נס בנקבת חזקיהו

הדפס

Select ratingלא משהובסדרטובממש טובמעולה

 

"וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ. וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים?!" (דברי הימים ב' פרק ל"ב, ב-ד)

"בלתי אפשרי!" קרא בניהו בן יהושפט, "זהו רעיון מטורף, ואני מתפלא שמישהו מכם, רבותי הגנרלים, סבר ברצינות שנוכל לבצע אותו".

"למה בלתי אפשרי?" התפרץ אחיקם, מפקד עיר דוד, ונופף במפת התכנית, "הרעיון אולי קשה לביצוע אך אפשרי מאד. מה אתה מציע?" פנה לבניהו, "שנשב ונחכה בנימוס שהאשורים יגיעו ויגמרו אותנו בלי מלחמה?"
הכניסה אל נקבת השילוח

"אינני רוצה להיכנע בפני סנחריב, ואתה יודע זאת", השיב בניהו והביט בכל הנוכחים, "אבל אני מצטער להגיד לכם רבותי, ואני אומר זאת מניסיוני הרב במפעלי מים - התכנית הזאת טיפשית ובלתי אפשרית".

רחש עבר בין הנוכחים. כמה אנשים נעו באי נוחות והביטו נבוכים זה בזה. עיני כולם התרכזו במלך חזקיהו, שישב על כסאו, מוקף בשומרי ראשו, ונראה דאוג ביותר.

"אז מה אתה מציע, בניהו?" שאל המלך לבסוף, מביט בבכיר מפקדיו בתקווה מעורבת ביאוש.
"אין לי פתרון", הודה הגנרל, "אולם משוכנע אני כי ההצעה לסתום את פתחו של מעיין הגיחון ולהטות את מימיו אל תוך העיר, היא טירוף".

"סנחריב בדרכו אלינו עם אלפי חייליו", קרא בכעס מישהו מקצה החדר, "מדובר בכמה שבועות עד שהצבא העצום הזה יפשוט עלינו. אנחנו יושבים פה כבר כמה ימים ומנסים למצוא דרך להסתיר את מי המעיין השוכן מחוץ לחומות מפני האויב, ולהביאם באיזה שהוא אופן אל תוך העיר. כל מה שיש לך להגיד זה "בלתי אפשרי" ולפסול את כל התכניות שהוצעו. מה דעתך גם לתרום רעיונות ולא רק לפסול אותם?"

מהומה פרצה בחדר, והמלך בעצמו קם להסות את הנוכחים: "מספיק!" קרא, "בשעת משבר קשה וגורלית זו אסור לריב. אנו עומדים בפני סכנה שידענו שתבוא, ביום שבו החלטנו למרוד בסנחריב ולהפסיק להעלות לו מס. עלינו לנהוג בחוכמה ולהציל את העיר מצמא בעת המצור, וגם למנוע מחייליו של סנחריב מים בשפע. איך בדעתכם לעשות זאת, רבותי?"

"אני שב ומציע את תכנית המנהרה", נשמע קולו של אחיקם, "היא אולי מסובכת, אך בוודאי אפשרית. אני יודע שחסרים לנו האמצעים הדרושים לחציבה בסלע הגיר הקשה, אך אני משוכנע שנמצא דרך להתגבר על כך. באשר לטענות שהשמיע ידידי, בניהו", הפנה אחיקם את מבטו אל המפקד הבכיר, "צדקת כשאמרת שקשה לחצוב מנהרה תת-קרקעית מנקודה אחת לנקודה שניה בלי לתעות במעבה האדמה ו"לפספס" את נקודת הסיום.

לכן אני מציע שאת התעלה הזאת תחצובנה שתי קבוצות חופרים: האחת תתחיל מן המעיין, והשניה - מבריכת המים שבתוך העיר. באופן זה נקצר באופן משמעותי את משך החציבה, שכן הקבוצות תעבודנה בו זמנית".

"ואיך תוודא שהחופרים לא "יפספסו" אלה את אלה?" התמתח בניהו בכסאו, "איך הן תפגשנה אי שם בפנים, ושתי המנהרות תתחברנה זו לזו ותיווצר מנהרה אחת מהמעיין לבריכה?"

"ואיך תצליח לשמור על שיפוע קבוע", שאל אדם נוסף מקצה החדר, "כך שהמים יזרמו בכוח עצמם מן המעיין עד הבריכה ולא "ייתקעו" באמצע?"

בריכת השילוח - היציאה מנקבת השילוח של חזקיהו

"ואיך תצליח לסתום את פתח המעיין בצורה כל כך מתוחכמת", הקשה אדם נוסף, "כך שחיילי סנחריב לא יימצאו אותו?"

שקט השתרר בחדר, ועיני הכל, כולל עיני המלך, הופנו אל אחיקם.

"נגייס את כל מי שכשיר לעבודה", אמר אחיקם לבסוף, "נחשב את כל החישובים ההנדסיים שצריך כדי לשמור על שיפוע ועל זוויות נכונות, ונחפור קצת ב"זיגזג", כדי להבטיח כמה שאפשר את המפגש בין החופרים".

הנהן חזקיהו המלך בראשו, הביט בקהל שמולו ואז אמר: "והכי חשוב, רבותי, שנתפלל לנס, כי רק נס, נס אמיתי, יפגיש בין קבוצות החופרים שלנו וישמור על שיפוע נכון, רק נס יוכיח לנו שאלוהים אתנו ורק נס יצילנו ממוות אכזרי בידי האשורים".
"יהי כן", דובבו שפתי כולם, "נתפלל לנס".
* * *
האם הצליחה התכנית? האם נחצבה נקבת מים? האם עמדה ירושלים במצור האשורי?

לפני כ-150 שנה, באמצע המאה ה-19, שיחקו שני ילדים מכפר השילוח בבריכת המים העתיקה שבכפרם, הלא היא "בריכת השילוח" שבמורד עיר דוד. השניים טיפסו אל הנביעה, זחלו פנימה והצליחו להשתחל אל פתח מנהרה צרה וארוכה, אשר עליה לא ידעו.

מה רבה היתה תדהמתם, כאשר מצאו עצמם צועדים בתוך נקְבַּה מפותלת, שאורכה למעלה מ-500 מטרים.

היתה זו "נקְבַּת חזקיהו".

אכן, צדק אחיקם - נס היו צריכים החוצבים, כדי לפגוש זה בזה בבטן האדמה, ונס ארע להם.

על הנס אנו למדים מכתובת אבן עתיקת יומין, שנחשפה בקיר הנקבה. כתובת עברית כתובה בכתב קדום, שמתארת את התרגשות החוצבים, ששומעים בבטן האדמה את גרזני קבוצת החופרים שמולם. שבועות ארוכים של התקדמות באפלה, חוסר וודאות ותפילה נואשת הסתיימו בהצלחה:

"וזה היה דבר הנקְבַּה: בעוד מניפים החוצבים את הגרזן איש אל רעו, ובעוד שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש קורא אל רעו, כי היתה זדה [אולי סדק?] בצוּר מימין ומשמאל. וביום הנקבה [כנראה יום המפגש] הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן על גרזן. וילכו המים מן המוצא [המעיין] אל הבריכה במאתיים ואלף אמה. ומאת אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים".

התכסיס הצליח, התפילה נענתה, סנחריב מלך אשור שצר על ירושלים נכשל ושב עם צבאו הגדול על עקבותיו וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה - הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה (פרק כ', כ).