פרשת השבוע - פרשת בא

הדפס

והפעם בפרשה ובאירועים של היום לפני: ד' – י'

-        מנפלאות הלוח העברי

-        סופה העצוב של מחלקת ההר

-        המקור לביטוי "חושך מצרים"

-        המנגל היהודי הראשון בהיסטוריה

-        "היה יהודי בביתך ואדם  בצאתך"

-        מדוע מקס נורדאו לא החליף את הרצל

-        שיטת העברת הידע מדור לדור

-        ועוד

פרשת בא - ראשי פרקים

א. הפרשה שלנו ממשיכה את סדרת המכות שפרעה והמצרים קיבלו, בפרשה הקודמת התקיימו 7 מכות דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד כשפרעה מתחיל לגלות סימני שבירה ואולם עדין לא מסכים לשחרר את בני ישראל על מנת שכל בני ישראל יעבדו את (בגלל שהקב"ה מקשיח את ליבו)

ב. המכה השמינית הינה מכת הארבה (סוג של חגב), פרעה מוזהר על ידי משה מפני מכת הארבה שתפגע בכל הצמחייה ותהיה בכל מקום. עבדי פרעה כששומעים את ההזהרה מבינים שהפעם העסק רציני ומנסים לשכנע את פרעה לשלוח את בני ישראל לעבוד את ה' תוך כדי שהם מציינים לפניו את חורבנה הקרב של מצרים "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".  פרעה מתרצה וקורא למשה ואהרן ומנסה לברר מי מי בהולכים משה עונה לו ואומר שכולם הולכים הגברים, הנשים הילדים והצאן והבקר. פרעה מסכים רק לכך שהגברים ילכו  (הראשון שביצע הדרת נשים) והשאר יישארו במצרים, פרעה מנסה לשכנע אותם בטיעון מקורי "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.  לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' " במילים שלנו פרעה אומר למשה שלא כדאי לשלוח את הילדים והנשים כי יקרה להם משהו רע. ולאחר מכן מגרש את משה ואהרן.

ג. משה מניף את מטהו ובאמצעות רוח מזרחית חזקה שנשבה כל הלילה מגיע הארבה בכמויות גדולות עד כדי שהסתיר את השמש. פרעה קורא למשה ואהרן ומבקש שה' יסיר את הארבה ואכן באמצעות רוח צפונית חזקה נעלם כל הארבה לכיוון ים סוף, גם הארבה שהמצרים המליחו על מנת לאכול. ושוב פרעה מסרב.

ד.  בזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915 תקף הארבה בארץ ישראל וישנם עדויות רבות על "מתקפת" הארבה. עדויות אלו מספרות לנו  על השמדה שיטתית של הצמחייה ומה שגרוע מכך בהרבה הארבה השאיר אחריו שדות רווים במיליארדי ביצים של ארבה שהאיכרים ניסו להשמידן ולהרעילן באמצעים שונים אך לשווא, הכמות הייתה גדולה מדי . השלטון התורכי החליט שי שלו הזדמנות להרוויח כסף והוציא צו שחייב כל איש מבן 15 ומעלה ללקט לכל הפחות 3 ק"ג של ביצי הארבה ולמסרם לרשויות ומי שלא ביצע זאת עד לתאריך מסוים נקנס. גברים נשים וילדים כולם יצאו לשדות כדי להילחם בידיהם בארבה מהבוקר ועד הערב. אבל למעשה איש לא ידע כיצד לנצח את הארבה  גם בשנת 2004 תקף הרבה את אילת והערבה עד ים המלח

ה.  כעת ללא הזהרה לפרעה יורדת מכת החשך על מצרים. החושך היה עד כדי חזק שאפשר היה לחוש אותו בידים וכל מצרים  לא ראו איש את אחיו (חושך מצרים) . לבני ישראל היה אור בכל ישוביהם ולכל מקום שהלכו . מכת החושך נמשכה שלושה ימים ובמהלכה  הרג הקב"ה את האנשים הרשעים ביותר מתוך בני ישראל והסיבה שהמצרים לא יראו שגם מבני ישראל אנשים מתים. פרעה קורא למשה ומסכים שבני ישראל ילכו לעבוד את ה' ואולם הוא דורש שהצאן והבקר יושאר במצרים. פרעה שהיה אנטישמי לא קטן וחשב שמה שמעניין את היהודים זה כסף רצה להבטיח את שובם של בני ישראל וחשב  שעל ידי השארת הרכוש כבן ערובה הם יחזרו. משה מסרב ודורש מפרעה בנוסף גם את הצאן והבקר של פרעה היות ונהנה להתעלל בפרעה שלא רק ילכו אם הצאן שלהם אלא פרעה ינדב גם מצאנו. "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת" פרעה כועס ומגרש את משה ומאיים עליו שבפעם הבאה שהם יפגשו הוא (פרעה) יהרוג אותו.

