מנזר מארי הקדושה של התחייה אמאוס של הצלבנים - אבו גוש

קהילת הנזירים שמחה לקבל את פניכם. אנו מאחלים לכם ביקור נעים, ושתמצאו כאן שלווה ויופי, כהלל לאלוהים ולשמחתם של בני האדם.

1. האתר: מיקום גיאוגרפי

המנזר נמצא בהרי יהודה, בגובה של 770 מטרים, בעמק דמוי תיאטרון המוקף בשלוש גבעות, בליבו של הכפר המוסלמי אבו גוש, אשר בו עוברת אחת הדרכים העתיקות אשר קישרה בין ירושלים לחוף.

2.  ההיסטוריה

שרידי הנוכחות האנושית הקדומה ביותר הינם מהתקופה הניאוליתית (6000 לפנה"ס). השבטים הנודדים התיישבו כאן ככל הנראה בשל קרבתו של המעיין.

מאוחר יותר, האתר מוזכר בתנ"ך יחד עם קריית בעל (יהושע, ט"ו, פס' 9-10), עיר גבול בין שבטי יהודה ובנימין; וקריית יערים – הגבעה המתנשאת מעל לכפר אשר בה שכן ארון הברית (שמואל א', פרק ו', פס' 21 ואילך) לפני שדוד העלה אותו לירושלים (שמואל ב', פרק ו', פס' 2).

הכנסייה הצלבנית במנזר הבנדקטיני באבו גוש

אלף שנים מאוחר יותר הרומאים התמקמו באזור ובנו בריכות במטרה לאגור את מי המעיין. במהלך התקופה הערבית המקום הפך לח'אן.

בשנת 1143, הצלבנים (ממסדר ההוספיטלרים, כיום מסדר מלטה) זיהו את המקום כאמאוס המקראי, והקימו בו קריפטה וכנסייה, תוך שימוש במאגרי המים הרומיים כיסודות למבנים החדשים.

הכנסייה ננטשה בסוף התקופה הצלבנית, אך המבנה נשאר עומד על תילו. לא ידוע למה שימש המבנה במשך מאות השנים הבאות, אך הסביר ביותר הוא ששימש את תושבי האזור כאסם. בשנת 1873, הכנסייה ניתנה לרפובליקה הצרפתית כמתנה מהשלטונות העותומאנים.

בשנת 1900, נזירי בלוק, בנידיקטינים צרפתים מקהילת סוביאקו, הקימו מנזר למרגלות הכנסייה. עם עזיבת הנזירים ב-1953, הגיעו האבות הלזריסטים למלא את מקומם.

בשנת 1976, המקום שוב אוכלס על ידי נזירים מהמסדר הבנידיקטיני, כאשר הגיעה קבוצת נזירים ממנזר הבֶּק הֶלוֹאה (בנורמנדי שבצרפת), מיסודו של המנזר ע"ש "מרים הקדושה של הר האוליבט" (על שם הר הזיתים), ליד סיינה שבאיטליה. שנה לאחר הגעתם, הצטרפה אליהם קבוצה של נזירות אוליבטניות, שבאו גם הן ממנזר הבֶּק הֶלוֹאה.

3.    תיאור האתרים

הקריפטה בנויה משני מפלסים: מפלס עליון, עם החדר שבו מתאספים הנזירים מדי בוקר; ומפלס תחתון, בנוי סביב למקווה-מים שבו מצטברים מי המעיין, הנובע מתחת לאחרונה שבמדרגות המחברות בין הקריפטה לכנסייה.

ציורי הקיר, פרסקאות במנזר באבו גוש

הכנסייה, מסוג בזיליקה, בעלת שלושה אולמות-תווך כמעט שווים בגודלם, ומסתיימת בשלושה כוכים מעוגלים ("אפסיסים"). הכנסייה בנויה בסגנון הרומי, המאופיין בפשטותו. ניתן גם לראות את ראשי העמודים התומכים בקשתות הכפולות בחלקו העליון של אולם התווך המרכזי. חציה המזרחי של הכנסייה מעוטר באוסף ציורי קיר.

ציורי הקיר
ציורי הקיר נפגעו במשך השנים הן בשל לחות והן בשל  נזק מכוון (מחיקת הפנים של כמעט כל הדמויות), אך עברו שיחזור לאחרונה, ולכן ניתן ליהנות מאיכותם האמנותית המיוחדת. הם צוירו בין השנים 1150 ו-1175 על ידי אומן ביזנטי.

כיפת האפסיס המרכזי
1.    דֵאֵזִיס – הופעתו של ישוע בהדרו
2.    המשיח יורד שאולה (בין מותו לתחייתו)
3.    בחיק אברהם

אפסיסים
4.    ישוע המובא לבית המקדש (פדיון הבן) ושארית ציור הולדתו
5.    דמויות בעמידה: שליחים ונביאים?
6.    ציור גיאומטרי עם אריות.

