מסורות ואגדות על הכותל המערבי

הדפס

"לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי" (שמות רבה ב ב).
"כותל מערבי של בית המקדש אינו חרב לעולם. למה?- שהשכינה במערב" (במדבר רבה יא א).
אימרות דומות לאלו אפשר למצוא מספר פעמים במדרשי חז"ל מהמאות הראשונות שלאחר החורבן.

מדוע שרד הכותל המערבי?

אגדה יפה מופיעה באיכה רבה (א, ל): כשכבש טיטוס הרשע את ירושלים מסר ארבע רוחות חומת הר הבית לארבעה דוכסים עמו שיחריבוה: דוכס ערביה, דוכס אפריקה, דוכס אלכסנדריה ודוכס פלשתינה. הכותל המערבי נפל בחלקו של פנגר, דוכס ערביה.

שלושת הדוכסים האחרים החריבו כל אחד חלקו בחומה, ואילו פנגר הערבי לא יכול להחריב שלו, לפי שגזרו מן השמיים שלא ייחרב לעולם. למה?- ששכינה במערב. שלח טיטוס והביאו את פנגר לפניו, אמר לו: למה לא החרבת חלקך? אמר לו פנגר: חייך אדוני, כי לשבחה של מלכות עשיתי, שאילו החרבתיה, לא היה העולם יודע מה כבשת, עכשיו יראו הבריות זה הכותל ויאמרו: ראו מה החריבו חיילותיו של אספסיאנוס.

אלוהים נמצא בכותל ומקונן על חורבן בית המקדש:

אגדה אחרת מצויה בסדר אליהו רבה, ובה נאמר: "פעם אחת נכנס רבי נתן לבית המקדש, ומצאו חרב וכותל אחד, הוא הכותל המערבי, עומד. אמר: מה טיבו של כותל זה? אמר לו אחד: אני אראך. נטל טבעת אחת ונעצה בכותל ההוא. והיתה הטבעת הולכת ובאה. עד שראה את הקדוש ברוך הוא, שהוא שוחה (מתכופף) וזוקף ושוחה ועומד ומיילל על חורבן בית המקדש, על ישראל שגלו".

רחבת הכותל המערבי בלילה

שבע אבנים ביסודו של הכותל המערבי: ראשונה הניח אדם הראשון, שנייה- אברהם, שלישית- יצחק, רביעית- יעקב. יוסף הניח אבן חמישית, דוד הניח אבן שישית ושביעית- שלמה.

כשחרב בית המקדש ונפלו שלושת כתליו, ניגש איש צבא רומי להרוס כותל רביעי, הוא הכותל המערבי. מיד נפל מת. ניגש שר הצבא ויבשו כל אברי גופו. אחריו בא טיטוס הרשע בעצמו. יצאה בת קול ואמרה: "רשע, פנה לאחוריך, אל תקרב הלום. כל הכתלים מסרתי לידיך, חוץ מכותל זה!"