ו.  קיים ויכוח בגמרא מה היה העובי של החושך ואחד מהאמוראים אומר שעוביו של החושך היה כמטבע של דינר. ועל כך אומר אחד מראשי החסידות כשאדם מניח שתי מטבעות על עיניו הריהו לא רואה שום דבר מלבד הכסף ואינו מתייחס כראוי לסביבתו.

ז.  הקב"ה מכין את משה לקראת המכה העשירית היא מכת בכורות לצורך כך מורה משה לבני ישראל לבקש מהמצרים כלי כסף וכלי זהב על מנת שלא יחזירו להם וכל זה כפיצוי משכורת על שנות העבדות הרבות ועל מנת לנצל את מצרים " וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת. וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם  וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת מִצְרָיִם".

ח.  הקב"ה מלמד את משה ואהרן כיצד יש לחשב את חודשי השנה ומסמן את חודש ניסן כחודש שאילו ייוחסו בעתיד כל האירועים של עם ישראל, היות ובחודש הזה בני ישראל הופכים מאוסף של עבדים לעם לכן אנו מוצאים בהרבה תפילות ובהרבה אזכורים היסטוריים את הביטוי "זכר ליציאת מצרים". הקב"ה מראה למשה ואהרן את הירח בעת התחדשותו ואומר להם שתמיד כשיראו את הירח בצורתו זו אזי יש להכריז ראש חודש. (נושא לוח השנה בהמשך).

ט. מצווה זו של חידוש החודש היא בעצם המצווה הראשונה שבני ישראל קבלו כעם ולא כאנשים יחידים לכאורה היתה התורה צריכה להתחיל ממצוה זו וידוע פירושו של רש"י על הפסוק הראשון בספר בראשית (להלן מה שכתבתי בפרשת בראשית): נשאלת השאלה מדוע  התורה שלכאורה ספר מצוות מספרת לנו את כל קורות חייהם של האבות, מדוע לא התחילה התורה במצווה הראשונה שלנו כעם והיא מצוות קידוש החודש והמצוות הקשורות בחג הפסח (כפי שמסופר בספר שמות בעת יציאת מצרים). על כך עונה רש"י (רבי שלמה יצחקי שהיה מגדולי הפרשנים של תורת ישראל) שהסיבה שהתורה התחילה בכל אותם סיפורים היא: שלא יבואו אומות העולם לעם ישראל ויגידו לו שהוא גזלן שלקח ארץ שלא מגיעה לו וכבש שטחים של עם אחר (מוכר במקצת!!). באה התורה ומספרת לנו ולכל העולם שארץ ישראל אכן שייכת לעם ישראל על בסיס ההבטחות שנתן בורא העולם לאברהם יצחק ויעקב.

י. הקב"ה מצווה את משה ואהרן לומר לבני ישראל להכין קרבן (שה תמים בן שנה) על מנת שיקריבו אותו בלילה של י"ד בניסן לפני שייצאו ממצרים. קורבן  זה צריך להיות "על האש" (מנגל) ולא מבושל במים וצריך לאוכלו עם מצה ומרור ויש לאוכלו בחבורה ולסיים את האכילה בלילה ומה שנשאר יש לשרוף באש. מדם הקורבן יש למרוח על פתח הבית וכל זאת על מנת שיהיה זיהוי לבתי ישראל כאשר תתבצע מכת בכורות. מקור השם "פסח" הינו על שם שה' פסח (דילג) על בתי ישראל " וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

יא. בהמשך הקב"ה מצווה על איסור אכילת חמץ בתקופת חג הפסח כשהאיסור הוא לשבעה ימים ואילו חובת אכילת המצה היא רק ביום הראשון. הסיבה לאכילת המצה הינה שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ (כדי שיאפה ללחם) אלא נשאר בצורה שתאפה כמצה.

