הרובע ההרודיאני - אפר בן 2,000 שנה

תהליך שיקומו של הרובע היהודי בבעיר העתיקה החל בשנת 1967 ונמשך למעלה מחמש עשרה שנים. בזמן חפירת היסודות לבניית מתחם ישיבת הכותל בסמוך לרחבת הכותל המערבי, התגלה כאן קומפלקס מבנים מפוארים ונדירים - בתי הם של יהודים עשירים וכהנים וכן ממצא מפתיע ונדיר - שרידי אפר מחורבן ירושלים בט' באב שנת 70 לספירה!

האתר מכונה הרובע ההרודיאני - מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה - אתר הארכיאולוגי המקוּרה הגדול ביותר בארץ - לא פחות מ-2,700 מ"ר. מדוּבּר בשכונה יהודית משלהי ימי בית המקדש  השני, שהשקיפה אל בית המקדש הסמוך. בין שני המקומות חיבר גשר, מה שאיפשר לכוהנים, תושבי השכונה, להגיע ישירות אל מקום עבודתם בהר הבית - בית המקדש.

פסיפס ברובע ההרודיאני

באתר נחשפו סימנים המעידים על רמת חיים גבוהה - עשרות מקוואות מפוארים, כן יצירות אומנות בדמות פסיפסים  מרהיבים מהיפים והקדומים שהתגלו בעיר, ציורי קיר (פרסקו) ועיטורי תקרה וקיר (סטוקו).

העשירון העליון של ירושלים בימי המקדש

בבית המערבי שזכה לכינויו בשל מיקומו במתחם, אנו רואים את קומת המרתף, וּבה מחסני מזון, בּורות מים עמוקים, מקוואות מעוטרים בפסיפסים - ובקיצור ווילה יהודיתשגם  כשרה למהדרין. הפסיפסים, אגב, נוצר כדי למנוע היווצרות בוץ ביציאה מן האמבטיה או מהמקווה, מה שכיום משמש אותנו השטיח. לא ידוע בדיוק כמה קומות היו לבית המערבי, אבל אי אפשר שלא להתרשם מעושרו וגודלו.

היהודים שגרו כאן העתיקו את אמנות הפסיפס מן העולם ההלינסטי-רומי דאז, אבל עיצבו אותו בדרכם הם, תוך הקפדה יתרה של איסור דמויות מן החי. בשל הציווי המקראי של לא תעשה לך פסל ומסכה. סיבה נוספת,  שום שבאותה תקופה הקפידו יהודים הקפדה גם בשמירה על איסור אמנות הדמות וכמובן על דיני הטהרה.

אמבטיה ופסיפס - שטיח מתקפות המקדש...

בכניסה לחלק מן מהמקוואות התגלו לא מעט מתקני ערֵבת רגליים לשם טבילת הרגליים, שמטרתם העיקרית היתה בשמירת ניקיון רגליים בכדי להקטין את כמות הלכלוך שיגיע אל תוך המקווה. ההקפדה על הטהרה מתבטאת כמו כן גם בריבוי מספר המקוואות - כמעט כל חדר משמש  כ"סוויטה" - ומוצמד אליו מקווה המאפשר טבילה פרטית להבדיל מהמקווה הציבורי. עשירון עליון כבר אמרתי?

לפני הירידה בהמשך המסלול במדרגות, נביט שמאלה  על הקיר ובו צילומי האתר בזמן החפירה, אחרי מלחמת ששת הימים. נוכל להבחין כיצד נראה הרובע היהודי דאז, וכמובן להתרשם ממיקומוּ הקרוב של הר הבית הסמוך, בטרם נבנו יסודותיהָ ישיבת הכותל שמעלינו.

 מנורת בית המקדש – הגרסה המקומית

אחד הגילויים החשובים והנדירים שנחשפו כאן הוא תחריט בדמות מנורת המקדש (העתקים נוספים של המנורה הנ"ל נמצאים גם בבניין הכנסת ובמוזיאון מגדל דוד ליד שער יפו). הימים הם ימי בית המקדש השני, והמרחק מכאן אל הר הבית הענק אינו עולה על 100 מטרים בלבד. מכאן, סביר שמי שצייר את המנורה ראה בחייו את המנורה האמיתית , כך שמדובר במקור אוטנטי, ראשוני ומהימן.

מנורת המקדש ברובע ההרודיאני

אם תביטו בתעודת הזהות שלכם שבכיס, תוכלו להבחין בהבדלים שבין המנורה הצנועה שמולנו, לבין זו  שבתעודה, שהועתקה בעצם משער הניצחון של טיטוס ברומא, והפכה לסמל המדינה. יש לזכור כי עד לגילוי מנורה זו כאן ברובע היהודי לא, רומא היתה המקור היחיד לצורתה של המנורה.

