המגדל הישראלי ברובע היהודי

בשלהי שנות השישים וראשית שנות השבעים של המאה הקודמת החלו לחפור ברובע היהודי במטרה לשקמו. אתר זה נמצא במרתף בית ששימש כבית ספר בעבר. החפירות בוצעו ע"י נחמן אביגד ותלמידיו- רוני רייך, צביקה מעוז, שלמה מרגלית ועוד אנשי מפתח בארכיאולוגיה הישראלית.

מתקופת הבית הראשון מפורסם ברובע היהודי אתר החומה הרחבה הסמוכה אלינו. צפונית לנו נמצא נחל שמאוחר יותר נקרא "נחל הצולב" שיורד משער יפו, דרך רחוב דוד והשלשלת. נחל זה היווה גבול גיאוגרפי הן בתקופת המלוכה והן בימי בית שני בתוואי חומה הראשונה של העיר. תחתינו נמצא ערוץ קטן המהווה נקודת תורפה לכן יש כאן שני קווי ביצור על מנת להתגבר על נקודת התורפה הזאת עם הערוץ.

כל זאת הבנה כאן בכדי להתגבר על כובשים זרים שיבואו. כשמגיע נבוכדנצאר מלך בבל מצפון, כל שעליו לעשות הוא לחצות גיא קטן. ההגנה הטבעית בצד הצפוני היא מינימליסטית ביחס לשאר הצדדים. לכן כאן נבנית החומה הישראלית ומגדל המכונה "מגדל השער" - שער בחומה הצפונית של ירושלים למין המאה השמינית לפנה"ס ואילך.

המגדל הוא חלק מהחומה הישראלית והחפירה ירדה עד למטה. כאן התגלו כמה ראשי חיצים ומסתבר שהצורה והדגם אליו הם שייכים הוא מין התרבות הבבלית חיצים המכונים "חיצים סקיטים". בספר דברי הימים מוזכר ניתוץ חומות ירושלים וכך ש"כל בית גדול יעלה באש". כך קורה שהסיפור המקראי והסיפור הארכיאולוגי חוברים יחדיו.

בשנת 586 לפנ"הס, בית המקדש הראשון נחרב, נבוכדנצאר כובש את העיר. הוא עורך שלוש מסעות לארץ יהודה כאשר המסע השני ב-597 הוא הגליה של בית המלוכה והמסע השלישי הוא החורבן הטוטאלי.
על גבי שרידי המגדל והשער הצפוני של ירושלים תהיה גם החומה הצפונית של החומה החשמונאית של ירושלים.

עד הצד הימני בסלע קיר הפינה של "המגדל הישראלי" שהיווה חלק ממגדל שער, ומכאן  אם אפשר היה להמשיך הלאה היינו מוצאים את מגדל השער השני. בעוד שבימי בית ראשון החומה הצפונית היא החומה הצפונית, בבית שני תתווסף חומה המכונית "החומה השנייה" שמתחילה מכאן וסופה במצודת האנטוניה.  עלינו למעלה... 
 
במרתף בניין בשולי הרובע שמורים שרידיה של מערכת ביצורים קדומה. המערכת המרשימה "הכלואה" בתוך המרתף הקטן היא אחת מהעדויות לגודלה וחסינותה של ירושלים בימי הבית הראשון. למעשה לפנינו ביצורים משתי תקופות: יסודות של מגדל מחומת ירושלים מסוף ימי הבית הראשון ובצמוד לו מגדל חשמונאי.

המגדל הראשון הוא כנראה פינה של מגדל שער שנשתמר משלהי תקופת הבית הראשון הקרויה גם התקופה הישראלית ומכאן שמו "המגדל הישראלי". גובהו של המגדל 8 מטרים ועובי קירותיו כ-4 מטר. הוא בנוי אבני גוויל גדולות וקשות (בדומה לאבני החומה הרחבה), ואילו נבדכי הפינה בנויים אבנים מהוקצעות ומסותתות. הודות למידת השתמרותו וטיב הבניה המגדל הוא מונימנט ארכיטקטוני מרשים ביותר ויחיד מסוגו.     