יב.  וכמו שה' הבטיח בחצות הלילה החלה מכת בכורות שהרגה את כל בכורי מצרים מאדם ועד בהמה ולא היה בית שלא היה שם בכור מת. פרעה נלחץ וקורא למשה ואהרן ומתחנן בפניהם שיעזבו גם הגברים גם הנשים והילדים וגם הצאן והבקר "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.  וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי  גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’, כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי"  ופרעה מגרש את בני ישראל מארצו.

יג. בברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו ובו הבטיח בין השאר את ארץ ישראל לעם ישראל נאמר גם שבני ישראל יהיו עבדים בארץ אחרת "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם  אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". ואכן הבטחתו של הקב"ה התקיימה ובדיוק 400 שנה לאחר הולדת יצחק  בט"ו בניסן יצאו בני ישראל ממצרים לאחר שהיו במצרים 210 שנה.  נאמר בהגדה של פסח "ברוך שומר הבטחתו לישראל, שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ" קץ בגימטרייה שווה 190,  400 פחות 190 שווה 210 שנה .

יד.  יחד עם בני ישראל עלו אנשים נוספים "וְגַם עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם" אשר בעתיד יגרמו להרבה צרות לעם ישראל.

כל נושא חינוך הילדים והעברת המסורת מדור לדור מופיע בעוצמה בפרשתנו וכך אנו מוצאים את הפסוקים:  "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" , "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר לֵאמֹר מַה זאת:  וְאָמַרְתָּ אֵלָיו"

והמטרה במצווה זו, שנדע אנו המבוגרים לספר לילדינו את הקורות אותנו מאז היותינו לעם במצרים ועד להקמת מדינת ישראל , ראשית צמיחת גאולתינו.

זוהי בעצם הסיבה האמיתית העומד מאחורי הרעיון של שליחת קובץ זה מידי שבוע. כתיבת הפרשה כפשוטה ואיזכור האירועים בציונות של היום לפני,  והידיעה שהחומר הכתוב בדפים מגיע בתפוצה רחבה  ובין השאר לשולחן השבת ומוקרא מיד שבת בחלק מבתי ישראל בארץ  ובעולם  זהו לדעתי המימוש של "והגדת לבנך".

"אמרי אמיר" 

1.    "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה לָנוּ" - המכות שנחתו עד נקודה זו על מצרים, כבר ריככו את לב פרעה, עד שהיה מוכן לוותר על הזקנים, שכוח עבודתם אינו יעיל עוד, אבל לא היה מוכן לוותר על הצעירים, שלא רק מהווים כוח עבודה טוב, אלא אם יתיר להם ללכת, הם עלולים גם לצאת נגדו במלחמת נקם. לעומתו, משה רבינו דאג יותר לצעירים מאשר לזקנים, כיוון שהצעירים באים יותר בקשרים עם צעירים מצריים ועלולים להיגרר אחר תועבות מצרים, לכן הקדים משה "בנערינו" לפני "בזקנינו", להודיע שהם הראשונים להצלה. (רבי יוסף צבי הלוי). החת"ם סופר מביא הסבר דומה: הקדים משה נערים לזקנים, כי מטרת זירוז הגאולה הייתה להוציא ממצרים קודם כל את הדור הצעיר, שעליו ריחפה סכנת התבוללות יותר מאשר על הזקנים, שהזקנים זכרו עדיין את יהדותם. והסבר מעניין נוסף: "בנערינו ובזקנינו" – כאשר הנוער הולך יחד עם הזקנים, באותו הראש, הרי חג ה' לנו... (רבי משה טייטלבוים ה"ישמח משה").
 
2.    "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (י"ג , ז') - צריך אדם לבדוק את עצמו אם אין חמץ במוחו – דעות נפסדות, ואם אין חמץ בליבו – מחשבות רעות. והכל לפי הכלל שקבעו חכמים במשנה (פסחים א, א): "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אינו צריך בדיקה" ומן הסתם כשר הוא ומעשיו ישרים (הרב מנחם הכהן)

הלוח העברי

קביעת לוח השנה מתבסס על תופעות טבע הקשורות לשמש ולירח וביחס שלהם לכדור הארץ. לכן, כבר לפני מאות שנים קבעו את לוח השנה וספירת השנים על בסיס זה. ישנם 3 שיטות לקביעת לוחות השנה.