בהמשך התגודה נמצאים ארונות ובהם כלי בית, בינהם כלי אבן, שעל פי ההלכה, אינם מקבלים טומאה. לאחר חורבן הבית השני, פסקה לחלוטין תעשיית כלי האבן הירושלמית, כך שבעצם כלי אבן אלה שמולינו הם האחרונים בדורם. שעון השמש, שמכונה במִשְנָה "אבן השעות", שנמצא גם כאן, מזכיר כי שכהנים ששרתו במשמרות במקדש עצמו, השתמשו בשעונים אלה גם לעבודתם.

מכאן נפנה אל חצר העמודים ובשמה המקצועי, פֶּרִיסְטִיל. זוהי חצר בית ענק, מעין מרפסת מפוארת שצפתה ישירות על הר הבית ובית המקדש שעליו. העמודים כאן משוחזרים בחלקם אבל הרצפה אוטנטית ומעוטרת בצורות גיאומטריות מרשימות המכונות "אוֹפּוּס סֵקְסְטִילָה". כל אלה ממחישים שוב את הפאר והעושר של המקום בתקופה ההיא. העמודים בנויים בעצם בצורה של מעין חוליות כשלבסוף צוּפּוּ בטיח צבעוני - סטוקו. כך קיבלנו בעצם עמודים נאים ללא כל שימוש בשיִש יקר.

בסמוך אלינו נמצא פסיפס מרשים ביותר ובמרכז טרקלין, סלון, ובו הסועדים ישבו מסובים סביב שולחנות עגולים נמוכים המסודרים בצורת ח', כאשר המשרתים הגישו את האוכל מהצד הפתוח. רצפת הפסיפס היפה שמולנו נזקקה בשנים האחרונות לעבודות שימור ועברה תהליך של הסרה באמצעות הדבקת רשת תחתית מיוחדת וגלגולהּ. מתחתיהָ, גילו  לתדהמתם הארכיאולוגים המופתעים, רצפת פסיפס נוספת, ככל הנראה רצפת הבית המקורית הקודמת. כעת מוצגים כאן שני הפסיפסים - הרצפה התחתונה נמצאת  לצפייה על גבי הקיר הסמוך.

 נשמיך ונרד עד שנגיע לבית הגדול באזור, ששטחו כ-600 מ"ר ומספר קומותיו לא ידוע בדיוק. אי אפשר שלא להבחין בציורי הקיר והתקרה, וכמובן בכלי המטבח והבית. שימו לב לכלי הזכוכית הנדירים בארונות התצוגה ולכלי המטבח האדומים המכוּנים "טֵרָה סִיגֵלַטָה", אין ספק שזו ווילה מפוארת לאלפיון העליון של אז. בחלקו התחתון של הבית הענק נבחין במדרגות המובילות אל מקווה עם כניסה כפולה, כלומר נכנסים מצד אחד, ויוצאים  טוהרים מצד שני.

אפרה השרוף והעתיק של ירושלים

אחת משתי התגליות החשובות ביותר באתר, פרט לתחריט המנורה כמובן, הנה רצפת הפסיפס השרופה והאפר הנמצאים בסמוך. אלינו. ככל המקרה מדובר בשרידי קורת עץ ברוש שקרסה כאן מתקרת המבנה על הפסיפס שלמטה בזמן חורבן יהעיר בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

במשך השנים, מאז נחשפה קורת העץ לאחר מלחמת ששת הימים, התפוררה הקורה, ורק בעת האחרונה הוציאה אותה  לשימור, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע לפעולות שימור ושחזור, שנעשו בשיתוף עם רשות העתיקות. הקורה המשוחזרת, והאפר המקורי שהתפורר הם שנמצאים כאו מולינו מוגנים בזכוכית.

עם סיום הביקור באתר, ניתן לרדת אל רחבת הכותל המערבי או להמשיך בסמוך ולהיכנס אל הבית השרוף - בית קתרוס ובו חיזיון אוקולי קצר ודרמטי, המספרעל שריפת בית המקדש והסיבות שהובילו לנפילתה של ירושלים.

 מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה - הרובע ההרודיאני - רחוב הקראים 1, הרובע היהודי.

שעות פתיחה:

א'-ה' 9:00-17:00;

יום ו' 9:00-13:00.

לפרטים: 02-6288141 שלוחה 102 או באתר האינטרנט של החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי

 

מצאתם טעות? רוצים להוסיף? רוצים לכתוב כתבה משלכם ועל שמכם? שילחו לנו מייל או טוקבק בכל נושא שתחפצו...