השומרוני הטוב

הדפס

Select ratingלא משהובסדרטובממש טובמעולה

 

בדרככם מירושלים לכיוון ים המלח, או צפונה דרך כביש הבקעה, הקדישו שעה קלה לביקור באתר, שהוא גם היסטורי, גם ארכיאולוגי וכולל מוזיאון קטן ואיכותי של פסיפסים מרחבי יהודה ושומרון.

השם המקראי של האתר: "מעלה אדומים". מקור השם אולי בצבע האדמדם של הסלעים משני צידי הדרך (בשפת הגיאולוגים- "תצורת חתרורים"). בתקופות מאוחרות יותר נקשר השם עם "דם", הקשור לשפיכות דמים כתוצאה מפעילות שודדי דרכים.

חשיבות המקום לאורך ההיסטוריה נובעת ממיקומו על הדרך הראשית מירושלים ליריחו, דרך בת 26 ק"מ בין ירושלים וההר, ליריחו וים המלח. הדרך שימשה את עולי הרגל לירושלים, ובמיוחד את אלו שבאו מהגליל (דרך הבקעה) ומעבר הירדן ועברו דרך יריחו. לאחר חורבן בתי המקדש המשיכה הדרך לשמש את הצליינים הנוצריים שבאו לאתרי הטבילה בנהר הירדן.

שמו הנוכחי של האתר נובע מזיהוי המקום עם הפונדק הנזכר במשל "השומרוני הטוב" בברית החדשה.
מוזיאון הפסיפסים - אכסניית השומרוני הטוב

סקירה היסטורית:

- בתקופת המקרא היה האתר נקודת גבול בין נחלת שבט יהודה מדרום, לנחלת שבט בנימין מצפון.

- בימי בית שני לא מוזכרת מעלה אדומים במקורות כתובים, למעט בויכוח תלמודי אודות עדות מולד הלבנה, שם מעיד אדם שראה את הלבנה: "עולה הייתי במעלה אדומים וראיתי את הירח רבוץ בין שני סלעים" (תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה).
מוזיאון אכסניית השומרוני הטוב

- בשלהי התקופה הרומית (סוף המאה השלישית), מזכיר אובזביוס, בישוף קיסריה בתקופה זו, בחיבורו "אונומסטיקון" את מעלה אדומים כ"כפר חרב בדרך היורדת מירושלים ליריחו". הוא מזכיר מצודה צבאית רומית במקום.

- בתחילת התקופה הביזנטית (סוף המאה הרביעית), מזכיר הירונימוס, מאבות הכנסייה, את הקשר של שם המקום עם פעילות השודדים, ומציין שזהו המקום אותו הזכיר ישו במשל. גם הוא מציין מצודה צבאית במקום שמטרתה לשמור על הדרך. בחיבורו "מסע פאולה", מפרט הירונימוס את משל השומרוני הטוב שהתרחש בנקודה זו. יש להניח שלא המציא את המסורת הזו, אלא הסתמך על מסורת קדומה יותר מימי בית שני.

משל השומרוני הטוב- (לוקס י' 25-37):

"והנה חכם אחד קם לנסותו ויאמר מורה מה-אעשה ואירש חיי עולם: ויאמר אליו מה-כתוב   בתורה איך אתה קורא: ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מאדך   ובכל-מדעך ואת-רעך כמוך: ויאמר אליו כן השיבות עשה-זאת וחיה: והוא חפץ להצטדק ויאמר   אל-ישוע ומי הוא רעים: ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי   שדדים והם הפשיטהו וגם-פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין-מות לחיים וילכו להם: ויקר   מקרהו כהן אחד ירד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו: וכן גם-איש לוי נקרה במקום ויגש   וירא אתו ויעבר מעליו: והנה שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו מעיו: ויגש   אליו ויחבש את-פצעיו ויסוכם בשמן ויין וירכיבהו על-בהמתו ויוליכהו אל-המלון   ויכלכלהו: ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר   תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך: ועתה מי מן-השלשה היה בעיניך רע לנפל   בידי השדדים: ויאמר העשה עמו את-החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה-כן גם-אתה  ".