שנת שמש, כ 365 ימים מבוססת על משך הזמן בו מקיף כדור הארץ את השמש ומגיע לאותה נקודה.  שיטה זו אומצה על ידי העולם הנוצרי מה שנקרה כיום הלוח האזרחי (הלועזי)  שגם בו היו שתי שיטות, הלוח היוליאני והלוח הגרגוריאני שהוא הלוח הקים כיום , בשיטה זו ישנם 12 חודשים בני 30 ו 31 יום לחילופין כשחודש פברואר כולל 28 יום. היות שזמן סיבוב כדור הארץ לא כולל 365 יום בדיוק אלא קצת יותר  יש לבצע תיקונים אחת למספר שנים והידוע בהם חודש פברואר שכל ארבע שנים מכיל 29 יום ולא 28 ובתנאי שלא מתחלק ב 100 שבשנים אלו פברואר מכיל 28 יום חוץ ובמידה ומתחלק גם ב 400 שאז כן יש בפברואר 29 לכן בשנת 2000 היו 29 יום מה שהרבה תוכנות בזמן ההסבה לשנת 2000 נכשלו)

שנת ירח, כ 354 ימים בשנה  המבוססת על שנים עשר חודשים כשכל חודש הינו הזמן בו מקיף הירח את כדור הארץ ומגיע לאותה נקודה (בין 29 ל 30 יום). לוח זה נהוג אצל המוסלמים לכן  "חודש הרמאדן" יכול להיות פעם בקיץ, בחורף בסתיו ובאביב

שנת ירח שמש המשלבת בין השיטות. הלוח העברי בנוי על שיטה זו והסיבה לכך נעוצה בפרשתינו. נאמר בפרשה שלנו לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים "וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", וכן  "הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב"  ובהמשך נאמר בתורה בספר דברים " שָׁמוֹר, אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם" מכאן למדו שצריך שחג הפסח יהיה בתקופת האביב. על מנת לגרום לכך אנו מוסיפים אחת לכמה שנים חודש נוסף (חודש אדר) מה שנקרא "שנה מעוברת".

ישנם כללים ברורים מאד שחכמינו זכרונם לברכה קבעו על מנת לאזן בין הלוחות וכן כללים נוספים לשילוב בין לוח השנה לבין החגים לדוגמא שלא יקרה מצב בו צום יום כיפור יהיה ביום שישי. נאמר בספר דברים כשמשה מדבר לבני ישראל ונותן להם את מצוות התורה ואת דרכי ההתנהגות " וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם  כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. " ומהי אותה חוכמה הקיימת בעם ישראל? על כך עונים המפרשים זוהי תורת האסטרונומיה. ואכן ידועים יהודים רבים אשר עסקו בכך והיו בקשרים מדעיים עם גלילאו גלילי ועוד.

אנו נציין מספר כללים הקשורים בהכנת הלוח העברי.

שנה מעוברת. בכל מחזור של 19 שנה יהיו 7 שנים מעוברות. בשנים 3,6,8,11,14,17,19 ולכן בכל 19 שנה התאריך העברי והלועזי נפגשים. על מנת להקל קבעו חכמינו ראשי תיבות גוח אדזט. שנה שלישית – ג, שנה שישית – ו. שנה שמינית – ח, שנה 11 – א (יא), שנה 14 – ד (יד), 17 – ז ו 19 – ט.

ימי חג. יש כלל שאומר שראש השנה לא יכול להיות בימי ראשון, רביעי, ושישי וחג פסח לא יכול להיות בימים שני,רביעי, ושישי.  "לא אדו ראש ולא בדו פסח" ימים א,ד,ו לא בראש השנה וימים ב,ד,ו לא בחג פסח.

והכלל היפה ביותר הקיים בלוח העברי קשור לכתב סתר ומבוסס על "אתבש" שהכוונה שהאות "א" היא "ת" והאות "ב" היא "ש" (ג=ר,ד=ק,ה=צ,,,,,י=מ,כ=ל) לכן המילה "ציונות"  תיכתב "המפטפא"

