תערוכה בעקבות הטבע בסדנאות האמנים

הדפס

אנו חיים בתקופה בה נדחק מקומו של הטבע בחיינו. בעבר, כל התרבויות האנושיות היו מחוברות ורחשו כבוד לרוח הטבע עליו הסתמכו על מנת לשרוד.  מאחר והחקלאים היו תלויים באדמה בחיי היומיום, היה עליהם להיות קשובים לטבע ולהבינו באופן שאנו, בעולם המערבי, כבר מזמן שכחנו.

בתערוכה "בעקבות הטבע" משתתפות ארבע אמניות אשר אמנותן מושפעת ומתייחסת לטבע. האם ישנו קשר מיוחד בין נשים לטבע, ואם כן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? במהלך ההיסטוריה, מרבית הישויות האלוהיות הקשורות בטבע – ביערות, באדמה ובפרחים, היו אלות כמו אלו המופיעות במיתולוגיות הבלטית, קלטית, יוונית ואינדיאנית. דוגמא אחת לקשר זה היא "אמא טבע", האנשה של הטבע המתמקדת בתכונותיו כמעניק חיים ומזין על ידי גילומם בדמות האם. באופן דומה, בדת של יוון העתיקה מופיעה גאיה אלת האדמה, ואילו בני השבטים הילידיים של הרי האנדים עבדו את הפצ'אממה כאימא אדמה.עבודה של שגית מזמר
בתרבויות הקדומות נתפסה האדמה כאישה בעלת שני פנים: האחד פסיבי ומזין והאחר פראי ובלתי נשלט. נראה שידעו אז את מה שאנו מתחילים להבין מחדש כיום - עוצמתו של הטבע חזקה מבני האדם ואינה ניתנת לשליטה.

בתקופתנו נבחן הקשר בין נשים וטבע בספרות פמיניסטית. דוגמא לכך היא המחשבה האקו-פמיניסטית, תנועה חברתית ופוליטית המקדמת את הבסיס המשותף לסביבתנות ולפמיניזם. סוזן גריפין היתה בין הראשונים שחקרו את הזדהותן של נשים עם האדמה בסוף שנות השבעים במאה העשרים, והשוותה את דיכוי הנשים להרס של הטבע.

נקודת מבט אחרת על הטבע הוצגה לפני יותר משלוש מאות שנה במסגרת מחשבתו של ההוגה היהודי ברוך שפינוזה. בתולדות הפילוסופיה שפינוזה מכונה "פנתאיסט", משום שהחזיק בתפיסה שכל הדברים הממשיים, כגון הטבע, בני האדם והיקום, הם אלוהיים, שהרי האל נמצא בכול. ספרו "תורת המידות" שהושלם בשנת 1675, נחשב לאחת היצירות המקיפות ביותר בניסיונן להסביר פנתאיזם ולהגן על התפיסה מנקודת מבט פילוסופית. פרשנות אחת מני רבות למחשבתו של שפינוזה בתקופתנו היא התפיסה שכל דבר שישנו בטבע קשור במעגליות נצחית; רוח וחומר, נפש וגוף, האדם והטבע.

בדומה למדענים מסוימים, גם ארבע האמניות המציגות בתערוכה מזהות את הטבע כמקור עצום של "ידע". ביומימטיקה למשל, היא דיסציפלינה מדעית החוקרת את הרעיונות הטובים ביותר של הטבע ומחקה מודלים ותהליכים טבעיים במטרה למצוא פתרונות לבעיות אנושיות. המדענים מבקשים ללמוד כיצד לאחסן אנרגיה בדומה לעלה של עץ, או לבנות מבני מגורים אקולוגיים בהשראת מושבות הטרמיטים האפריקניים. לדידם הטבע - חיות, צמחים וחיידקים - פתר זה מכבר בעיות שאנו, בני האדם, עדיין מחפשים להן תשובות. עתידנו יהיה טוב יותר אם נחקה את עולם הטבע, ואם נבנה את עולמנו בזיקה והתאמה לעולם זה.

עינת אמיר ושגית מזמר מציגות בתערוכה זו עבודות שתהליך יצירתן החל הקיץ (2011), בזמן שהשתתפו בתוכנית שהות אמנים (artist-in-residence) באלפים השוויצריים. הרחק מהקיץ הלוהט של ירושלים והסביבה הטעונה פוליטית של ישראל; בגובה של 1,191 מטרים מעל פני הים, בעמק אֶנגַנדין התחתון מחוץ לסקוּאוֹל שבמחוז גראובונדן; באזור כפרי מוקף יערות בו זורם נהר האִין, מצאו האמניות חיבור מיוחד עם הטבע.

עבודות הנייר של עינת אמיר (ילידת רמת השרון, 1980) המוצגות ב"בעקבות הטבע" מבוססות על התצלומים של ההרים והנהר שצילמה בזמן שהותה בשוויץ, כמו גם של היערות האין סופיים בפינלנד ושל הטבע כאן בישראל. אמיר משלבת את התצלומים בטכניקה של קולאז' דיגיטלי בשחור/לבן. תוצאות תהליך זה הן נופים פנטסטיים חסרי היגיון עליהם משתלט הטבע. על גבי הנופים הללו היא מדביקה טפטים, חורטת ורושמת בטושים, ומעניקה בכך מימד נוסף וצבעוני לייצוג הטבע הפראי.