המשל זכה לפרסום רב בעולם הנוצרי בגלל היותו סמל לאחווה רעות וידידות בין בני אדם.
פסיפס במוזיאון השומרוני הטוב

 באתר- התגלו ממצאים החל מימי בית שני- המאה הראשונה לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה. ממצאים רבים מהתק' הביזנטית- מאות 4-7 לס'.

בורות מים (בית שני +ביזנטי+ בור שקיעה), מעגלות, כותרות עמודים ועוד.

 - במאה השישית נבנתה אכסניה גדולה, מרובעת, ובמרכזה בור מים גדול. מצידה האחד כנסייה בזיליקלית- זו המשוחזרת כאן, וחדרי מגורים ששימשו את הצליינים שעברו כאן. הכנסייה הייתה מרוצפת פסיפס, שמרבית אבניו נלקחו ע"י הצליינים כמזכרת. הפסיפס כאן שוחזר ע"י 1.7 מיליון (!) אבני פסיפס. הנרתקס מרוצף לבן, האולם מרוצף צורות גיאומטריות.         

בתקופה הצלבנית הייתה כאן בניה חסרת תקדים: מצודה ששמרה על הדרך ונקראה המבצר האדום=CASTRUM ROUGE  , שהוקמה בידי הטמפלרים במאה  ה-12. בנוסף למצודה הוקם חאן דרכים ונחצבו בורות מים לאיסוף מי שיטפונות, לטובת עולי הרגל. החאן והבורות שימשו גם בתקופה הממלוכית.

בתקופה העות'מאנית נבנה בצד הדרומי של החאן הממלוכי מבנה מלבני כחאן ותחנת משמר, זה המבנה ששופץ ע"י הבריטים ושימש לאותה מטרה, וכיום משמש את המוזיאון.

 מערות מגורים מתקופת בית שני - ששימשו את שומרי הדרך או משרתי הארמון של הורדוס [שנתגלה מעבר לכביש ושימש אותו בדרכו ליריחו וממנה. ייתכן כי הארמון הפך לאכסניה עם חורבן בית שני, והיווה את הרקע לסיפור המשל].

מערות מגורים באזורי המדבר היו דבר מקובל כי נתנו טמפרטורה נוחה ויציבה, יחסית, בתוכה. וכן סלע רך, יחסית (קירטון) שאיפשר את החציבה. במערות נתגלו מתקנים חצובים כגון בורות מים ומוקדי אש. כמו"כ נתגלו מימי בית שני כלי חרס, נרות, כלי זכוכית  ומטבעות- מימי הורדוס, מימי אגריפס הראשון, מימי המרד הגדול ("שנת שתיים לחרות ציון"), וכן מטבעות של "יהודה השבויה" מימי טיטוס.

 המוצגים במוזיאון- מכלל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. חלק בחוץ וחלק בתוך מבנה המוזיאון. החלק החיצוני מכיל פסיפסים גדולים יותר ו"שמירים" יותר.

בולט ביופיו פסיפס מבית הכנסת של עזה, מהמאה השישית.

 בתוך המוזיאון:

המוזיאון מחולק ל-6 אולמות:

א.     בתי כנסת יהודיים: הקדשות לתורמים, בית הכנסת מיריחו, מעזה ומנערן.

ב.      בתי כנסת שומרוניים: בין המוצגים: כתובת "עשרת הדברות" בכתב שומרוני מהר גריזים.

ג.       בית הכנסת השומרוני בח'רבת סמארה פסיפס מרהיב (בתמונה).

ד.      כנסיות: הכנסייה בשילה.

ה.     כנסיות

ו.       ממצאים ממנזר מרטיריוס (כיום בתחומי העיר מעלה אדומים), ח'רבת בית סילה והר חברון.

לסיכום: מומלץ ביותר. כניסה בתשלום (רשות הטבע והגנים).