ירושלים של בית המקדש - פולחן ואישיות

ירושלים של ימי הבית השני, כשמה כן היא - זו ירושלים של בית המקדש השני, ירושלים ששימשה כבירת פחוות יהודה תחת שלטון האימפריה הפרסית, ירושלים של כך כך הרבה אירועים בכל כך מעט זמן - משנת 538 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה.

אחד הדברים המרכזיים שאפיינו את התקופה הזו בעיר, הנו בית המקדש השני שנבנה בשנת 516 לפנה"ס על ידי עולי בבל שחזרו מהגלות, זרובבל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. מבנה המקדש השני שרד בדיוק 586 שנים בטרם נחרב, ואילו בית המקדש הראשון של שלמה המלך, הוחרב על ידי נבוכדנאצר השני בשנת 586 לפנה"ס. אירוניה, נומרולוגיה או סתם מקריות - אתם תחליטו.

"מעל פסגת הר הצופים;אשתחוה לך אפיים
מעל פסגת הר הצופים;שלום לך ירושלים!
באלפי ברכות היי ברוכה!
מקדש, מלך, עיר מלוכה!"

(מתוך "מעל פסגת הר הצופים" , מילים: אביגדור המאירי)
כפר סילוואן (עיר דוד) והר הבית במבט מדרום

המלך הורדוס, שלו מיוחסת בניית בית המקדש השני, בעצם רק שיפץ את המקדש של עולי בבל אבל איזה שיפוץ זה היה - הרחבת שטחו של הר הבית ל-144 דונם, בנייתהּ של חומה מארבעה כיוונים, הכנסתם של כאלף עמודי אבן אל המתחם, בנייתם של אורוות שלמה שזכו לכינוי זה מהצלבנים, קישוטו של המקדש בזהב ועוד - ממש עשה make over למתחם המקודש. לא לשווא נכתב בתלמוד כבר אז: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".

במרכזו של הר הבית בנה הורדוס את מתחם המקדש שהכיל חצר, אולם ואת הדביר - הוא קודש הקודשים ובו הונח ארון הברית, היכן שעל פי המסורת נמצא כיום סלע אבן השתייה ממנה הושתת העולם, ועליה נבנה בשנת 691 לספירה מבנה כיפת הסלע, ומכאן שמו.

ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש

רבים יופתעו אבל בית המקדש השני עדיין עומד על תילו, לפחות בכל הנוגע לדגם ירושלים המרשים שבמתחם היכל הספר שבמוזיאון ישראל. בין השנים 1962-1967 החליט בעליו של מלון הולילנד לשעבר, הנס קרוך, לבנות דגם מוקטן אבל גדול של ירושלים בימי הבית השני ובו, כמובן, גם הר הבית ובית המקדש. לשם כך, הוא שכר את פרופ' מיכאל אבי יונה, מגדולי חוקרי העיר דאז, שייעץ לו בבניית המודל.
דגם ירושלים מימי הבית השני בהיכל הספר, מוזיאון ישראל

הדגם של העיר על מבניהָ, מציג את ירושלים המשגשגת של שנת 66 לספירה ונוצר לפי תיאוריו של יוספוס פלאביוס (יוסף בן מתיתיהו), שרידים ארכיאולוגיים שנמצאו בשטח ומבני ציבור זהים שנמצאו בערים אחרות, כמו  לדוגמא, ערד. הדגם שנבנה ביחס של 1:50, כלומר 2 ס"מ בדגם הם מטר בשטח עצמו, הועבר במהלך שנת 2006 ממלון הולילנד אל מתחם מוזיאון ישראל ובו, כאמור, ממתין לכם הדגם להתרשמות.

פרט לבית המקדש עצמו, מציג הדגם גם את עיר דוד, אותה עיר שבנה דוד המלך בשת 1,000 לפנה"ס ועליה הקים מצודת ציון ובה ישב. ממערב לעיר דוד נמצאת העיר התחתונה שבה גרו Les Misérables, עלובי החיים של אותה אז - העניים, הפיסחים ושאר נדכאי העם היהודי. לעומת זאת, מבט מהצד המערבי של הדגם  (הגבעה המערבית) מחזיר את החיוך לפנים כשעליו אזור הר ציון והבתים היפים של אנשי העיר העליונה - בדרך כלל משפחות כוהנים עשירות, אריסטוקרטים ושאר מלחכי פנכה של העשירון העליון בתקופת בית שני.
בית המקדש השני בדגם ירושלים

עוד בנה המלך הורדוס בירושלים, ארמון שהיה גדול ומפואר יותר מכל ארמונותיו, ועליו אמר יוספוס: "וגם בניין האלוהים לא דמה אליו בהדרו". בסמוך לארמונו (אזור הקישלה ומגדל דוד כיום בסמוך לשער יפו), ניתן להבחין בשלושה מגדלים שבנה המלך-בנאי ומוקדשים לאחיו, פצאל והיפיקוס, ומגדל נוסף לאשתו, מרים החשמונאית.

