סיפורי טיכו

הדפס

Select ratingלא משהובסדרטובממש טובמעולה

 

"טירת האגא ראשיד" ברחוב הנביאים בירושלים עמדה גלמודה ובודדה. פעמיים הוכח כי הבית מקולל: בפעם הראשונה כאשר החתן, שהבית יועד לו ולכלתו, מת ימים ספורים לפני החתונה, ובפעם השנייה כאשר התגורר בו מוזס וילהלם שפירא, הזייפן הנודע, שנטל לבסוף את חייו בידיו. איש לא רצה לגור בבית, שהפך להיות מושא להשמצות ובדיחות.

שנים עברו, העזובה ניכרה בכל פינה בבית, ונדמה היה שכּלָיה נגזרה על הטירה היפה, אולם בשנת 1924 זכה הבית לגאולה: אברהם ואנה טיכו, זוג יהודי מאוסטריה, קנו אותו. "הבית יפה, גינתו נהדרת", אמרו, "מה צריך עוד יהודי המבקש לגור בירושלים?"
בית טיכו

הבית שופץ, נוקה וטופח, ותוך חודשים ספורים הפכה למרכז חשוב: אנה, שהיתה ציירת מחוננת, קישטה את הבית בציורי נוף ירושלמיים משובבי לב. אל הבית הוכנס פסנתר, שהיה הראשון בירושלים, וצליליו הנעימו את אוזני חובבי המוסיקה בירושלים.

בבית גם נערכו מפגשים, בהם השתתפו אנשי רוח כמו הסופר ש"י עגנון, הוגה הדעות- מרטין בובר, מתרגם התנ"ך לגרמנית וחוקר הקבלה – גרשום שלום, הציירת הנהדרת – אֵלְזָה לָסקֵר-שִילֵר ועוד.

אברהם, שהיה רופא מצליח באירופה, פתח מרפאה לחולי עיניים בעיר העתיקה ועשה ימים כלילות בריפוי מחלת העיניים האכזרית "גָרעֶנֵת" (או בלועזית – טְרָכוֹמַה).

המונים בכל הארץ והסביבה התעוורו מאותה מחלה, ואברהם, שעוד באירופה שקד על תרופה, חולל פלאים בריפוי החולים ובהחזרת מאור עיניהם.

השמועה על אברהם "מחולל הנסים" עשתה לו כנפיים בכל המזרח התיכון. משלחות מבית האצולה הערבי בעיראק, בעבר הירדן ואפילו מסעודיה התדפקו על דלת המרפאה, ואברהם טיפל ביהודים, במוסלמים ובנוצרים במסירות ובאהבה וללא משוא פנים.

טיפול חינם ניתן לעניים שלא יכלו לשלם עבורו ועבור והתרופות. "העיוורון אינו גורלם של העניים", אמרו אברהם ואנה, "כל אחד ישלם כפי יכולתו, והעשירים יחפו על העניים".

שלט הכניסה למרפאה של ד"ר טיכו בבית טיכו

היתה זו גישה יוצאת דופן ומרגשת, ולא היה אדם שהזכיר את הזוג טיכו, מבלי שיוסיף מילת ברכה.

"התנפלות נועזת בטבור ירושלים! הדוקטור טיכו נדקר!" החרידה כותרת בנובמבר 1929 את קהל קוראי "הארץ".
באותיות הקטנות סופר כי פורע מוסלמי התנפל על אברהם כשהיה בדרכו למרפאתו בעיר העתיקה ונעץ סכין בגבו. עוד נאמר כי הדוקטור שוכב מחוסר הכרה בבית החולים וסכנה נשקפת לחייו.

הימים – ימי מתח בין מוסלמים ליהודים. פרעות תרפ"ט פרצו זה מכבר ויהודים נמנעו מלהלך יחידים באזורי ישוב מוסלמי, אולם איש לא העלה על דעתו כי סכנה תישקף לאברהם טיכו, שהלא מרפאתו היתה אור לכל תושבי העיר העתיקה, יהודים כמוסלמים.

"איזה אסון!" התייפחה אנה והביטה בבעלה חסר הכרה המוטל על מיטת בית החולים. "למה?" היא טמנה את ראשה בין ידיה. פחדה היה רב. לא היו לה כל קרובים בפלשתינה וגם ילדים לא. כשעזבו היא ואברהם את וינה, החליטו כי ירושלים תהיה להם למשפחה, אבל עכשיו קשה היתה עליה תחושת הבדידות, האימה והחרדה.
בימים שלאחר מכן הוצף בית החולים במאות אנשים, שחרדו לשלומו של אברהם. עשרות מברקים ומכתבים מכל העולם, ואפילו כתובי ערבית מעבר הירדן נערמו על השולחן, ובהם הבעות זעזוע, כעס ותדהמה וגם איחולי החלמה מהירה. תפילות נרגשות נישאו בכל בתי הכנסת ובכותל המערבי, ותודות לכל התעורר אברהם מעלפונו לאחר כמה ימים.