כלל זה נקבע לפני 1500 שנה על ידי הלל השני במאה הרביעית והקשר ללוח העברי הוא: שבכל שנה בה יחול יום הראשון (א) של פסח אז באותה שנה יחול תשעה באב באותו יום, יום ב של פסח יהיה באותו יום כמו חג שבועות , יום ג יהיה ראש השנה, יום ד יהיה חג קריאת התורה (שמחת תורה), יום ה יהיה יום צום כיפור יום ו חג פורים ומה שמעניין שהכלל שהוגדר על ידי הלל הגדול (לא הלל הזקן הידוע) במאה השישית לספירה תופס גם לימינו אנו  שתמיד היום השביעי של פסח  (ז)  יהיה יום העצמאות. (חומר למחשבה)

אירועים היום לפני

ה' שבט תקמ"ו 4.1.1786 נפטר משה מנדלסון אבי תנועת ההשכלה היהודית

מנדלסון נולד בשנת 1729  בגרמניה בתקופה בה מספר היהודים בגרמניה היה מועט מאד ואותם היהודים שאכן גרו שם היו יהודים אמידים שהאינטרס של מלך גרמניה, פרידריך הגדול (השני) היה להחזיק בהם כמשלמי מיסים טובים למרות ששנא את היהודים. מנדלסון נולד למשפחה אורתודוכסית אשר העניקה לו חינוך מסורתי, בגיל צעיר כבר התבלט ביכולת הלמידה שלו ועבר יחד עם רבו ומורו הרב דוד פרנקל לברלין  שם החל ללמוד בכוחות עצמו גרמנית, פילוסופיה ומדעים. מנדלסון החל לפרסם מאמרים וספרים ואף נבחר לחבר באקדמיה למדעים , מינוי שנפסל על ידי המלך עקב מוצאו היהודי. בתקופה בה חי בברלין ועקב השכלתו הצליח להתחבר למשכילים מקומיים אשר יצר עימם קשרים חבריים ובעצם היו "הגושפנקא" לקבלתו לחברה הברלינאית המשכילה

את עיקר הגותו של מנדלסון ניתן לציין במשפט אחד שאותו הוא טבע "היה יהודי בביתך ואדם  בצאתך". משפט זה מגלם בתוכו את מרחב החיים אותו הטיף מנדלסון הוא אמר שאין שום בעיה להיות יהודי, לקיים את המסורת ואולם יש להגביל זאת למערכת המשפחתית  במקביל למערכת זאת על היהודי כאשר הוא יוצר מביתו , כאשר בה במגע עם סביבתו הנוכרית עליו להתאים עצמו לסביבה אשר לטענתו יש לה יתרונות רבים

בספרו "ירושלים - על אודות הכוח הדתי ויהדות",  מציג מנדלסון את תפיסתו, כי המפגש בין העולם היהודי המסורתי ובין העולם החדש המשכילי אפשרי ורצוי. "ירושלים" נכתב בשנת 1783, שבה יצא לאור מפעלו החשוב של מנדלסון - "נתיבות שלום": תרגום התורה בידי מנדלסון לגרמנית רהוטה באותיות עבריות, שהיה התרגום היהודי המודרני הראשון של התורה, בצירוף תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, כמקובל בחומשים מסורתיים. על אלו הוסיף מנדלסון ביאור משלו (ושל תלמידיו) בעברית, שנקרא "נתיבות שלום". תרגום זה נועד לאפשר ליהודים המסורתיים לרכוש את השפה הגרמנית ולהיפתח לתרבות הכללית, ואילו לאותם משכילים שניתקו עצמם מן המסורת אפשר התרגום "חזרה אל התורה".

מפאת דעותיו, מנדלסון נותר בודד ומעטים היו מוכנים לקבל את דעותיו, אע"פ שהצהיר על אמונתו האורתודוכסית, ולא מצא סתירה עם הדת. מצד אחד היו הרבנים האורתודוכסים בקהילה שהתנגדו בזעם רב אליו. מנדלסון איים עליהם, והם נלחמו בו. מצד שני הוא לא סיפק את חבריו הנוצריים מכיוון שדבק בעקרונות הדת היהודית המבדילים מהאחר, לא חשב שצריך להכריח יהודים לעסוק בתחומים אחרים. גם חלק מחבריו לדרך סברו כי הוא קצת שמרן ויש צורך לבטל מצוות שאינן שייכות לזמן, לשנות את בתי הכנסת- הפולחן הדתי. כלומר עם כל גדולתו אחרי תורתו הלכו מעטים.