יתכן כי המגדל הגן על העיר בעת כיבוש ירושלים בשנת 586 לפנה"ס על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. בחפירות מצאו החוקרים שרידי אפר ופיח, עדות לשרפה שהשתוללה כאן, אולי שאריות של אחת ממכונות המצור הבבליות שהתקרבה יתר על המידה למגדל ונשרפה ע"י לפיד שהושלך מאחת העמדות מהמגדל...או שרידים של מה שחולל האויב כפי, שהדבר מתואר בתנ"ך בספר מלכים: "וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש: ואת חומת ירושלם סביב נתצו". בשכבת האפר נמצאו ארבעה ראשי חצים, שלושה מהם עשויים מברזל ובעלי ראש שטוח מהסוג שהיה נפוץ בצבא יהודה והרביעי שצורתו מצולעת עשוי מברונזה והוא היה בשימושם של צבאות זרים, עדות לקרב שהתחולל למרגלית המגדל. למרות גודלו לא עמד המגדל במשימה שהוטלה ועיכב את הבבלים "רק" לשנה וחצי.

על המגדל הישראלי זה נסמך מגדל נוסף, מתקופת הבית השני (אחרי שירושלים נחרבה ונשרפה... ואחרי שחזרו הגולים מבבל). אלה הם שרידי מגדל מהתקופה החשמונאית (המאה השנייה לפני הספירה) רוחבו של מגדל זה 9 מטר והוא בנוי מאבני גזית בעלות שוליים האופייניים למבנים חשמונאים. נראה כי בבוא החשמונאים לבצר את העיר, שיקמו ביצורים עתיקים ושילבו אותם בחומת המגן החדשה. רצפה משותפת מעידה כי החשמונאים התאימו את הביצור לצרכיהם.     

באתר 'המגדל הישראלי': זה בצד זה ניצבים חלקי ביצור שנבנו במרחק מאות שנים זה מזה - האחד נבנה בשלהי ימי בית המקדש הראשון, אולי כחלק מביצור העיר לקראת מסע סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה''ס, או מעט מאוחר יותר; והשני נבנה בימי בית המקדש השני על ידי החשמונאים במאה השנייה לפנה''ס.

המגדל הקדום יותר, שהעניק לאתר את שמו - 'המגדל הישראלי', השתמר לגובה עצום של 8 מטרים, ועוביו 4 מטרים. הוא עשוי באבני גוויל (אבני שדה גדולות ולא מהוקצעות), וזוהה כחלק ממגדל שער. המגדל ניצב על תוואי 'הנחל הצולב', שהוא ואדי קטן החוצה את ירושלים ממזרח למערב. חזקיהו המלך ניצל את קו המצוק הקטן של הנחל, והקים לאורכו קו ביצור איתן, הנקרא בשם 'החומה הרחבה', כמתואר בספר דברי הימים ב', פרק ל''ב: ''וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם... וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת.''

קרבתם של המגדל הישראלי והחומה הרחבה, ובניית שניהם באבני גוויל (אבני שדה לא מהוקצעות), רמזו לתיארוך משותף, אולם החוקרים לא הצליחו להצביע בוודאות על קשר רציף, גיאוגרפי וכרונולוגי, בין שני קטעי הביצור, וייתכן שהמגדל הישראלי נבנה מעט מאוחר יותר.

פרופ' דן בהט, בספרו 'אטלס ירושלים הגדול' מפריד בין שני הביצורים בהסתייגות: "עוד שני קטעי ביצורים שנתגלו באזורים סמוכים (לחומה הרחבה) אינם מאפשרים קביעה מדויקת של תפקידם במכלול ביצורי התקופה, ואפשר שהם חלק מביצורי העיר בשלב מאוחר יותר, מימי מנשה." (עמ' 26) בספר 'ירושלים וכל נתיבותיה' של הוצאת יד יצחק בן צבי נכתב על המגדל מחד ש"אבניו אבני גוויל, בדומה לחומה הרחבה," ומאידך: "המפות והשרטוטים שעל הקיר (במגדל הישראלי) מלמדים שהמגדל הישראלי וקטע החומה הרחבה מהווים שני ביצורים שונים, שכנראה לא שימשו יחד.

