פרשת השבוע - פרשת ויחי

הדפס

והפעם בפרשה ובאירועים של היום לפני: י"ב – י"ח
    מדוע נקברה רחל בבית לחם
    גניבת המכ"ם המצרי
    האם משה דיין הכיר את הנאמר בפרשה
    האם הצרפתים בשרבורג ישנים טוב
    מי היה איל הספנות הראשון בעולם
    הרישום בטאבו של קבר יוסף
ועוד

פרשת ויחי -  ראשי פרקים
א.    יעקב ומשפחתו חיים במצרים שבע עשרה שנה ויוסף דואג לכל מחסורם. כשיעקב מגיע לגיל מאה ארבעים ושבע הוא מרגיש שימיו ספורים וקורא ליוסף ומבקש ממנו שיעשה עימו "חסד ואמת"  ושלא יקברנו במצרים אלא יקבור אותו במערת המכפלה שבחברון באחוזת הקבר המשפחתית שאברהם קנה בכסף מלא וששם קבורים אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ויעקב ולאה. " וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". המושג "חסד של אמת" המתייחס לכל נושא הקבורה מגיע מפרשתינו. המשמעות היא והיות והאדם שעושים לו את החסד אינו בין החיים אזי החסד הוא אמיתי ללא חשיבה על קבלת תמורה

ב.    יעקב מספר ליוסף על פטירתה של רחל אימם של יוסף ובנימין, יעקב בעצם מתנצל על כך שלא קבר את רחל באחוזת הקבר המשפחתית במערת המכפלה אשר בחברון. " וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".   רש"י מסביר את התנצלות על קבורת רחל בכך שלמיקום הקבורה ליד בית לחם יש לו סיבה מאד ברורה, וכך אומר המדרש:  שבזמן חורבן בית ראשון הוגלו בני ישראל ותושבי ירושלים שיצאו לגלות ועברו בסמוך לקבל רחל ונאמר בספר ירמיהו "כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל, מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם". זוהי בעצם תמצית הבטחת הגאולה של עם ישראל שאנו רואים בהקמת מדינת ישראל את תחילתה. הקיבוץ רמת רחל שמדרום לירושלים נקרא על שמה של רחל אימנו

ג.    יוסף לוקח את שני בניו אפרים ומנשה שנולדו במצרים ומביא אותם בפני יעקב על מנת שיברכם. יעקב אומר ליוסף שהיחס שלו לנכדיו אפרים ומנשה יהיה כיחס שלו לבניו ולכן גם אפרים וגם מנשה יקבלו נחלה בארץ ישראל (ירושתו של יעקב) "אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה  כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם". יוסף מעמיד את הבנים בפני יעקב כשמנשה הבכור בצד ימין של יעקב ואפרים בצד שמאל. יעקב משכל את ידיו (שם את יד ימינו על ראש אפרים ואת יד שמאל על ראש מנשה). "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ, עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת יָדָיו" יוסף חושב שאביו טועה ומנסה והסביר ליעקב שמנשה הבכור ועליו צריכים להניח את יד ימין ואולם יעקב מסרב ואומר ליוסף אמנם מנשה הבכור ואולם משבט אפרים יצאו מנהיגים גדולים יותר (יהושע בן נון)

ד.    יעקב מברך את מנשה ואפרים בברכה "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". תפילה זו היא חלק מתפילת "קריאת שמע על המיטה" אותה נוהגים להגיד כל לילה לפני השינה. כמו כן, נוהגים לאמר תפילה זו ליד מיטתו של תינוק בלילה שלפני ברית המילה.

ה.    יעקב לפני מותו מכנס את כל ילדיו ומבקש לברך אותם ולגלות להם את העתיד ואולם רוח הנבואה מסתלקת ממנו. בברכות יעקב אנו מוצאים גם דברי תוכחה לבנים על מעשיהם, הברכות נאמרות בקצרה שהנסתר מרובה מהגלוי וכך הוא מברך אותם:

ראובן:   בכורו של יעקב שהיה ראוי להנהיג ואולם הפסיד את ההנהגה משום תכונת בפזיזות והכעס.
         "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה...יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר".