שגית מזמר (ילידת עכו, 1974) מציגה את “מפלט#1”, מקבץ עבודות הכולל רישומים, תצלומים ועבודות וידאו, המוצגים כמיצב התלוי על הקיר. מזמר גילתה כי המלון "סקואול פַּלאס הוטל" הסמוך למקום שהות האמנים בשוויץ ננטש על ידי בעליו האחרונים, יהודים אורתודוקסיים.  במנוסתם הנמהרת הם הותירו סימני חיים בכל רחבי המבנה. האמנית רואה את המלון כמעין מיכל גדול השקוע בתוך הטבע הדומיננטי האופף אותו. היא משוטטת במלון, חוקרת אותו ומצלמת אותו. היא מחפשת את הטבע בתוך המבנה ולבסוף מוצאת אותו על הקיר, בפוסטר של נוף הניבט מבעד לחלון, הגורם לצופה להביט בנוף הררי מושלג.

טקסטים קצרים משובצים ברישומים ובתצלומים המוצגים בתערוכה. טקסטים אלה הם משפטים מתוך המחזה "בראכלנד" ("אדמה צחיחה"), שעשה את דרכו לתוך עבודותיה. "מפלט #1" הוא תחילתו של דיאלוג שהאמנית מקיימת עם מחבר המחזה, המחזאי הברלינאי דימיטרי גאווריץ', אחד האמנים שהשתתף בתוכנית שהות האמנים בשוויץ. במחזה מגיעים שני האחים איוון ואולג למקום חדש – לשום-מקום – שהאדמה בו אינה פורייה ושתנאי המחייה בו קשים ומאתגרים להישרדות. המחזה עוסק במאבקם והתמודדותם עם המקום.

שרון בלבן (ילידת ירושלים, 1971) מציגה ארבע עבודות וידאו. בעבודות "עץ" ו"ללא כותרת (ארנבת)" (שתיהן מ-2007), היא חוקרת את הטבע על ידי כך שהיא בוחרת חלק קטן מתוכו ומעניקה לו משמעות חדשה. לצופה נדמה שהוא מביט בעץ ובארנבת דרך משקפת ולכן אינו מצליח לראות אלא חלקים מהם – את אוזני הארנבת ואת חלקו התחתון של גזע העץ. בעבודה "בננה" (2005) בלבן שוב יצאה החוצה עם מצלמתה, אך הפעם היא העניקה חיים חדשים לקליפת בננה. האחיזה בקליפת הבננה תוך הנעתה מעלה ומטה מוצגת בהילוך איטי, והופכת אותה למעין חיה שמאזכרת ציפור. בדיוק כמו בשלושת העבודות האחרות בתערוכה, גם עבודת הווידאו "ללא כותרת (פסטה)" (2002) מתקרבת מאוד לאובייקט ונעה בקצב איטי. כתוצאה מכך, העבודות מעוררת בצופה תחושה של אינטימיות, כאילו הוא היחיד העומד ומתבונן בהן, היחיד שחווה אותן. הפסטה בעבודה זו היא מסוג קונקיליוני הנראה כמו צדפה. הפסטה המבושלת הופכת ליצור חי; היא עשויה להיות חיה רובצת ונושמת, או חילזון שנע באיטיות.

איילה לנדאו (ילידת ירושלים, 1982) מציגה סדרת פסלים, חלקם עומדים על הארץ וחלקם תלויים על הקיר. בעבודותיה משתמשת לנדאו בחפצים שפעם היה בהם שימוש, מוסיפה להם חומרים שונים והופכת אותם לשלה. איילה לנדאו לוקחת אותנו למסע, היא מערבבת בין חוץ לפנים, ובין דברים ממשיים לדברים שלא ניתן להסבירם. אנו חווים בלבול מסוים, אך עד מהרה אנו מבינים שאין זה חשוב למה שימשו בעבר החפצים שבפסלים. הפסל התלוי על הקיר נראה כמו מדף ספרים אך בתוכו אנו מוצאים ציורים של נופים הרריים לצד שטיח סינטטי מקיר לקיר ואובייקטים פיסוליים קטנים. ההרים חוזרים בפסל אשר אחד מחלקיו שימש בעבר כתחתית של עציץ, ושעכשיו, במקום צמח, מצוי בו גלובוס ובראשו רקמה. פסל אחר מרמז למה שנראה כמו עץ או כמו דקל; בתחתיתו מעין מבני אבן העשויים עיסת נייר. כמו האמניות האחרות ב"בעקבות הטבע", גם לנדאו לוקחת מן הטבע ויוצרת טבע משלה. אפשר אפילו לומר שהאמניות בוחנות את עצמן דרך הטבע.

ورشات الفنانين، صالة عرض متسّع الفنون