המגדל, המאוחר בהם, בנוי בתוך ערוץ הנחל, אותו עקפה החומה הרחבה" (עמ' 22). לתמונה הלא ברורה מצטרף קטע חומה נוסף, הנראה בחלון הרצפה בקארדו שברובע היהודי. קטע חומה זה המסומן באדום (בדומה לקו 'החומה הרחבה' הסמוך), מתאים מבחינה גאוגרפית דווקא לתוואי מגדל הישראלי, ולא לחומה הרחבה. נראה, אם כן, שקשה לתאם באופן מוחלט בין כל חלקי הביצורים מימי הבית הראשון באזור זה, וייתכן שבתוך זמן קצר שונה תוואי הביצור יותר מפעם אחת.

כך או כך, גורלו של המגדל לא שפר עליו בשנת 586 לפנה''ס, עם הטלת המצור הבבלי על ירושלים בידי נבוכדנאצר. העיר עמדה במצור במשך כשנה וחצי, אך אז נפרצו חומותיה, בית המקדש חרב והיהודים יצאו לגלות בבל. עדות לקרבות העזים ולשרפה שהשתוללה בעיר בעת החורבן ניתן למצוא בשרידי אפר השריפה, הנראים עד ימינו בבסיס המגדל. יתרה מכך, למרגלות המגדל נתגלו ארבעה ראשי חצים, המספרים את סיפור הקרב מהימים ההם. שלושה מראשי החצים עשויים מברזל, ואופייניים לנשק שהיה בשימוש בממלכת יהודה, וראש החץ הרביעי עשוי ברונזה, והיה כנראה חץ בבלי, שנורה מעבר לחומה.

המגדל השני מאוחר, כאמור, בכ-500 שנה מרעהו, ושימש את תוואי חומת העיר בימי החשמונאים. מקובל לזהות תוואי ביצור זה עם 'החומה ראשונה' המופיעה בכתבי יוסף בן מתתיהו, שהקיפה את הר ציון כולו עד לתוואי הנחל הצולב. החומה הראשונה, שהוקמה על ידי החשמונאים, הקיפה את עיר דוד ואת הר ציון מדרום, והסתיימה בגבולה הצפוני של ירושלים באותה עת, לאורך נחל צולב-רחוב דוד של ימינו.

מיקומה של החומה שם ניצל את הטופוגרפיה הטבעית, ולא פלא אפוא ששני צבאות שונים, במרחק של כ-500 שנה זה מזה, העמידו מגדל שמירה בנקודה זו דווקא. המגדל החשמונאי השתמר להפליא לרוחב 9 מטרים. הוא נבנה באבני גזית (אבנים יפות ומסותתות, בעלות מסגרת מעוצבת), המאפיינות את כל חלקי 'החומה הראשונה' שהשתמרו מימי החשמונאים. חלק חומה זה השתמר לרוחב של 9 מטרים.

קסמם של צמד המגדלים הוא בעובדה שנבנו על ידי יהודים במרחק של שנים, אבל הוקמו בפועל צמודים זה לזה בפני סכנה ממשמשת ובאה, וכמו נתנו כתף משותפת להגנת ירושלים.

אתר 'המגדל הישראלי' התגלה במהלך שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים, עם חפירת יסודות לבית מגורים חדש. בשל חוסר תקציב ויכולת, הוחלט שלא לחפרו עדיין, והוא כוסה למשך שנים ארוכות. רק אז בוצעה חפירה מסודרת, והאתר נחפר ונפתח לקהל.

האתר נפתח באישור מראש בלבד ובתשלום סמלי