שמעון ולוי: יעקב מציין בעיקר את תכונתם השלילית אשר באה לביטוי בהריגת אנשי שכם ובמזימתם להרוג   את יוסף, וכדי להפרידם הוציא יעקב את לוי ממנין שנים עשר השבטים. "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים... כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר (רמז ליוסף).... אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

יהודה:   יעקב מכתיר אותו כמנהיג של בני ישראל למשך כל הדורות הבאים, משבטו יקומו מלכים
    ושופטים. " יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ... יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה ... כָּרַע רָבַץ
    כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" העם היהודי על שמו
    של יהודה.

זבולון:   יעקב מנבא לו שבניו יהיו אנשי מסחר בינלאומיים בעלי צי אוניות גדול ובחלק מהרווחים
            הם יתמכו בשבט יששכר. " זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת..".

יששכר:  בניו יהיו לומדי תורה ויפסקו הלכות לבני ישראל. "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם  רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם"
            חמור הנושא עולה של תורה .

דן:  יהיו מגיבורי ישראל, רמז לשמשון הגיבור שהיה משבט דן. " דָּן, יָדִין עַמּוֹ  כְּאַחַד, שִׁבְטֵי  יִשְׂרָאֵל".

אשר:  יתברך בגידולי זיתים ויספק שמן לכל ישראל. " מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ"

גד:   שמו מרמז על "גדוד" ושהוא יהיה מהחלוצים לכיבוש הארץ. " גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד
            עָקֵב".

נפתלי:  תהיה נחלתו בבקעת גינוסר (שליד הכנרת) ומבורכת בפירות הממהרים להבשיל "נַפְתָּלִי,
            אַיָּלָה שְׁלֻחָה  הַנֹּתֵן, אִמְרֵי שָׁפֶר.

יוסף:   הבן האהוב על יעקב זוכה לדברי שבח רבים וברכה מיוחדת, בדבריו מזכיר יעקב את
            האירועים הקשים אותם עבר יוסף ואת הצלחתו לבסוף. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן;
            בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, ...וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם
            מֵעָל,...תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".

בנימין:  מוזכר שבנחלתו יבנה בית המקדש ושחלק מצאצאיו יהיו מנהיגים כמו שאול המלך ומרדכי  ואסתר. "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל".

ו.    יעקב משייך בברכתו לכל אחד מהבנים דמות אשר נהפך לסמלו של השבט. יהודה אריה, יששכר חמור, זבולון אניה, דן נחש, נפתלי איילה, גד אהל, בנימין זאב

ז.    בברכת יהודה חוזר נושא היין מספר פעמים " אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.   חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן..." אנו מוצאים באיזור המועצה האיזורית מטה יהודה מספר ישובים הקשורים לברכת יעקב ליהודה. המושב גפן, מושב של "הפועל המזרחי" בין הערים קריית מלאכי ובית שמש בחבל עדולם. היישוב הוקם בשנת 1955 על ידי עולים ממרוקו. המושב תירוש מושב של "הפועל המזרחי" גם הוא בין הערים קריית מלאכי לבית שמש. היישוב הוקם בשנת 1955 על ידי עולים מצפון אפריקה. הישוב שריגים הידוע גם בשמו לי-און, יישוב קהילתי דרומית לבית שמש. היישוב הוקם בשנת 1960 על ידי תושבים מהמושבים באזור. שמו של היישוב הוא על שם שריגי הגפן, גידול שכיח באזור. ועדת השמות הממשלתית שינתה את שמו ל"לי-און" בעקבות תרומה גדולה של נדבן אמריקני ששמו הפרטי "ליאון". קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ ישראל באזור הרי ירושלים. מתיישבים ראשונים הגיעו כבר בשנת 1918, אך המקום נעזב. בשנת 1920 נרכשו קרקעות מהאפנדי של אבו גוש ליד המעין "דִילּבּ", עין חמד של היום. את הקרקעות יישבה קבוצת צעירים מגרעין גורדוניה. מאוחר יותר, עקב התנאים הטופוגרפיים, עברו המתיישבים מעט צפונה יותר, למיקום הנוכחי הקיבוץ. בנוסף, עובר באיזור נחל שורק שאורכו כ-70 ק"מ המתחיל מהרי ירושלים עד הים התיכון, נחל שורק הוא אחר מהנחלים הגדולים בארץ

