תפילות צום הרמאדן בירושלים והר הבית

הדפס

לוח השנה המוסלמי שונה מן הלוח העברי והלועזי (הגרגוריאני) המוכרים לנו. ייחודו – שימוש בחודשים ירחיים ללא עיבור כפי שקיים בלוח השנה העברי. התוצאה – חודש ברמאדן מתרחש כל שנה בתאריך לועזי שונה מאשר בשנה הקודמת. ייתכן והשימוש הטהור בחודשים הירחיים הם הסיבה לסמל האסלאם הניבט מעל למסגדים רבים – הסהר.

כדי לסייר בער העתיקה ולפגוש ביוצאים מהתפילה מהר הבית, התלוותי לחבר וותיק, עמי מיטב, שעוסק במיפוי העיר העתיקה בירושלים וסטודנט במחלקה ללימודי א"י בבר אילן. עמי, דובר ערבית רהוטה, מכיר את חלקיהָ המוסלמיים של העיר.

את סיורינו התחלנו לקראת ערב בשוּק הכותנה (القطانين סוק אל-קטאנין) המתחיל ברחוב הגיא ומסתיים לאחר כ-100 מטרים בשער הכותנה המוביל אל הר הבית. שוק ממלוכּי זה יפייפה ומשרה אווירה מזרח תיכונית טיפוסית. בסמוך לשער הכותנה, התמקמנו על כיסאות עץ אצל אבו מוסא, ערבי מקומי, שכבר שנים רבות מכין לבאים ויוצאים מהר הבית במקום קפה ותה על פתיליות ומי שחפצה נפשו גם בנרגילה בטעמים וריחות שונים ומשונים.

אבו אבו מוסא הסביר לנו חצי בעברית חצי בערבית את משמעות צום חודש הראמדן באסלאם. עמי, שעזר בתרגום, מוסיף בהסבריו המרתקים על משמעות חודש הרמאדן. יש להפריד ולהבין ששמו של החודש הנו חודש הרמאדן ובמהלכו הצום. תחילת הצום על פי האסלאם היא עם שחר, מרגע שניתן להבחין בעין בין חוט שחור לחוט לבן, קיר, השמש עולה וסופו עם החשיכה.

יציאה מתפילת רמאדן מהר הבית - שער השלשלת

הלילה החשוב ביותר במהלך החודש הנו "ליל אלקאדר" שלפי המסורת אז החלה הורדת הקראן לנביא מחמד(סורה 97) ובלילה זה נקבעים גורלות בני האדם, המקבילה ליום הדין בחגי ישראל. מקובל לציין לילה זה בתאירך 27 לחודש רמדאן ורבים פוקדים את הר הבית לתפילות. בעשרת הימים האחרונים של החודש, נוהגים רבים לשהות במסגדים כל הלילה לתפילות ארוכות.

חודש זה הוא חודש ההתקרבות לבורא עולם, חודש שבו כל מעשיו ורווחיו של המוסלמי אמורים להיות מוכוונים לצדקה, אחד מעמודי האמונה (,ארכאן אלאסלאם").

בשעה זו של הערב, כבר נשבר הצום וכוסות התה והקפה יחד עם הכנאפה ושאר דברי מאפה כבר בשימוש בקרב המקומיים. קצת נרגילה, קצת תה חזק מלא נענע, איזושהו מאכל מתאים לשבירת הצום, ואני מוצא את עצמי מנסה לשיר עם כמה חבר'ה היושבים בסמוך. הם בערבית, אני באידיש קלוקלת והעיקר המצב רוח.

מבנה כיפת הסלע

שוק עושי הכותנה בו אני יושבים הנו מקוּרה. עם או בלי קשר לרמאדן, מדובר במקום בעל היסטוריה מרתקת וארכיטקטורה מרשימה ביותר.

רבים אינם יודעים שגדול בוניה של ירושלים היה דווקא טדי קולק מבחינת גודל והתפתחות העיר כולה. אחריו, הורדוס ומבמקום השלישי אלה הם הממלוכים  ששלטו בעיר כ-250 שנה.

כדי ללמוד על שיטת בנתייתם הייחודית ניתן בעצם לסייר בהר הבית ומחוץ לו לאורך הכותל המערבי (כחצי קילומטר) וכאן בשוק עצמו שנבנה במאה ה-14 בידי השליט הממלוכי בעיר, האמיר תנכּיז. מקור השם 'שוק עושי הכותנה' הנו בתוצרת הכותנה, שהוותה את מרכז המסחר במקום בעבר.

לא פחות מחמישים חנויות משני צידי השוק.  בצידו הדרומי של הרחוב שוק, חאן ובו מגורים בקומה השנייה העליונה ולמטה מקום לבהמות המשא ולסחורה.בסופו של השוק, ממש בסמוך למקום של אבו מוסא, נמצא השער הירוק והמפואר אחד משערי הר הבית מזה מאות שנים הוא  'שער עושי הכותנה'. מלבד השוק והחאן, ישנם גם 3 בתי מרחץ ממלוכים שאינם פעילים כבר.

מסגד אל אקצא בלילה - צילום מהר הזיתים

השוק שנזנח ברבות הימים, החל להראות סימני חיים באמצע המאה ה-19 כשהוקם יקב בסמוך על ידי יהודי ויחד עימו טחנת קמח ואפייה. שיפוצים נוספים בוצעו לקראת ביקורו של הקייזר הגרמני ווילהם השני בשנת 1898. שיפוצים אלה זכו לתאור נרחב מידי דוד ילין אך שוב נזנח במהלך מלחמת העולם הראשונה. היו אלה הבריטים ששוב ניסו בהצלחה להחיות את המקום ובמקום שכן מרכז לעבודות אמנות כמו נגרות, אריגה, מסגרות, קרמיקה וכו'.

רק בשנות התשעים של המאה שעברה, החלה עיריית ירושלים בשיפוץ המקום השוקק חיים ברוב שעות היום. הקרבה להר הבית, ההיסטוריה והיופי שבמבנה השוּק עושים את שלהם.

לילות חודש הרמדאן הם חגיגה של צבעים ואורות. החל מתום תפילת הלילה המיוחדת ("התארוויח") ועד לשעות הקטנות של הלילה, הרחובות מוארים בשלל אורות, העסקים פתוחים והתנועה לא נפסקת. דווקא במהלך חג הרמאדן המקום מלא במתפללים ורוכלים כאשר אלה נהנים מאלה ולאף אחד לא חסר כמו גם לנו המבקרים היהודיים.     

מצאתם טעות? רוצים להוסיף? רוצים לכתוב כתבה משלכם ועל שמכם? שילחו לנו מייל או טוקבק בכל נושא שתחפצו...