מי את הנזירה פלגיה?

הדפס

בסמוך לכניסה אל כנסיית העלייה לשמיים בהר הזיתים נמצא מסגד קטן ובסופו ארון קבורה, סרקופג, עליו כתובת ביוונית.

במהלך המאה ה-17 נבנה מעל למבנה הקבר מסגד. היה זה הארכיאולוג הצרפתי הידוע דה סוסי שמצא במאה ה-19 את הכתובת היוונית על הסרקופאג ובה נכתב: “אמצי דומיטילא, איש אינו בן אלמוות".

על פי המסורת היהודית זהו קברה של חולדה הנביאה המוזכרת במקרא בתקופת המלך יאשיהו בן המאה ה-7 לפנ"הס. המקור למסורת והמיקום מסתמכים על כתביו של רבי משה בסולה, שביקר בעיר במאה ה-16 וכן מספרו 'כפתור ופרח' של אשתורי הפרחי מהמאה ה-14. אגב, ע"פ התוספתא, נקברה הנביאה דרומית להר הבית ומכאן מקור שמם של שערי חולדה בכותל הדרומי. עד המאה ה-19 נהגו יהודים לעלות אל המקום לקברהּ של הנביאה שכנראה לעולם לא נדע את מיקומו המדוייק.

מסגד וכנסיית העליה לשמים בהר הזיתים

על פי המסורת המוסלמית, קבורה כאן ראבעה אלעודאיה, נזירה שהיתה מראשונות תנועת המיסטיקנים באסלאם במאה ה-7 לספירה ועליהָ עוד ארחיב בכתבה נפרדת.

על פי המסורת הנוצרית קבורה במקום הנזירה פלגיה ( Saint Pelagia ) שנולדה באנטיוכיה במאה ה-5 לספירה. פלגיה היתה ככל הנראה נפקנית ידוּעה (זונת צמרת בעברית פשוטה) שאף שימשה כרקדנית וכזמרת. את חייהָ העבירה בהוללוּת ואף היתה מבוקשת בקרב גברים גם מעבר לים (כפר גלובלי לא?).

כמי שלא סבלה ממחסור בביקוש, הרשתה לעצמה פלגיה לבחור את לקוחותיהָ ומסוּפר כי היו גברים, שהתאבדו כי לא השיגו ונהנו מחסדיהָ.

היה זה יום בהיר בו במקרה נוכחה בדרשה שנאם הבישוף נונוס הקדוש ( Saint Nonnus ). בדרשתו, סיפר על העונש הצפוי לחוטאים בעולם הבא. פלגיה, שעד אז היתה פגנית ולא ממש התעניינה בחיי הרוּח,  פּרצה בבכיו וסיפרה לבישוף את סיפור חייהָ וּמעלליהָ - "“אני פלגיה כולי ים של חטאים - הולכתי את עצמי וגם אחרים שולל, אך מעתה שאיפתי היא להתנער מכל זאת ולתקן דרכי“.  לאחר שבוע שלם בו הקשיבה לדבריו של הבישוף, הוּטבלה פלגיה ביום השמיני לנצרוּת ובעצם כך החל פרק ב' בחייה - חיי רוּח ואמונה.

חשבה פלגיה כיצד לכפר על מעשיהָ הנוראיים והחליטה לחלק את כל רכושה בעולם בקרב עניים. מיד לאחר זאת, שֹמה פעמיהָ לכיוון ירושלים כשהיא מחוּפשת לגבר על מנת שלא יזהו ויכירו אותה.

בסוף מסעהָ הגיעה פלגיה אל הר הזיתים וכאן גרה עד סוף ימיהָ כשהיא חיה חיי סגפנות ותפילה ברוב זמנה. סיפורהּ (או סיפורו) של "הגבר" הסגפן הגיע עד לאנטיוכיה עיר הולדהּ של פלגיה  שהחליפה כבר את שמה לפלגיו- סיפורו של נזיר סגפן ונקי כפיים. הבישוף נונוס, שלא ידע במי מדובר, החליט לשלוח שליח אל אותו נזיר ירושלמי. השליח, שהתרשם עמוקות מפלגיה, חזר לאנטיוכיה וסיפר לבישוף הזקן על אופיו וחייו של הנזיר הנערץ ואילו הבישוף החליט שיש להזמינו לאנטיוכיה כדי לפוגשו.

כשחזר השליח לירושלים, המתין 3 ימים לפלגיה, שהסתגרה בתא הבידוד בירושלים. רק לאחר תום 3 ימים גילה השליח כי הנזיר/ה נפטר/ה ונזירים רבים באזור הגיעו לבכּות על מותו של האיש הנאצל.

רק כאשר החלו בהכנת הגופה לקבורה, גילוּ כי מדובר בכלל באישה ולא בגבר. כדי שלא לחלל את גופהּ, זוּמנוּ נזירות מאזור יריחו בכדי לטפל בגופת הנפטרת.

כאמור, בנצרות מיוחסת המערה שבלב המסגד על הר הזיתים כקברה הנזירה פלגיה הקדושה (Pelagia).

מצאתם טעות? רוצים להוסיף? רוצים לכתוב כתבה משלכם ועל שמכם? שילחו לנו מייל או טוקבק בכל נושא שתחפצו...