מלון הר ציון בירושלים

מלון הר ציון הצופה אל העיר העתיקה נחשב לאחד המבנים ההיסטוריים המרתקים בעיר הקודש. בימינו אנו מדובר במלון בוטיק, אולם בעבר הלא רחוק שכן במבנה זה בית-חולים לרפואת עיניים. הוסיפו לו עבר קרבי עשיר, וכן סוד צבאי שנשמר שנים רבות ויש לכם מסלול טיול קצר, מרתק עם נוף מרהיב. 

ראשיתו של המבנה בשנות השמונים של המאה ה-19, כאשרחבר המסדר הבריטי "Knights St. John of Jerusalem", הדוכס מקנט, החליט להקים יחד עם חבריו למסדר, בית-חולים לנוכח ריבוי חולי העיניים בעיר  באותם ימים. גם כיום ניתן להבחין בסמלים של אבירי המסדר על גבי המבנה שנמצא מעל לסינמטק, בדרך חברון.

חזית מלון הר ציון

המלון היה הבניין המרכזי המקורי ששימש את בית החולים עד למלחמת העולם ה-1. במשך המלחמה ספג המתחם הפגזות כבדות, שכן הצבא העותמאני השתמש בו כמחסן נשק. היו אלה דווקא הבריטים שהכירו במיקום המיוחד והייחודי של המבנה, והחליטו לשפצו בשנות השלושים של המאה שעברה. על השיקום הופקד האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי, שבנה בירושלים בין השאר, את הכנסייה הסקוטית הסמוכה וכן את מבנה עיריית ירושלים ההיסטורי הסמוך לכיכר צה"ל. 

המתחם שוקם בקפידה ונבנו שני אגפים חדשים: הראשון סמוך למבנה המקורי בו שוכן המלון כיום, והשני בצדו השני של הכביש - כיום מתחם בית אות המוצר הירושלמי, מקום ששווה ביקור גם. בין שני מבנים אלה היה הכביש ראשי, דרך חברון של היום, ולכן נחפרה מנהרה מתחת לדרך כדי לחבר בין האגפים. כיום לא ניתן לבקר במנהרה. המתחם שימש ביה"ח עד 1948.

שתי דקות לכל כיוון
כיום ניתן לסייר עצמאית ובחינם במתחם המלון. מומלץ להגיע לכניסה הראשית שבדרך חברון, אך לפני שנכנסים רצוי לבקש מהשומר שמוצב בכניסה שיפתח לכמה דקות את המרפסת הפתוחה של המלון, מימין לכניסה. הנוף מרהיב - מתחתינו בריכת השחייה של המלון ומתחתיהָ גיא בן הינום לכל אורכו. מולנו למעלה הר ציון, מדרום לעיר העתיקה ובסמוך לה.

לובי מלון הר ציון

ניכנס אל הלובי - שגם ממנו ניתן לצפות בנוף - ונחוש באווירה של המלון, שמחזירה אותנו למאה ה-19. נרד ברגל או במעלית לכיוון הבריכה, ומדרום לה נבחין בווילה - כיום אולם אירועים קטן, ובעבר מעונו של מנהל ביה"ח. קצת צפונית לנו החמאם הטורקי והפעיל של המלון. הג'קוזי המבעבע תחת כיפת השמיים עם הנוף לחומות ירושלים הוא עניין נפלא - אבל לא בג'קוזי עסקינן. 

אם נחזור ללובי נוכל להגיע דרכו אל האגף הצפוני, שבו מוזיאון הרכבל. בדרך למוזיאון ניתן להציץ לחדרי המלון ששומרים על הצביון של המקום מן העבר. 

וזהו סיפור הרכבל - במלחמת השחרור נוצרה בעיית נגישות ממערב העיר להר ציון. בתחילה נשמר קשר דרך מנהרה שחצתה את הוואדי. ניתן להבחין כיום בפתחיהּ בכניסה למשכנות שאננים וכן בעלייה להר ציון, מהרמזור שמעל לבריכת הסולטן. המנהרה איפשרה להעביר אספקה להר ולפנות פצועים, אם כי באופן מוגבל.

את הפיתרון הגה קצין ההנדסה של חטיבת עציוני, אוריאל חפץ, בדצמבר 1948. כדי שחיילי הלגיון הירדני לא יבחינו בדבר, מדי לילה נמתח כבל פלדה באורך 200 מטר מעל לוואדי (גיא בן הינום) - מביה"ח לעמדה בבית הספר "ארץ הצבי" שעל הר ציון.

הרכבל ממלון הר ציון אל הר ציון

הרכבל הגיע לגובה מרבי של כ-50 מטר מעל לוואדי, והקרונית יכלה לשאת משקל מרבי של כרבע טונה. שלושה חיילים בכל צד היו אחראים על ההפעלה של הרכבל, והנסיעה נמשכה כשתי דקות לכל כיוון (טיסה לילית קצרה). בתום כל לילה הורד הכבל. הרכבל נשמר כסוד צבאי במשך שנים רבות, ונחשף לציבור רק ב-1972.

חפץ ז"ל עזר כאזרח בחילוץ פצועי הטבח במעלות במאי 1974 ונפצע קשה. על פעולותיו ותרומתו לצה"ל עוטר בעיטור המופת ובצל"ש הרמטכ"ל, נוסף על פרס ביטחון ישראל. בשנים האחרונות הנציחה ירושלים את פועלו בשם רחוב "נתיב הרכבל". במוזיאון הרכבל ניתן להתרשם מהקרונית האותנטית, ולהתבונן בצילומי קצינים וחיילים השותפים לסיפור, בהם משה דיין. על שולחן עץ ניתן למצוא מסמכים הקשורים לרכבל ולסוד הכמוס. 

סמוך למלון הר ציון ולרכבל כמה אתרים ששווים ביקור, ובהם המוזיאון למורשת בגין ומבני הקברים שבחצר המתחם, הכנסייה הסקוטית, בית אות המוצר הירושלמי, גשר בני ברית ובסמוך לו פסלו של יגאל תומרקין, וכמובן משכנות שאננים וימין משה.