ח.    יעקב חוזר בפני כל בניו על בקשתו להיקבר במערת המכפלה אשר נקנתה על ידי אברהם אבינו בכסף מלא. "וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי  קִבְרוּ אֹתִי, אֶל אֲבֹתָי:  אֶל הַמְּעָרָה  אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא  בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי  לַאֲחֻזַּת קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת לֵאָה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי חֵת. נשאלת השאלה מדוע יעקב לא אמר רק "את המערה אשר קנה אברהם" מדוע  הוסיף את קבורת יצחק ורבקה וכן את קבורת לאה? ועל כך עונה המדרש שאם היה מזכיר רק את אברהם ושרה היה בא ישמעאל ותובע את חלקו ואם היה מוסיף רק את יצחק ורבקה היה עשו תובע את חלקו בא יעקב ומוסיף ששם הוא קבר את לאה ללמדינו שהירושה של מערת המכפלה עברה מאברהם ליצחק ולכן לישמעאל אין הצדקה בתביעתו, ויצחק הוריש ליעקב ולא לעשו ולכן גם לעשו אין זכות במערת המכפלה אלא רק לבני יעקב (ישראל), חבל רק שמשה דייין לא קרא מדרש זה לאחר שחרור מערת המכפלה במלחמת ששת הימים והפקיד את מערת המכפלה כמו את הר הבית בידי הוואקפ (הקדש) המוסלמי.

ט.    לאחר שיעקב אומר את צוואתו לבניו הוא אוסף את רגליו על המטה ומשיב נשמתו לבוראו. "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. יוסף מצווה לחנוט את גופתו " וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת יִשְׂרָאֵל"

י.    לאחר תום האבל הראשוני יוסף מבקש מפרעה רשות לחזור לארץ על מנת לקבור את יעקב, התורה מתארת את מסע הלוויה שכל עמי הארץ באו לחלוק כבוד ליעקב. וַיַּעַל עִמּוֹ, גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה, כָּבֵד מְאֹד... וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם". בני יעקב ממלאים אחר צוואת אביהם וקוברים אותו במערת המכפלה אשר בחברון. " וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי"

יא.    לאחר שיעקב נפטר חוששים האחים שיוסף יתנקם בהם על כך שרצו להורגו ועל כך שמכרו אותו לישמעאלים וניתקו אותו לשנים רבות מביתו. לכן הם מספרים לו שיעקב ביקש לפני מותו שיוסף יסלח להם ומציעים את עצמם כעבדים ליוסף. "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ, אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.  כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" יוסף מסביר להם שאין לו שום כוונה להרע להם ושהקב"ה הוליך את התהליכים בצורה כזאת על מנת שיחיו ושהכל לטובה. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי. וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב. וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ  אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם".

יב.    יוסף זוכה לראות בהולדת נכדיו וניניו ומגיע לגיל מאה ועשר שנים, לפני מותו הוא מספר לאחיו שבעתיד הקב"ה יוציא אותם ממצרים ומבקש מהם שכאשר יצאו ממצרים יקחו עימם את ארון קבורתו ויקברו אותו בארץ ישראל. מכאן אנו גם לומדים את הסיבה שבמשך מאות שנים ביקשו היהודים על אף שחיו בחול להיקבר בארץ ישראל וידועים מקראים רבים על צוואות רבות של אישים מפורסמים שביקשו שקבורתם תהיה בארץ. "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. לפי המסורת קבר יוסף נמצא בשכם בשטח אשר יעקב קנה בכסף כשחזר לארץ לאחר שהיה אצל לבן הארמי בארם. "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" (רישום בטאבו של נדל"ן זה)
פרשת ויחי אותה קראנו השבוע מסיימת את ספר בראשית, הרבה דרשות ופרשנויות אנו מוצאים על מקומו, מטרתו  וחשיבותו של ספר בראשית. רש"י, רבי שלמה יצחקי מגדולי הפרשנים מעלה נושא זה כבר בפסוק הראשון של ספר בראשית וכך הוא כותב, ואני מצטט:

"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את  התורה אלא מ "החודש הזה לכם" שהיא מצווה ראשונה  שנצטוו בה ישראל,(פרשת בא, בספר שמות)  ומה טעם פתח בבראשית? משום  "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת  גוים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים  אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם:  כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר  ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם  ונתנה לנו.

במילים אחרות, כידוע התנ"ך הינו הספר הנפוץ והמוכר ביותר בעולם שמספר לנו שארץ ישראל אכן שייכת לעם ישראל על בסיס ההבטחות שנתן בורא העולם לאברהם יצחק ויעקב. (ומי אמר שהתנ"ך לא אקטואלי)

אגב, יש לשים לב שרש"י אומר כח מעשיו הגיד לעמו, היה צריך להיות כתוב כח מעשיו הגיד לאומות העולם אלא, יש פה מסר חשוב: קודם לעמו, קרי כולנו צריכים להכיר ולהאמין בכך ורק אחר כך אומות העולם

ניתן לחלק את ספר בראשית לשלושה חלקים
1.    מפרשת בראשית ועד פרשת נח כולל
2.    מפרשת לך-לך ועד לפרשת וישלח
3.    ופרשת וישב עד לפרשתינו, פרשת ויחי החותמת את ספר בראשית

בחלק הראשון אנו מוצאים את בריאת העולם, את תחילתה הראשונה של  השושלת האנושית, את המעשים הרעים שבני האדם עשו ושבעקבותיו נמחו מעל פני האדמה במבול ואת תחילתם המחודשת של משפחות האדם שנפוצו לכל המקומות בעולם לאחר הסיפור של מגדל בבל.

בחלק השני אנו מוצאים בהתחלה את שני האבות אברהם ויצחק, את ההבטחות של הקב"ה לגבי ארץ ישראל ואת תחילתו של המאבק הבלתי פוסק בין ילדי האבות על חלקת ארץ זאת כמו הריב על  בארות המים עם פלשתים. כשיחד עם זאת אנו מוצאים בפירוש שגם לבני ישמעאל וגם לבני עשו יש נחלה ואולם דרומה מאיתנו. אנו גם לומדים על שנותיו הראשונות של יעקב בבית אביו, בריחתו לארם, שהייתו בבית לבן ועד לחזרתו לארץ ישראל עם שנים עשר בניו.

החלק השלישי  והמעניין ביותר מתייחס למשפחת יעקב שחיו להם בארץ ישראל ולבסוף ירדו להשתקע בארץ מצרים את סיפור מכירת יוסף , הגעתו למצרים והגעתו למשנה למלך שעל פיו "ישק כל דבר" וכל זאת על מנת לבנות את העם, לגרום לערבות הדדית ולחשל אותו, במילים אחרות עם ישראל כעם היה יכול להיווצר רק מחוץ לארץ ולתת לכולם מטרה אחת מאוחדת והיא עלייה כעם לארץ ישראל

"אמרי אמיר"
1.    "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם" (מ"ח , א') – נשאלת השאלה, וכי לא די היה לכתוב "ויקח יוסף את שני בניו"? בשביל מה הוסיפה את המלה "עמו"? אלא באה התורה להבהיר לנו, שהם היו "בראש אחד", האב ובניו. נהוג בישראל לברך את הבנים הן בעת שנכנסים בבריתו של אברהם אבינו והן מידי ליל שבת בברכת "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". במה זכו השניים? בכך, שאף שגדלו עם "כפית של זהב" בארמונות מצרים, בתוך השחיתות שפשתה שם, לא סיגלו אפרים ומנשה לעצמם כלום מאורחות הגויים הקלוקלות אלא נשארו נאמנים לחינוך היהודי הטוב שקיבלו בבית. זו מהות הברכה של אב לבנו: שיישאר, בכל מצב, נאמן למקורות ולערכים שעליהם גדל ובהם חונך.