אבן נגולה מעל לבה של אנה. רק עתה חשה כי ביכולתה לקום, להתרחץ ולאכול משהו לאחר ימים ארוכים של ישיבה אינסופית לצדו של אברהם.

למחרת, על פי בקשתו, סרה לביתם ברחוב הנביאים, כדי לסדר את הבית לקראת חזרתו של אברהם.
מה רבה היתה הפתעתה כשראתה בחורה ערבייה צעירה, עטויית מטפחת לבנה שהסתירה את כל שערה, יושבת על המדרגות ובידיה – חבילה עטופה בשמיכה.

מוזיאון בית טיכו - בית טיכו

"סִית אנה (גברת אנה)", מיהרה הבחורה להתרומם מישיבתה ואז הבחינה אנה כי בתוך השמיכה ישן תינוק קטן. הבחורה צעדה קדימה, מבויישת, ואחר אמרה בקול נרגש: "אני שליחה של כל המוסלמים בעיר העתיקה. אין אצלנו אפילו אחד שאינו מגנה את המעשה הנורא.

מי שעשה את זה – הוא פושע! הוא לא משלנו! אנחנו רוצים לבקש מכם סליחה ולהסביר את צערנו. לא ידענו איך לכפר, אז החלטנו לעזור לכם". הבחורה הפסיקה לרגע ואז הושיטה לאנה את התינוק. "התינוק הזה הוא שלכם", אמרה לאנה ההמומה, "אנחנו יודעים שאתם חשוכי בנים ואנחנו מאמינים שהתינוק ישמח אתכם ותבינו עד כמה כולנו מצטערים".

דמעות התרגשות הציפו את פניה של אנה. לא, את התינוק היא לא לקחה. "הילד החמוד צריך להיות עם אמא שלו", אמרה לבחורה הצעירה וחיבקה אותה, "אני מבינה ואני מאמינה, ואני יודעת שגם אברהם יבין ויאמין".

אברהם, ששמע מאנה את הסיפור, התרגש עד עמקי נשמתו מן המחווה. דבר זה עזר לו להתאושש מן הפציעה, עד שהחלים לגמרי.

למרות הכל החליטו אברהם ואנה להעביר את המרפאה לטירה היפה ברחוב הנביאים. הם עברו לגור רק בקומה השנייה, והקומה ראשונה הפכה לבית החולים למחלות עיניים המפורסם ביותר במזרח התיכון.

ביום הולדתו ה-60 של אברהם, ערכה לו אנה מסיבה גדולה והזמינה אל הגינה היפה את כל החברים. באותה מסיבה אמר ש"י עגנון: "התחלתי מתעמק במקצוע שטיכו מתעסק בו. מה ראה שבחר ברפואת עיניים דווקא? אם רצה להיות רופא, יכול היה לבחור בשאר מקצועות הרפואה, הרי בכשרונו הגדול ובידיו הברוכות היה עושה גדולות בכל מקצוע ומקצוע.

אלא ודאי שמאהבתו לחכמת הציור הקדיש עצמו לריפוי עיניים – לפקוח עיניים עוורות, כדי שיהא כל אדם רואה את תמונותיה הנפלאות של מרת אנה טיכו, שכל הרואה אותן רואה את ירושלים כמתוך אספקלריא המאירה..."

אברהם טיכו הלך לעולמו בשנת 1960, ואילו אנה האריכה ימים עד שנת 1980.

בשנים אלו הקדישה עצמה לציורי ירושלים ולאירוח חברים בביתה היפה ברחוב הנביאים.

בצוואתה ביקשה להוריש את הבית לירושלים, והיום משמש "בית אנה טיכו", הלא היא "טירת האגא ראשיד", כמרכז תרבות יפה מאין כמוהו, החובק בתוכו ספרייה קטנה, מוזיאון לתערוכות מתחלפות, בית קפה וחנות ציורים ומזכרות. בקומה השנייה יכולים המבקרים לחזות במיטב ציוריה של אנה טיכו ובאוסף החנוכיות המדהים של אברהם.

איך מגיעים? יורדים מרוחב הנביאים דרך רחוב הרב קוק אל סמטאונת שנקראת על שם אברהם טיכו.