תעצרו כאן…
הכהנים, בניגוד לדימוי האוטומטי שלהם, אינם מורמים מעם. למעשה, אם נבחן היטב את המקורות נגלה שהם מוגדרים כמשרתי העם. בכך טמונה גדולתם: אין להם מעצמם דבר – כל כוחם מגיע מהציבור המעוניין בברכתם ובכך שייצגו אותו בעבודת המקדש. יצא לכם לתהות פעם איך זה שהכהנים מתחילים לברך את העם רק לאחר שמישהו בבית הכנסת צועק להם "כהנים"? פעם הייתי בטוח שמדובר בסוג של ברבריות עד שמישהו גילה לי שכל העניין הוא להזכיר לכהנים שבלי שהעם מעוניין שיברכו אותו – לא יוכלו לעשות הרבה… מדהים, לא? כמובן שיש כאן עניין קצת יותר עמוק הנוגע לייעוד של כל ציבור וציבור בהתאם ל'ציווי מלמעלה' – אבל גם המון חן שמשולבת סוג של דמוקרטיה. זורק אתכם לסיפור קורח ועדתו – אבל משאיר לכם את הניתוח של הפרשה העגומה ההיא…
אגב, אתם יודעים שלתוך המקדש היו נכנסים רק הכהנים, נכון? לא יפה… הרי מדובר בבית הלאומי של כולנו?! אבל כאשר מבינים שניתנה להם הרשות כמשרתי העם – זה עושה קצת סדר… אם חושבים על זה – בסוף ימי הבית השני נחרב הבית על מה? על שנאת החינם שכללה גם הבדלי מעמדות. כן, חלק מהכהנים חשבו שהם האדונים וקצת פספסו את העניין של "משרתי העם". לאן הגענו…
מפה לשם – מישהו פעם זרק לי במהלך הרצאה שהכהנים הם סתם "פרזיטים" – אוכלי חינם. הוא התכוון שהם היו משתכרים מתרומות. אז אם כבר נפתח העניין – בואו לא נחביא אותו מתחת לשטיח…
משרד החינוך של שנת האפס
בשנת האפס, שבעים שנה לפני חורבן הבית השני היו מורי ישראל לא אחרים מאשר הכהנים. הם לא היו מאוגדים בהסתדרות הכהנים ואף לא בארגון הכהנים העל-יסודי. למעשה, הכהנים היו עובדים בהתנדבות, כלומר: מקבלים את תרומת העם עבור עבודתם. אז כן…הם היו מקבלים שכר מהציבור בגדר של תרומה – אבל תאמינו לי – הלוואי עלינו! אה… אתם יודעים שעל פי ההלכה אף אחד אינו מחוייב למסור את התרומות לכהן ספציפי. למעשה, כל אחד יכול לתת תרומה לאיזה כהן שיבחר. נו… ואם המורה (הכהן) של הבן שלך אינו "משהו" – הלך עליו! רוב הסיכויים שלא יצליח לגמור את החודש וימצא עצמו פורש מתחום ההוראה. מי היה מוכן לדבר כזה היום… פרזיטים? נו באמת!
העם דורש פוסטים קצרים – בכל זאת ברכת כהנים מתקיימת מחר. אז רק אגלה לכם שברכת הכהנים בכותל המערבי החלה את דרכה בשנת 1970 – בזמן מלחמת ההתשה. יהודי יקר בשם מנחם מנדל גפנר דאג לשלום בנינו והחל במנהג ברכת הכהנים ההמונית (שאז התקיים לא רק בחול המועד של פסח וסוכות כמו בימינו). על פי מקורות עתיקים (ספר הרוקח מהמהאה ה13, למשל) כינוס של 300 כהנים המברכים את הברכה העתיקה יכול לפעול גדולות ונצורות. עם השנים תפס המנהג תאוצה עד שהיום יש הבטוחים שמדובר במנהג שמעולם לא פסק… עד כדי כך הייתה חשובה לאותו יהודי יקר ברכת הכהנים שציווה אותם בצוואתו להמשיך במנהג.
