ירושלים של מטה - בעקבות אוצרות שלמה

הדפס

לעיתים נדמה לנו שאנו חיים בתקופה כה סוערת ותזזיתית, עד כי לא סביר הדבר בעינינו, כי תקופות שכאלה היו בעבר. מהדורת חדשות אחת רודפת את רעותה, וכל אחת מאלו מטלטלת את עולמנו ומוסיפה לביטחוננו כי "לא ייתכן שפעם היה מטורף יותר מהיום".

נבירה קצרה בתולדות ההיסטוריה של עולמנו, ובפרט בקורותיה של הארץ הזו, חושפת כי דברי ימי העולם, מזכירים את אמירתו של קהלת "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת... מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א' ד'-ט'). עולמם של היסטוריונים מרתק ועשיר, כיוון שיכולת ההשוואה לעבר, מזמנת לנו הכרות עם תקופות עלומות בעבר, במקביל לחיינו שלנו.

הנקבה הכנענית בעיר דוד - כאן חיפש פרקר את אוצרות המקדש

סיפורנו הירושלמי הפעם, עוסק בראשית המאה העשרים בארץ ישראל, שהיתה תקופה סוערת ומיוחדת אחת מרבות. ארץ ישראל היתה תחת שלטון השושלת העות'מאנית, שקיצה היה  כבר קרוב. באותם ימים, בשנת 1909, הגיע לארץ ישראל בריטי צעיר, שהשתחרר לאחרונה משירות צבאי בדרגת קפטן. בן משפחת האצולה הבריטי הצעיר, ענה לשם מונטגיו בראונלו פרקר, ומטרת הגעתו לארץ ישראל, היתה לא אחרת מאשר מציאת אוצרות המלך שלמה בירושלים.

מדובר באחת החפירות הארכיאולוגיות המוזרות ביותר בתולדות המחקר בירושלים, שלולא היה שותף לה החוקר הנכבד, האב לואי איג ונסאן, ייתכן וכיום לא היינו יודעים כמעט דבר על תולדותיה, ועל סיפורה המשעשע. מונטגיו פרקר הגיע לארץ ישראל בראש משלחת חפירות מצוידת היטב, לאחר שגייס הון נכבד מבני משפחות אצולה ברחבי העולם.

לכל התורמים הובטח חלק מהעושר האגדי של אוצרות המלך שלמה, אותם התכוונה המשלחת למצוא באזור עיר דוד. את סיבת הקמתה של המשלחת, ניתן לקשור בסיפור שהחל בפינלנד בשנת 1906, כאשר הגיש חוקר פיני בשם הנריק ולטר יובליוס עבודת מחקר לדוקטורט לאוניברסיטה הקיסרית אלכסנדר.

מחקרו עסק בזמני שלטונם של מלכי יהודה, ופענוח רמזים בטקסטים יהודיים קדומים, המספרים היכן נחבאים ארון הברית, ואוצרות המקדש של שלמה המלך. בשנת 1909 פגש ד"ר יובליוס בקצין הבריטי הצעיר פרקר, וגייס אותו לעמוד בראש משלחת מחקר, שתצא לירושלים למצוא את האוצרות הקדומים הללו. כך נולדה משלחת המחקר של פרקר, שאליה נלווה בירושלים החוקר הצרפתי, איש המכון לחקר ארכיאולוגיה בירושלים, האב לואי איג ונסן.

עיר דוד - חפירות שטח G

המשלחת החלה את עבודת בעיר דוד באוגוסט שנת 1909, כשהיא מצוידת בידע ארכיאולוגי רב ערך, שנאסף על ידי מספר משלחות מחקר רציניות שקדמו לה. יש לזכור כי יובליוס הסתמך במחקרו על עבודה ארכיאולוגית מקיפה שקדמה לו.

את עיר דוד חפרו עד אז מספר משלחות החל משנת 1867. הראשונה היתה משלחתו של קפטן צ'רלס וורן הבריטי, איש הקרן לחקירת ארץ ישראל (P.E.F). אחריה הגיעו גם החוקרים הגרמנים הרמן גותה וקונרד שיק, ואחריהם המשיכו בחפירות אנשי הקרן הבריטית פרדריק ג'ונס בליס וארצ'יבלד דיקי. לפי עבודותיהם, קבע יובליוס כי מתחת לעיר דוד ישנה רשת של מנהרות תת קרקעיות, המחוברות אל הר הבית, ובהן חבויים אוצרות המקדש של שלמה המלך, ולכן שמה המשלחת פעמיה לחפור תחת עיר דוד. החפירות תואמו היטב עם השלטונות העות'מאניים, שבאורח פלא נתנו למשלחת האמידה לחפור במקומות הרגישים, תוך העלמת עין, בשל השלמונים שזרמו לכיסי הפקידים התורכיים בירושלים.