"הצפונים" של ירושלים

ומהמלך הורדוס הגדול אל הרובע ההרודיאני. בין השנים 1967 ל-1983 נערכו באזור הרובע היהודי חפירות ארכיאולוגיות שנוהלו על ידי ד"ר נחמן אביגד, ובין היתר נמצא מתחם מגורים של העיר העליונה מהתקופה ההרודיאנית, ומכן השם - הרובע ההרודיאני.
 
המתחם שמתפרס על פני 2,700  מ"ר (כמעט 3 דונם) נותן הצצה אל חייהם של "היפים והעשירים" של אותה תקופה (משנת 37 לפנה"ס עד 70 לספירה), ואל מתקני הרחצה המשוכללים, רצפות הפסיפס המרהיבות, חצר ובה עמודי אבן, פֶּריסטיל, עם כותרות אבן מפוארות וכדים ועליהם הכיתוב "יהד" - שמה של יהודה עוד מתקופת החשמונאים.

העיר העליונה (אזור הרובע היהודי והר ציון של היום), חרבה ב-ח' באלול שנת 70, כחודש לאחר חורבן מבנה המקדש ואיתה גם בתי הכוהנים והאמידים.
עמודי אבן במרפסת כהן ברובע ההרודיאני

באחד מבתי משפחות הכוהנים האמידות והידועות שנמצאו ברובע (ייתכן מ-24 משמרות הכהונה), המכונה בית משפחת קתרוס, נמצאו שרידי שריפה מאותו חורבן של שנת  לספירה 70, שלד זרוע של אישה צעירה, כידון ברזל רומי וגם משקולת ועליה חרוט: "(ד)בר קתרוס", כלומר "של קתרוס" - ומכאן הזיהוי ושם הבית. החפצים היקרים, סגנון עיצוב הבית והחדרים השונים שבו, מלמדים על אורחות החיים של הסלתה ושמנה הירושלמית, ונותנים מושג מסוים על חיי ה"צפונים" של ירושלים באותם ימים.

האור שבקצה המנהרה

אי אפשר לדבר על בית המקדש השני בירושלים מבלי להזכיר את הכותל המערבי. הקיר שנשאר על תילו  עד היום מהחורבן של שנת 70, אינו חלק מבית המקדש, כפי שלימדה אותנו הגננת שושנה, אלא חלק מהחומה  הרחבה שהקיפה את מתחם הר הבית ואורכה היה 488 מטרים. אורכו של הכותל שלתוך חריציו אנוּ תוחבים פתקים כיום, הוא בסף הכל כ57 מטרים - מעט יותר מ-10% מהחומה המערבית של הר הבית כולה.

אבל מה שכבר לא קיים מעל לפני האדמה, נמצא מתחתיה כמו סלע. במנהרת הכותל, שחפירתהּ החלה מיד עם סיום מלחמת ששת הימים בשנת 1967, נמצאו ממצאים מרתקים מימי הבית השני כמו החדר ההרודיאני, חדר החשמונאים ששימש כנראה את הסנהדרין, כמו גם מבנה טהרה ששימוש לטבילת אנשים או כלים.

בהמשך ההליכה בתוך המנהרה נמצא גם שער וורן, המכונה גם "שער יהודה", וקרוי על פי שמו של החוקר  הבריטי צ'ארלס וורן הבריטי שחפר כאן במסווה של חוקר ביוב כבר בשנת 1867 וחשף אחד מארבעת השערים שבכותל המערבי. חלל השער שימש בעבר כבית כנסת עד לתקופה הצלבנית אך נהרס והפך לבור מים.

ניתן להיכנס אל מנהרת ולסייר לאורך הכותל המערבי לכיוון צפון מתחת לאדמה ולרובע המוסלמי כשבדרך ניתן להבחין (לאחר שער וורן) בנשים מתפללות בנקודה מסוימת, שהיא הקרובה ביותר בקו אווירי אל קודש הקודשים, שכאמור נקרא גם "דביר" כי ממנו יצא דבר השם. כדאי לעצור לכמה שניות של התבודדות עם בורא עולם, להודות על חסדיו ואולי גם לבקש שיחזיר לנו את גלעד שליט במהרה, ועדיף עוד קודם.