מנדלסון נשאר כל ימיו יהודי שומר מצוות ומספרים שבביקוריו אצל חבריו-המשכילים ובפגישותיו עם ידידיו הנוצרים הקפיד מנדלסון בשמירת המצוות, ובכלל זה מצוות הכשרות, וככל הנראה לא אכל ואף לא שתה מים בבתיהם ואולם ממשיכי דרכו וכן ילדיו נטשו את הדת היהודית היות ולא ידעו לשלב ולקיים את מה שמנדלסון הטיף לו יהודי בביתו ואדם בצאתך

ה' שבט תר"צ 3.2.1930 החלה העלייה החמישית

עליה זו היא הגדולה שבעליות שלפני קום המדינה ובמהלכה הגיעו למעלה מרבע מיליון אנשים בין השנים 1930 ל 1939. בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933 התגבר זרם העולים. בעליה זו הגיעו לראשונה אלפי עולים ממרכז אירופה וממערבה. תרומתם של עולי גרמניה ואוסטריה, שהיוו כרבע מכלל העולים, להתפתחות היישוב הייתה משמעותית ביותר. בניגוד לעליות הקודמות בה התיישבו העולים בישובים הקטנים הרי שבעליה זו  80% מהעולים התיישבו בערים. כישוריהם והכסף  שהביאו עמם נתנו תנופה להתפתחות הערים וצביונן שונה ללא הכר. למעלה ממחצית העולים שפנו לעיר נקלטו בתל אביב . בשנת 1933 נסתיימה בחיפה בניית הנמל המודרני הראשון בארץ. ירושלים התפתחה בקצב מהיר עקב הגידול הדמוגראפי והרחבת הבנייה. אוכלוסיית העולים התאפיינה בריבוי מקצועות חופשיים ואקדמיים מגוונים כגון רופאים נגנים וכו' (רוב נגני התזמורת הפילהרמונית שהוקמה היו מבין אנשי העלייה החמישית) שאר 20% מהעולים פנו להתיישבות החקלאית ויסדו מושבות, מושבים וקיבוצים חדשים.

ה' שבט תש"ח 15.1.1948 נפילת מחלקת "ההר" - שיירת הל"ה

35 לוחמים של הפלמ"ח נהרגו בדרכם לעזרת הנצורים בגוש עציון במהלך מלחמת השחרור. בלילה שבין ה 15 ל 16 בינואר 1948 יצא כוח של שלושים ושמונה לוחמי פלמ"ח (אנשי מחלקת "ההר") בפיקודו של דני מס, ממושבת הר טוב (בסמוך לבית שמש) אל גוש עציון. מטרת הכוח היתה מתן תיגבור מיידי באספקה ובלוחמים לכוח המגן בגוש עציון שהיה נתון במצור. יציאת הכוח באה זמן קצר לאחר סיום התקפה ערבית רחבת היקף על ישובי הגוש שהסתיימה על סף התרוקנות מלאי התחמושת והתרופות של הכוח המגן.

במהלך המסע נפצע אחד הלוחמים באזור עיינות דקלים (שעל כביש בית שמש צומת האלה) ושני לוחמים נוספים ליוו אותו בחזרה אל נקודת המוצא. בדרכם נתקלו הלוחמים ברועה ערבי זקן ולאחר דיון מוסרי החליטו שלא להורגו. עם עלות השחר הגיעו 35 הלוחמים הנותרים למרחק חמישה ק"מ מגוש עציון, אז הותקפו על ידי כוח גדול של ערביי האיזור מהכפרים ג'בע וצוריף אשר הגיעו למקום בעקבות סיפורו של הרועה הערבי ששוחרר על ידי הכח. הלוחמים התכנסו בגבעה שלימים כונתה "גבעת הקרב" והם נלחמו עד גמר התחמושת. במהלך הקרב נפלו הלוחמים כולם. יומיים לאחר מכן החזיר הצבא הבריטי את גופותיהם של הלוחמים כשעל גופות הלוחמים התגלו סימנים של התעללות קשה. לפי עדויות של הבריטים הם מצאו מספר לוחמים כשאבנים בידיהם. (ישנם מקצת הסטוריינים "חדשים" אשר טוענים שסיפור הרועה לא היה ולא נברא ואולם עדות של קצין בריטי שתיחקר את האירוע מאשרים את סיפור הרועה)

להלן השלמות לנושא כפי שקיבלתי מחברי מוסא הירש ז"ל

בעוונותי,  עשיתי עבודה בנושא כולל שחזור הקרב ברגליים. להלן כמה עובדות שלא ממש ידועות עד כה.

