כנסיית דומינוס פלביט - בכי האדון

הדפס

הכנסייה נבנתה בשנת 1955 על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, שבנה כנסיות נוספות בעיר ושוכנת על חורבותיה של כנסייה ביזנטית מן המאה השביעית.

ברלוצי, שתכנן כנסיות ומבנים חשובים בירושלים (כנסיית גת שמנים, כנסיית הביקור בין כרם, בית החולים האיטלקי ברחוב הנביאים ועוד), ביקש לשוות לכנסייה מראה של דמעה, כיאה להר הזיתים, בו בכה ישו וניבא את חורבנה של ירושלים: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב, וַיַּרְא אֶת הָעִיר, וַיֵּבְךְ עָלֶיהָ וַיֹּאמַר... כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלָיִךְ וְשָׁפְכוּ אֹיְבַיִךְ סוֹלֲלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֲבָרָיִךְ. וְהָרְסוּ עַד לָאָרֶץ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, וְלֹא יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל אָבֶן." (הבשורה על פי לוקס, פרק י"ט, 42-44). הר הזיתים בכללו נתפס בנצרות כסמל ליגון וצער, שכן בו שהה ישו בשבוע האחרון לחייו בירושלים, ובו בכה על גורלו המר שנחרץ.

נוף לעיר העתיקה מחצר כנסיית דומינוס פלאביט

הכנסייה הביזנטית שעמדה במקום, אחת מני רבות בהר הזיתים, חרבה כנראה עם הפלישה הפרסית לארץ ישראל בשנת 614 לספירה. בתקופה הצלבנית שקמו הנוצרים רבות מכנסיות הר הזיתים, אך סקר ארכיאולוגי שנעשה במקום לימד כי דווקא כנסייה זו לא שוקמה אז. שרידיה שולבו רק במבנה המודרני, אך בשינוי משמעותי: בעוד שהכנסייה הביזנטית פנתה (בדומה לרוב הכנסיות בעולם) מזרחה, הכנסייה המודרנית פונה דווקא מערבה, וזאת מפני שכאשר ישו עמד בהר הזיתים וביכה את ירושלים, הרי שחייב היה לעמוד ופניו מערבה. כן נראה שברלוצי ביקש לחלוק כבוד לכנסיית הקבר, הנראית היטב מן החלון הגדול והמסוגנן, שבמרכז כנסיית דומינוס פלוויט.

המקום בו שוכנת הכנסייה זוהה בשנים האחרונות עם מקום בו נהגו לשרוף את הפרה האדומה בימי בית המקדש השני (יונתן אדלר, "מקום שריפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין כ"ב, תשס"ב, עמ' 537-542). איתור המקום התבסס על ההנחה כי ממקום זה צריך היה השורף לראות את פתח בית המקדש, וכי שריפת הפרה האדומה בוצעה על משטח סלעי, שתחתיו חלל ריק, כך שהאפר לא יקבל טומאה מהקרקע. בדיקה שנערכה במקום העלתה כי בכניסה לכנסיית דומינוס פלוויט ישנו משטח סלעי רחב, שתחתיו חלל ריק גדול.

בחצר הכנסייה, סמוך לכניסה, נתגלו גם כ-60 מערכות קבורה מימי בית שני ומתחילת התקופה הביזנטית, ובהן 122 גלוסקמאות ושבעה סרקופגים (סרקופגים הם ארונות קבורה מאבן, המכילים את הגוף בשלמותו, בעוד שגלוסקמה מכילה את עצמות המת כקבורה משנית, לאחר שעצמותיו לוקטו מהקבר הראשון).

מערת הקבורה בחצר כנסית דומינוס פלאביט

על ארונות קבורה אלה נחרטו שמות עבריים, לצד תשליב האותיות חִי ורוֹ היווניות, המציינות את תחילת שמו של ישו המשיח (כריסטוס), ואופייניות לארונות קבורה נוצריים. ייתכן כי מדובר במערת קבורה ששימשה "יהודים-נוצרים" (או "נצרנים"), כלומר יהודים שהאמינו בישו. תופעה זו היתה פופולארית במאה הראשונה, כאשר ההבדל בין יהדות ונצרות היה עוד מטושטש, והיו יהודים, שהגדירו עצמם כמאמינים בישו.