2.    "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מ"ט  א') - ר' חיים סולובייצ'יק, רבה של בריסק, השתתף פעם באסיפה, וממש לא אהב את המשימות והתככים ששמע שמתנהלים מאחורי הפרגוד. אמר אז למקורביו: תמיד התקשיתי שעל הפסוק: "היאספו לכם ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", מובא בילקוט שמעוני מהו "היאספו? – היטהרו. כשם שאתה אומר "ותסגר מרים ואחר תאסף" ומניין ש"האספו" מלשון טהרה? אלא, כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו להיות נקי וצדיק, אבל כאשר מתאספים לאסיפה, מיד נכנס לפעולה יצר הרע של מחלוקות ותככים, רכילויות ומזימות. לכן בירך יעקב את בניו: "היאספו" – היטהרו, שייצאו טהורים מכל האספות האלה...

אירועים-היום לפני

ט"ז טבת תש"ל 25.12.1969 הפלגת ספינות חיל הים  משרבורג 
בתאריך זה התבצעה אחד מהפעולות "החוצפניות והצודקות" ביותר שביצעה ישראל. אנשי חיל הים פלשו לחמש ספינות טילים שעגנו בנמל שרבורג שבצרפת, הרימו עוגן וברחו מחוץ למים הטריטוריאליים של צרפת, בדרכם לישראל. להלן הסיפור המלא כפי שנלקח על ידי מאתר חיל הים ככתבו וכלשונו, וכפי שנאמר "המביא דבר בשם אומר מביא גאולה לעולם"

בשעות הלילה המאוחרות של חג המולד 1969, בשעה שאזרחי עיירת הנמל הצרפתית שרבורג נמו את שנתם אחרי סעודת החג, עשו חמישה סטי''לים של חיל-הים את דרכם בחשאי מתוך הנמל לכיוון חיפה. בריחה זו היוותה את סיומו של מבצע נועז ומורכב, שנועד לחלץ מצרפת את הספינות שרכשה ממנה ישראל ושהושמו באמברגו ע''י נשיא צרפת דאז, שרל דה - גול. בתקופה בה הכריז דה - גול על האמברגו, גברו החששות בחיל - הים מפני עליונותם הטכנולוגית של ציי ערב. לאנשי חיל הים היה ברור, שאם החיל רוצה להיות מוכן למערכה עתידית, אין לו ברירה אלא להשיג את אותן חמש ספינות שעגנו מאונס בנמל שרבורג, והם לקחו על עצמם את משימת הוצאת הספינות מצרפת.

התכנון הצריך התגברות על בעיות רבות, החל מהשגת אישורי יציאה מהנמל וכלה בפתרון בעיית תדלוק הספינות בדרך. על מנת לקבל אישורי יציאה, ''נמכרו'' הספינות לבעל חברת ספנות נורבגית; סעיף קטן בחוזה קבע שישראל תוכל לקנות את הספינות בחזרה כעבור שלושה חודשים מכיוון שהיה ברור שמרגע ששלטונות צרפת יגלו את התכסיס, לא יוכלו הסטי''לים לעגון בשום נמל בדרך על מנת לתדלק, הוכנו בארץ אניות תדלוק מיוחדות שהוצבו בנקודות קבועות מראש בלב הים. בעיה קטנה אך משמעותית הציב החשש מפני תשומת לבם של התושבים לרעש העצום שייצרו 20 המנועים של חמש הספינות באישון הליל. הבעיה נפתרה בצורה מעניינת: במשך מספר לילות הופעלו מנועי הספינות בצורה הדרגתית: בתחילה מנוע אחד, למחרת שניים, וכן הלאה. בתחילה אכן הגישו התושבים תלונות למשטרה על הרעש, אך עם הזמן התרגלו אליו, ובבוא ליל הבריחה לא הגיבו כלל לרעש העצום שיצרה הפעלת מנועי חמשת הספינות. במשך מספר ימים עשו הספינות את דרכן לנמל חיפה. התכנון הקפדני השתלם, וספינות הטילים, החיוניות כל כך לצה''ל, הגיעו ליעדן בשלום, והצטרפו לשבעת הסטי"לים בנמל חיפה.

