המפתח הקדוש של כנסיית הקבר

תגיות

הכנסייה החשובה ביותר בעולם נמצאת במרכז הרובע הנוצרי בעיר העתיקה ירושלים. אבל למי שייכות המפתחות של הכנסייה? ואיך סלאח א-דין קשור לזה?

עמי מיטב / מנהל ביה"ס לתיירות במכון לנדר

זהו המקום שלפי המסורת ישו מנצרת נצלב בערב פסח ע"י החיילים הרומאיים לאחר המשפט שערך לו בשעות הבקר פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי של יהודה. על הצלב הוציא את נשמתו, נקבר וקם לתחייה תוך פחות מיומיים לאחר מותו.

אתרים רבים בעולם הנוצרי מקבלים את משעות קדושתם מההקשר שלהם לכנסייה זו. האתרים של הכנסייה כגון: הגולגולתא (גבעת הצליבה) ואף הדרך ממקום המשפט שוכפלו בכנסיות רבות וברחבי העולם הנוצרי. שיאו של מסע צליינות הוא בנגיעה ובתפילה באתרים שבתוך כנסייה זו.
מכאן ניתן להבין מדוע כל כך חשוב לעדות שונות לשמור על מעמדן ועל חלקן היחסי בתוך כנסייה קדושה זו.

אבל לא רק זכויות על חדרים וקפלות בתוך הכנסייה נשמרים באדיקות על בסיס הסטטוס-קוו שנקבע בשנת 1852 ע"י העות'מאנים אלא אפילו מפתח הכנסייה והזכות לפתיחה וסגירת הכנסייה נחשבים כנכס שמי שמחזיק בו, לא יוותר עליו גם אם לכאורה אין לכך שום משמעות אופרטיבית עבורו.

חזית כנסיית הקבר

צילום: רון פלד

את המפתח ואת זכות פתיחת וסגירת דלתות הכנסייה מחזיקות שתי משפחות מוסלמיות: ג'ודה ונוסייבה. הרקע הוא ללא ספק הוראה של השלטון המוסלמי שאפשר מחד את המשך הפולחן של הנוצרים בכנסייתם אולם שלט על הכניסה באמצעות המשפחות המוסלמיות.

ממתי יש להם את מפתחות הכנסייה? התשובה אינה ברורה. יש מסורות מוסלמיות הטוענים שמסירת המפתחות הינה מימיו של הח'ליף השני, עומר אבן אלח'טאב שלפי המסורת הוא זה שקיבל בכבודו ובעצמו את כניעת ירושלים מידי הביזאנטים ב- 638 לספירה וכי הפטריארך סופרוניוס מסר לעומר את המפתחות על מנת לפתור סכסוכים פנימיים של הנוצרים. עומר מסר את המפתחות למש' נוסייבה. חוקרים מטילים ספק במהימנות המידע הזה. יש דעות המייחסים את החזקה לתקופה האיובית, לאחר כיבוש ירושלים מידי הצלבנים ב-1099 ע"י צלאח א-דין.

העדות הקדומה ביותר לגבי מפתחות אלו במקורות מספרת על הח'ליף העבאסי הארון אלרשיד (786-809) שקשר קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם קרל הגדול שליט הממלכה הרומית העצומה ששלטה על כל מערב אירופה. מטרת הקשרים האלו הייתה האינטרס המשותף של שני הצדדים באיבתם כלפי הממלכה הביזנטית שאיימה עליהם. במסגרת יחסים אלה וכמחווה כלפי קרל הגדול שלח לו הארון אלרשיד את מפתחות כנסית הקבר.

הקבר הקדוש - הרוטונדה

צילום: רון פלד

למרות שעבור מאות שנים והשלטון התחלף, הזכויות של המשפחות המוסלמיות לא השתנו. אפילו בתקופה הבריטית בין 1917-1948 לא נשללו זכויות אלו מידי המוסלמים.

מדוע ממשיכות המשפחות האלו לשאת בנטל הזה? לא מדובר בזכויות כלכליות שהרי כבר ב-1831 ביטל אברהים פחה את תשלום דמי הכניסה וגם כשהמבקרים היו משלמים, את הכספים גרפו נציגי הפטריארכיה ולא שומרי השער. כבוד? יש והרבה. שהרי עיני כל העולם הנוצרי נשואות לאתר הזה אולם מדוע שמוסלמים יתעקשו לזכות בכבוד שהעולם הנוצרי מעניק למקום הקדוש להם? אולי שליחות? שליחות מטעם העולם האסלאמי כולו להמשיך ולהציג שליטה מוסלמית, עליונות דתית של האסלאם על הנצרות? ואם כך, מדוע העולם הנוצרי אינו מנסה לקבל לרשותו את המפתחות? סטטוס-קוו? או שמא אין הם רואים בפתיחת הכנסייה אקט של כבוד והפעילות של המשפחות המוסלמיות מתפרשת אצלם כאקט של מתן שירות ולא כשליטה? ננסה לפרק את הפאזל.

המשפחה העיקרית שאחראית על המפתח היא משפחת ג'ודה. בעבר נקראה משפחה זו בשם: אלע'ודייה והם אלו שמחזיקים בפועל, פיזית, את המפתח ( keeper door ) ואילו משפחת נוסייבה הם אלו שאחראים על הפעילות של פתיחת השער (open door).