עמודי במת המקהלה
א.    יוחנן המטביל
ב.    כוהן גדול, יתכן זכריה (אבי יוחנן המטביל בברית החדשה)

קירות צדדיים
7.    לוח משולש: ג'אורג' הקדוש עם שני קדושים מקומיים

8.    תרדמת מרים העלמה: על פי המסורת הנוצרית, מרים נלקחה השמימה בסוף חייה, בדומה למה שמסופר בתנ"ך על אליהו הנביא. נהוג לצייר רגע פטירתה מן החיים כ"תרדמה": דמות מרים ישנה, עם תלמידי המשיח הסובבים אותה.
9.    לוח משולש: דמיטריוס הקדוש עם שני קדושים מקומיים
10.    צליבת ישוע
11.    בישור המלאך לזכריה (אבי יוחנן המטביל)בית מלאכה לקרמיקה במנזר באבו גוש

החאן (בחלק הפרטי של המנזר, שאינו פתוח למבקרים). תרשים תלת-ממדי אשר הוכן על ידי האב דה וואו.

החאן של החליפים מבגדד, על חדריו, חצרותיו וברכותיו, בנוי על צלע גבעה.

המבנים המודרניים (אינם פתוחים למבקרים).
עם הקמת המנזר למרגלות הכנסייה נוספו בשנים האחרונות הבניינים השונים שהיו נחוצים לחיי קהילת הנזירים.

4.    אמאוס

בספר הבשורה שחיבר לוקס (הבשורה ע"פ לוקס כד: 13-32), ממוקם הכפר אמאוס כ-60 סטאדיות מירושלים (כשנים-עשר קילומטר). לאחר שישוע קם לתחייה, הלכו שניים מתלמידיו בדרך ופגשו באיש, איתו שוחחו על אירועי הימים האחרונים בירושלים, בלי לזהות אותו.

בהגעתם לכפר הנקרא אמאוס, הזמינו אותו השניים לסעוד עימהם, ובעת שבו בצע את הלחם הכירוהו כישוע בעצמו, הקם מבין המתים. יחד עם זאת, הכפר זוהה גם כאמואס או אמאוס של קרב המכבים (ספר המכבים א: 4: 1-25), שהוא ממוקם כ-160 סטאדיות מירושלים.

5.    קהילת הנזירים

הנזירות
הנזירות היא תנועה של נוצרים הפורשים למדבר בשל רצונם להקדיש עצמם לחלוטין לחיפוש האל תוך תפילה והתבודדות. התנועה התגבשה עם אנטואן הקדוש במצרים וזכתה להתרחבות גדולה במדבר יהודה ובנגב. בתנועה קיימים שלוש דרכי חיים: פרישות, פרישות-למחצה והתנזרות (בקהילה).

ברוך הקדוש, אשר היה אבי הנזירות במערב (מאה חמישית באיטליה), קבע תקנות לחיי נזירים בקהילה. תקנות אלו מתבטאות בשלושה סוגי פעילויות: תפילה (קהילתית או אישית), עבודה (הנזירים חייבים לחיות מעבודת כפיהם), ולימודים (lectio divina) ומשלושה מקורות סמכות: התקנות, אב המנזר והקהילה. עם חלוף השנים הבנדיקטינים חוו תקופות של התנוונות ושל רפורמות. באחת מתקופות אלו הוקמו האוליביטנים בשנת 1319 על ידי ברנר תולומאי, מסביב למנזר הר האוליביה (בקרבת סיינה, איטליה).

מנזר בקלואה (הוקם במאה האחת עשרה) שייך למשפחה בנדיקטינית זו. לחיים הבנדיקטינים כפי שהם מתרחשים בקהילה זו יש שני מאפיינים מיוחדים. ראשית, הקהילה בנויה מזוג מנזרים – האחד לגברים והשני לנשים. כל מנזר הינו עצמאי בחיי היום יום, אך האחים והאחיות נפגשים בכנסייה כדי לשיר יחד בחלק מתפילות היום הקבועות. שנית, לקהילה ייעוד מיוחד לעמול למען האחדות בכנסייה.

הקהילה
ברוח זו, בשנת 1976, שלושה אחים – ושלוש אחיות שנה לאחר מכן – נשלחו לישראל, במטרה להקים נוכחות נזירית ידידותית: כדי להאזין לישראל הקדומה ובת ימינו כמקור אמונתנו; להקשיב למציאות האופיינית של אזור זה: כנסיות מזרחיות, אחדות הנוצרים; להיות פתוחים לעולם המוסלמי בליבו של הכפר אבו גוש. נוכחות שכזו היא אופיינית לחיים הדתיים ולכנסייה המקומית על לשונותיה השונות.

6.    מידע מעשי

ניתן לבקר את המנזר בכל הימים, מלבד ימי ראשון וימי חג, מ 8:30 עד 11:00 ומ 14:30 עד 17:30.

שעות התפילות:

    ימי א וחגים    ימי השבוע
שחרית    7:00    7:00
מיסה    10:30    11:30 (פרט לשישי 7:00)
מנחה    17:00    18:00

יצירת קשר:

•    אחים – טל 02-5342798, פקס 02-5340247

לקריאה נוספת על המנזר הבנדקטיני באבו גוש              

לגלרית צילומים ממנזר אבו גוש