י"ח טבת תש"ל 27.12.1969 מבצע צה"ל להחרמת המכ"ם המצרי 
במהלך מלחמת ההתשה תקפו מטוסי חיל אויר יעדים בתוך מצרים, עם הזמן התברר שהלוחמה האלקטרונית ותורות הלחימה (תו"ל) שבהן השתמשו טייסי חיל האוויר כדי לשבש את פעולת המכ"ם אינן טובות דיים. מטוסי חיל האוויר התגלו בשלבים מוקדמים יותר של הגיחות שביצעו, גם כשטסו בגבהים נמוכים במיוחד. המסקנה הייתה שפריסת המכ"ם המצרי הישנה, שהושמדה ברובה, הוחלפה בפריסה חדשה, קשה ואכן הצליחו אנשי המודיעין לאתר את מיקום המכ"ם. בעיקבות מידע זה התקבלה החלטה נועזת שבמקום להשמיד את המכ"ם כדאי פשוט "להחרים" אותו ובכך גם ללמוד על תכונותיו. תכנון המבצע, שלו ניתן השם "תרנגול 53", ביצע ראש מחלקת מבצעים חיל האוויר, תא"ל דוד עברי (לימים מפקד החיל) . בבוקר ה-24 בדצמבר משהתקבלה ההחלטה כי המבצע להברחת המכ"ם ניתן לביצוע, העביר מפקד החיל, האלוף מוטי הוד, את הממצאים לגופי התכנון במטכ"ל ולרמטכ"ל חיים בר-לב. לפיקוד על המבצע מונה קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר), תא"ל רפאל איתן, שהטיל את הביצוע על מפקד חטיבה 35 אל"מ חיים נדל.  

כח הצנחנים הונחת כ-6 ק"מ מהיעד ובהליכה מהירה התקרב ליעד, שם התפצלו הכוחות לכוחות חסימה ולכח תקיפה.  כ-200 מטרים מהיעד התפצל כוח הצנחנים מגדוד 50 לשלושה כוחות, ובשל ליל הירח המלא נאלץ לעשות את שארית הדרך בזחילה. הם הצליחו להגיע ממש עד ליעד, והכוח המצרי הופתע הפתעה מוחלטת. תוך ניצול רעש הגנרטורים של תחנת המכ"ם הצליח הכוח הפושט להתקרב עד למרחק מטרים ספורים מהשומרים ההשתלטות היתה מהירה ומיד החלו בפירוק הקרונות לאחר שהכינו את שתי קרונות המכ"ם להטסה, הגיעו מסוקי חיל אויר ומיד נקשרו הקרונות והחלה הטסתם לארץ, במקביל חולצו אנשי הכח הפושט בכולל השבויים שתפסו וביניהם טכנאי שהפעיל את המכ"ם

הרמטכ"ל חיים בר-לב, אמר" הביצוע היה מעולה והכוח פעל בצורה מושלמת, זו אחת מהפעולות המיוחדות והראשונות במעלה של צה"ל, שחייבה מחשבה ומידה רבה של סבלנות ודבקות במטרה... ביצעתם את אחת הפעולות המסובכות, הנועזות והיפות ביותר שביצע צה"ל אי-פעם" לימים גם אמר שהיה זה "מבצע מהסרטים"

אין ספק שמבצע זה (וכן החרמת ספינות שרבורג) שוב הוכיחו תעוזה ויצירתיות של מפקדי צה"ל