משלחת פרקר הגיעה לירושלים מצוידת היטב, ומיד גודר מתחם החפירות למען לא ייכנסו אליו זרים. אנשי המשלחת שכרו מאות עובדים מקומיים, והחלו לעבוד במרץ רב במשמרות, תוך שהם מנקים את פיר וורן, ואת נקבת חזקיהו, שהיו עד אז מלאים בסחף רב. השמועות החלו לפרוח בעיר, ולמרות סיפור הכיסוי שהופץ (סופר כי מכינים תשתית לבניית בית חולים ציבורי בעיר), האמינו המקומיים שהמשלחת באה לחפש אוצרות אגדתיים. חובבי הארכיאולוגיה בירושלים, הצטרפו גם הם למוחים נגד פעילות המשלחת, כיוון שלא היו בה אנשי מקצוע וארכיאולוגים כלל עד לשלב זה, וכך נאלץ פרקר לצרף למשלחת את החוקר הצרפתי, האב ונסן.

עיר דוד - הירידה לכיוון פיר וורן

העונה השנייה של החפירות הניבה מנהרות הולכות ומתארכות תחת הקרקע, והרבה חפצים וקרמיקה עתיקה, אך אוצרות משמעותיים לא נמצאו כלל. השלטון התורכי החל לגלות סימני עצבנות ודאגה, ובסיס התמיכה של פרקר הלך ונחלש, עד כי חשש מאובדן הרישיון להמשך החפירות. בשנת 1911 עמד לפוג תוקף האישור של פרקר לחפירה, והדבר נטע בו מוטיבציה לזרז את ההליכים. כך קרה, שבאפריל 1911 החליט פרקר לחפור תחת הר הבית עצמו, וזאת בעת שבעיר נתקיימו בעת ובעונה אחת חגיגות חג הפסח היהודי, חג הפסחא היווני אורתודוכסי וחגיגות נבי מוסה של המוסלמים.

תקופה רגישה זו לא היתה עיתוי מוצלח לחפירה רגישה שכזו, ואכן בעקבותיה פרצו מהומות בין דתיות ברחבי ירושלים, שגרמו לשליחת ועדת חקירה תורכית לארץ, לבחינת מעשיהם של פקידי השלטון התורכים. עקב הרעת המצב, ועקב הרגישות הפוליטית והדתית הרבה, נאלץ בסופו של דבר פרקר להימלט על נפשו. המשלחת ברחה אל יפו, שם עגנה היאכטה של וילסון, עליה הפליגו חברי המשלחת לקפריסין. ביומנו מציין פרקר כי בשל הבריחה המהירה, נאלץ להשאיר מאחוריו את מקטרתו האהובה, את דליי החפירה שלו ועוד מספר פריטים.

עם חידוש החפירות באזור המצודה של עיר דוד, על ידי פרופסור רוני רייך ואלי שוקרון בשנת 1997, נמצאו עדויות רבות לחפירות של פרקר בדמות כלונסאות עץ מתפוררות שבהן תמכו אנשי המשלחת את המנהרות שחפרו, פריטים בני התקופה וכן נמצאה המקטרת הישנה, ואף הדליים המתכתיים, המוצגים עד היום במסלול הביקור בעיר דוד במעבר בין פיר וורן לבין בית המעין.

אפשר שסיפורה המטורף משהו של משלחת פרקר, השפיע בין השאר על התסריט המרתק שנכתב לסרט "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה", העוסק במרדף אחר ארון הברית המקראי המקודש. ממרחק של 100 שנות מחקר, נחשפות כיום עובדות חדשות ומרתקות על חפירות פרקר בידי חוקרי עיר דוד - רוני רייך ואלי שוקרון. את הסיפור המרתק אפשר לפגוש כיום בסיור בגן הלאומי עיר דוד, כחלק מהביקור המרשים במערכת המים הכנענית הקדומה.

Parker's Expedition in Jerusalem

מידע נוסף לסיור זה בטלפון – 02-6268700, ובאתר עיר דוד – www.cityofdavid.org.il