הכותל הקטן מתרחב צפונה

הדפס

לא רבים יודעים כי קדושת הכותל כמקום תפילה הנה בת 400 שנה לכל היותר. רבים מאד לא מודעים כי המתפלל מזרחה ברחבת הכותל, מתפלל אל מול התוספות של הורדוס ברחבת הר הבית, תוספות שלא התקדשו. על-מנת להתפלל אל מול מקום בית מקדשנו שנחרב (רחבת כיפת הסלע), יש לפנות בכותל לכוון צפון-מזרח. אפשרות טובה יותר להתפלל מול מקומו המשוער של קדש הקדשים היא להכנס למנהרות הכותל, לנוע כ- 120 מ' צפונה ובנקודה מוגדרת, נמצא המבקר מערבית בדיוק מול כיפת הסלע.

בדרך-כלל יימצאו שם אנשים או חתנים וכלות ביום חתונתם המתפללים מזרחה. מי שאינו רוצה לרדת מתחת לאדמה ועדיין להתפלל אל מול רחבת כיפת הסלע, יכול להגיע לרחבה הקטנה הצמודה לכותל המערבי, צפונית לשער הברזל, רחבה שקבלה את השם: "הכותל הקטן" ועבור המקומיים זאת הכניסה למתחם המגורים "חוש שיהאבי". הכותל הקטן

הרחבה הצרה של הכותל הקטן מזכירה את מראהו של הכותל המוכר לנו לפני 67 ולכן כאשר רצו לשחזר לאחר 40 שנה את התצלום המפורסם של הצחנים בכותל, ערכו את השחזור ברחבה זו.

במהלך שנת 1972, תוך כדי חפירת מנהרות הכותל, התעורר חשש ליציבות הבתים שמעל המנהרות וע"מ לחזקם, חיברו בברגי ברזל גדולים קטעי קירות המייצבים את הקשתות שעליהם בנויים הבתים. הקבלן מטעם עיריית ירושלים החל לחצוב בקיר הכותל כדי להחדיר את ברגי החיזוק אולם רב הכותל, הרב ג"ץ זצ"ל עצר את העבודות בטענה שזאת פגיעה בקדושת הכותל. חלקי האבנים שהתפרקו מהכותל הקטן נאספו ע"י הרב ג"ץ, הונחו על שולחנות ברחבת הכותל, מתפללים עברו לידם וביכו את חילול הקודש. האלטרנטיבה לחיזוק המבנה הייתה ע"י בניית קלונסאות ברזל מתחת לקשת המובילה ל"חוש שיהאבי". פתרון זה צמצם את הרחבה רק לחלק הפתוח לשמים וצמצם את מעבר התושבים המוסלמים למתחם מגוריהם.

כשהגיעו מחדשי הישוב היהודי ברובע המוסלמי לאזור בשנת תשל"ט (1979), שופץ ונוקה ה"כותל הקטן". זרם המבקרים גבר, תלמידי ישיבת עטרת ירושלים מקיימים במקום תפילת מנחה של שבת וסניף בני-עקיבא שבין החומות נוהג לקיים ברחבה זו את תפילות ליל שבת.

בודדים נוהגים להגיע במשך כל ימות השבוע להתפלל ולתחוב את פתקיהם בין חריצי הסלעים ומדריכי-טיולים מביאים קבוצות תיירים להכיר את המקום. בחלק הצפוני של הרחבה, מתחת לקמרון, סיפק משרד הדתות חדר קטן לטובת הנחת סידורים וחומשים. בחודש אדר א' תשמ"ו (פברואר 1986) באו אנשי הוואקף המוסלמי וניסו לטעון לבעלות על החדר.

על מנת להרגיע את הרוחות החליטה משטרת ירושלים לסגור את החדר עד לתום הבירור בעניין ואף החרימה את המפתחות מאנשי 'עטרת כהנים'. חודש לאחר מכן, ב-3 באפריל 1986 (כ"ג אדר ב' תשמ"ו), ניסו אנשי הוואקף להתקין דלת שתחסום ליהודים את הכניסה לרחבת הכותל הקטן אולם המשטרה מנעה מהם לבצע זאת. במהלך השנים הבאות, שפכו הערבים בפינה זו פסולת בניין ובפועל, "קברו" את החדר הנעול.

ב- 2004 יזמו קבוצת יהודים ניסיון ניקוי הפסולת מאזור החדר הסגור אולם המשטרה החליטה שהמצב הקיים הנו "סטטוס-קוו" ועל מנת למנוע את המשך ניסיונות כאלו, נחסמה הפינה הצפונית ברחבת באמצעות פח גלי.

בשבוע שעבר, לאחר בדיקות של מהנדסים וקביעה חד-משמעית כי אין סכנה להתמוטטות המבנים גם ללא התומכות מברזל, הסירה הרל"י (הרשות לפיתוח ירושלים) בחסות עיריית ירושלים את קלונסאות הברזל ולפתע, הרחבה הצרה שהייתה באורך של 6 מ' לערך, התרחבה צפונה גם מתחת לקשת שהייתה חסומה ונוספו לה עוד 3 מ'.

הווקף האסלאמי בהר הבית עודכן על פעילות זו ע"י מ"י ולא היה ניסיון מצידם למנוע את הוצאת קלונסאות הברזל אולם באתרי האינטרנט השונים, הובעה מחאה נגד הרחבת מקום התפילה היהודי ורחבה זו אף הוגדה כ"חלק בלתי נפרד ממסגד אלאקצא"... עתון הארץ הצטרף למחאה התקשורתית וטען ל"הפרת הסטטוס-קוו". מי שביקר במהלך השבוע ברחבה זו נהנה משטח מרווח וללא צורך באבטחה חריגה.

חישוקי הברזל היו כיעורה של רחבה זו. הוצאתם יצרה שטח רחב ונאה יותר עבור המתפללים ומבקרים הנוהגים לפקוד את המקום. נקודה נוספת וחשובה היא שהשטח שהתווסף יש לו את קמרון הקשת כקורת גג, לימי החורף הגשומים או ימי הקיץ הלוהטים.

אז איך מגיעים? בתחתית המדרגות של מעלה הרב ג"ץ ברחבת הכותל המערבי, פונים צפונה לתוך המנהרה המובילה לרחוב הגיא ולשער שכם. בפנייה השנייה ימינה, נכנסים לרחוב שער הברזל, הולכים מזרחה עד לשער הכניסה להר הבית ופונים צפונה, צמוד לכותל המערבי של הר הבית, יורדים מספר מדרגות, עוברים דרך סמטה צרה ואתם ברחבת הכותל הקטן. ציר התנועה מאוסטח לכל אורכו ע"י משטרת ישראל ומצלמות במעגל סגור של מערכת "מבט 2000" מעבירות תמונת מצב בזמן אמת למוקד במרחב דוד (הקישלה).
 
רחבת הכותל הקטן כיום

חלק מהמידע המופיע לעיל וחלק מהתמונות בכתבה, באדיבותו של אריאל קופלד,  רחובות העיר ימלאו (ע"ר) וארגון כותלנו