נסביר כיצד התהליך מתבצע: בשעת הפתיחה, מתייצבים 3 נציגים של העדות השונות, העדה היוונית-אורתודוכסית, העדה הפרנציסקאנית-קתולית והעדה הארמנית בתוך הכנסייה מאחרי השער הנעול. לכל אחד מהם יש תור מוגדר שבו הוא בתורו מסיר את וו הסגירה הנמצא בתוך הכנסייה ופותח חלון בדלת. דרך החלון מוציאים סולם עץ לצד החיצוני של הדלת. את הסולם קולטים נציגי המשפחות המוסלמיות ומניחים אותו על הדלת. נציג שמפחת ג'ודה נותן את המפתח לנציג משפחת נוסייבה העולה על הסולם ופותח את דלתות הכנסייה. לאחר מכן, נציג משפחת נוסייבה הוא זה שדוחף את הדלתות ובכך הכנסייה פתוחה למבקרים ולמתפללים.גג כנסיית הקבר הקדוש

צילום: רון פלד

אז מי יותר חשוב? נוסייבה או ג'ודה. תלוי את שואלים. כל משפחה נוטה להציג את עצמה כאחראית על פתיחת השער ולמבקר שאין לו ידע מוקדם הוא קונה את ההסבר שנמצא מול עיניו. בספרי טיולים רבים רשומה בעיקר משפחת נוסייבה אולם משפחת ג'ודה טוענה כי נוסייבה התבקשו לסייע למש' ג'ודה שהיו אנשים עשירים, מכובדים ושיח'ים בהר הבית ולא רצו להתאמץ פיזית, לעלות על סולם ולהתבזות ולמעשה מש' נוסייבה הם נספחים שקבלו ברבות הימים אישור רשמי (פירמאן) על זכויותיהם.

מי הם נציגי המשפחות כיום? עד לפני מס' חודשים נציג משפחת ג'ודה היה עבד אל-קאדר אדיב ג'ודה, מכונה "אבו איהאב", יליד 1930 אולם בעקבות מחלותיו עברה החזקת המפתח לאחיינו, אדיב ג'ודה. כאן המקום לציין כי העברת הזכויות אינה בירושה מאב לבן אלא מאח לאח. רק כאשר האח הצעיר הולך לעולמו או נופל למשכב, עוברים הזכויות לדור הבא, מאח לאח. נציג משפחת נוסייבה בשנים האחרונות הינו וג'יה נוסייבה המכונה "אבו עובאדה" שיושב על ספסל המיוחד לו בכניסה לכנסיית הקבר ומרבית מורי בדרך בישראל מכירים אותו.עבד אלקאדר ג'ודה (עם המפתח) ווגי'יה נוסייבה בפתח כנסיית הקבר

צילום: עמי מיטב

מה התמורה לפעילות זו? סכום שנתי סמלי שהעדות מעניקים למשפחות אלו. בעבר היה נהוג לתת להם מזון יבש (קמח/שמן). ההקפדה לקבל את הסכום מצד מחזיקי המפתח היא כדי ליצור רצף של חזקת הזכויות ומצד העדות המטרה היא ליצור יחסי עובד ומעביד, כלומר להבהיר מי הוא המעסיק.

האם כל יום אנשים האלו משכימים לפתיחת הכנסייה? ברור שלא. מזה מס' עשרות שנים החליטו המשפחות להקל על עצמם ומינו בתשלום, את אחד מעובדי הכנסייה שיפתח ויסגור במקומם את הדלת מידי יום.

מי שאחראי על הפתיחה בדרך-כלל הנו עומר אבו סומריין שקיבל רשות ללון במנזר אברהם היווני-אורתודוכסי שברחבת כנסיית הקבר. הסיבה שהיוונים הסכימו שהוא ילון ויקבל חדר היא כדי לחסוך מהם את הטרחה שבהבאת פותחי הכנסייה. בעבר, העדות היו חייבים לשכור כלי תחבורה שיביא את נציגי המשפחות לשעת הפתיחה. זאת טרחה לא פשוטה ולכן עובד שפותח את הכנסייה לן במנזר הסמוך, זה מצב שטוב לכולם.

אז מ י שולט בפתיחה? לכאורה המשפחות המוסלמיות אבל בפועל אין אפשרות לפתוח את הכנסייה ללא פתיחה מוקדמת של הדלתות מבפנים וזאת זכות השמורה ליוונים אורתודוכסים.

מעבר לכך, מי קובע את זמני הפתיחה? העדות הנוצריות ללא מעורבות או שיקול דעת של המשפחות המוסלמיות. למרות ששעות הפתיחה קבועות שנים מראש הרי שהיחידים שיכולים לערוך שינוי הם העדות הנוצריות ולא מחזיקי המפתח.

שלוש פעמים בשנה עובר המפתח לאחת העדות כך שהרצף השנתי נשבר וכל אחת מהעדות הגדולות זוכה לפתוח את הכנסייה.

בכל טכס נוצרי חשוב, יקפידו להתייצב נציגי העדות, לבושים במיטב בגדיהם ויוכיחו לעולם כולו כי הזכויות שלהם והם רשאים לכבוד הנובע מחזקה זו. מנעול הכניסה לכנסיית הקבר הקדוש ברובע הנוצרי