קברי הנביאים

הדפס

בראש הר הזיתים, בפסגת בית הקברות היהודי של הר הזיתים, שוכן שדה קטן ובו בית מגורים. תחת הבית מסתתרת אחת המערות החצובות הגדולות והמעניינות בירושלים, הנקראת 'מערת הנביאים'.

"עלינו בעליית ההר," מספר  שמואל בן דוד הקראי בשנת 1641, "ונכנסנו בתוך מערה אחת. ובתוך המערה קבורות הרבה, ושם מערה בתוך מערה, ושם קבורות חגי, זכריה ומלאכי עליהם השלום. וקראנו עליהם קצת מזמורים." התיאור של בן דוד מדויק למדי: מערת הנביאים היא אמנם קומפלקס אחד, אך היא כעין "מערה בתוך מערה": הכניסה דרך גרם מדרגות חצוב מובילה את הבאים אל חדר מרכזי עגול, ממנו יוצאות שלוש מנהרות.

מנהרות אלו מחוברות זו לזו בסבך מעברים, היוצרים תוואי כללי של שני חצאי עיגול, זה בתוך זה. במילים "ובתוך המערה קבורות הרבה" מתייחס בן דוד לעשרות כוכי הקבורה החצובים בדופן החיצונית של המנהרות ההיקפיות. הארכיאולוגים משערים שבכוכים אלו הונחו סרקופגים, שאינם קיימים היום.

המסורת הקושרת את המערה לנביאי ישראל, לא התחילה עם בן דוד, אך גם לא הרבה לפניו: רבי משולם מוולטרה, שביקר בירושלים ב-1481, מספר: "וכשאדם יורד מעט בשיפוע הר (הזיתים), מערת חגי הנביא, ושם מנוחתו כבוד." שבע שנים אחריו כותב רבי עובדיה מברטנורא: "ובהר הזיתים מערת חגי הנביא, יותר מעשר מערות זו לפנים מזו."

מעניין לגלות שבשלב זה המסורת קושרת את המערה לחגי הנביא בלבד. מסורת מצומצמת זו עדיין בתוקף ב-1522, עת ביקר בירושלים רבי משה באסולה, שכתב: "ולמעלה, קרוב לראש ההר, מערת חגי הנביא; יש שם מערות גדולות באורך וסיבוב, ולמעלה מהמערות מערת חגי הנביא עליו השלום, ובתחתיות -תלמידיו ואחרים זולתם." תיאורו של שמואל בן דוד, בדבר שלושה נביאים הקבורים במערה, התפתחה רק במאה ה-17. ההשערה היא שהדבר נעשה על ידי נוצרים שהסתמכו על הפסוק מהברית החדשה: "אוי לכם סופרים ופרושים חנפים, כי בניתם את קברי הנביאים, ותפארו את קבורות הצדיקים" (הבשורה על פי מתי, פרק כ"ג, 29).

כך או כך, המחקר הארכיאולוגי מלמד כי אין כנראה כל קשר בין המערה ובין נביאי בית ראשון, אלא היא נחצבה כאלף שנים לאחר מכן, בעיצומה של התקופה הביזנטית, עבור צליינים נוצרים שפקדו את ירושלים ומתו בה. סגנון החציבה מאשש זאת, וכן כתובות יווניות שנתגלו חרוטות על הקירות, כמו: "פה שוכב אנאמוס מפלמירה" או "היה שמח בחלקך אותריוס. אין אדם בן אלמוות". השמות היווניים, המוצא הזר והסיומת האופיינית לקבורה נוכרית, מאששים את ההשערה בדבר תיארוכה ושימושה של המערה, אך עם זאת נתגלו במערה גם חריטות של שמות בעברית, אולי מתקופה מאוחרת יותר.

חוסר הבהירות לגבי שוכני הנצח במערה הוליד סכסוכים מרים בין בני הדתות השונות בעיר, עד כי בסוף המאה ה-19, התחולל מאבק משפטי עז בין הנוצרים והיהודים בעיר בדבר הבעלות על המקום. ב-1882 רכש הארכימנדריט הרוסי אנטונין קאפוסטין את המערה מפלאח ערבי, שהקרקע היתה שלו, דבר שגרם לתסיסה רבה. הסוגיה הוכרעה ב-1890, כאשר פסק בית הדין השרעי כי העסקה תקפה, אך דרש מן הכנסייה להתחייב שהמערה תהיה פתוחה לתפילה לבני כל הדתות, וכן שלא יוצגו בה סימנים נוצריים. המקום שייך עד היום לכנסייה הרוסית, אך הבטחתה קוימה בצורה חלקית בלבד: המקום אמנם פתוח לכל מאן דהוא, אך מוצגים בה בכל זאת כמה איקונות נוצריות.

שעות: ב-ה 9:00-15:00. בשבת וראשון, וכן בחגים נוצריים המערה סגורה.
טלפון: 054-6987688