מחלקת ההר ניסתה לצאת ערב קודם למשימה. הם יצאו מאזור הקטמונים של היום אך טעו בניווט באזור הוולג'ה ונאלצו לחזור. לילה שלם כמעט לא ישנו.למחרת הוחלט לשלוח אותם דרך הרטוב. הם יצאו עם אור אחרון מירושלים ,עוכבו על ידי משוריין בריטי בדרך וכך  נגזל מהם זמן רב. הם הגיעו סמוך ל 2000 להרטוב ורק אז התחילה התארגנות. בסופו של דבר יצאו רק ב 2330 למסע שתוכנן ל-5 שעות  וכך נקלעו לאזור גבעת הקרב, לקראת שחר ונתגלו  (נוסף לכך גם סיפור הנקע של הלוחם ששב בעזרת שניים נוספים (ללא העיכובים היו מבצעים את המסע בחושך מוחלט עד הגיעם לגוש)

אגב : עם הגיעם להרטוב מירושלים עלה הרעיון כי השעה מאוחרת  ואולי כדאי לדחות ביממה. דני מס - שהיה מפקד הגוש עד שבוע קודם לכן - החליט לצאת עוד באותו לילה בגלל המחוייבות הרגשית שחש כמפקד. בעקבות נפילת הל"ה בוצע תחקיר בפלמ"ח. חלק מהאשמה הוטלה על עוזי נרקיס שהיה אז מפקד הגוש. נטען כלפיו כי דיווחיו ההיסטריים הלחיצו את מפקדת ההגנה והיא דחפה את יציאת מחלקת ההר בדחיפות שתוארה לעיל.

ז' שבט טבת תש"ד 1.2.1944 מנחם בגין מפקד האצ"ל מודיע על מרד בשלטון הבריטי

מנחם בגין מפקד האצ"ל (ארגון צבאי לאומי) מודיע על מרד בשלטון הבריטי. בשלהי מלחמת העולם השניה כשניצחון בעלות הברית על גרמניה הנאצית היה ודאי עדיין המשיכה בריטניה ביחסה הקשה ליהודים בארץ ישראל כולל המשך מדיניות הספר הלבן בהגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל למרות הסבל הרב שעברו היהודים בזמן השואה. אי לכך הוחלט במפקדת האצ"ל על הכרזת מרד נגד השלטון הבריטי כשדגש הושם על פעולות נגד המשרדים הבריטים ובהם  משרדי העלייה בירושלים תל אביב וחיפה מה שסימן יותר מכל את הגבלת עליית היהודים וכן את משרדי מס ההכנסה ומשרדי הבולשת הבריטית. בתאריך זה נתלו כרוזים בכל רחבי הארץ אשר קראו לבטל את הפסקת האש שהייתה קיימת בזמן מלחמת העולם השניה ובהמשך פונים אנשי האצ"ל לכל העם להלחם נגד השלטון הבריטי אשר מונע משארית הפליטה לעלות מגרמניה וכן דרישה להקמת ממשלה עברית אשר תקים צבא עברי ואשר תנהל משא ומתן עם מדינות אירופה בדבר העלאת כל היהודים לארץ.

ז' שבט תשכ"ח 6.2.1968 הוקם הישוב מחולה, היישוב הראשון בבקעת הירדן 

לאחר מלחמת ששת הימים בכדי לקבוע את גבולות המדינה כפי שנקבע עוד בימי תל-חי ש "במקום בו תחרוץ המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם ייקבע גבול המדינה היהודית" כפי שיישובי חומה ומגדל קבעו  את גבול הצפון, אזור בית שאן והנגב המערבי לפני הקמת המדינה ומתוך תפיסה ביטחונית שחשוב שמדינת ישראל תהיה על קו הגבול שעל נהר הירדן הוקם היישוב מחולה. הישוב מחולה השייך לאיגוד המושבים של תנועת הפועל המזרחי נמצא בצפון בקעת הירדן ומפריד בים בקעת הירדן לבקעת בית שאן. מקור השם הינו "אבל מחולה" המוזכר בתנ"ך בנצחונו של גדעון השופט במדיינים " וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה, צְרֵרָתָה  עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה, עַל טַבָּת". בנוסף גם אלישע הנביא ממשיכו של אליהו הנביא  נולד מקום זה " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, (לאליהו) לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ ..." וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