החומות המקיפות את הר ציון

הדפס

מספר רב של חוקרים עבדו במהלך מאה וחמישים שנה האחרונות סביב ירושלים, אולם במספר חפירות שנערכו בשנים האחרונות נמצאו שרידים מעבודתם של צמד החוקרים בליס ודיקי. השניים, האמריקאי פרדריק ג'ון בליס ועוזרו הארכיטקט הבריטי ארצ'יבולד דיקי,  עמדו בסוף המאה התשע-עשרה (בין השנים 1894-97) בראש משלחת מחקר מטעם  הP.E.F.    הבריטית.

עיקר עבודתם התרכזה בזיהוי ובחפירת החומות הדרומיות של ירושלים מהתקופות השונות תוך שימוש במערכת פירים, שחוברו ביניהם במנהרות, בסמוך לפן החיצוני של חומות העיר. הפרסום המפורט והמקיף של תוצאות חפירתם, אשר יצא לאור בלונדון (בליס ודיקי 1898), מהווה אבן דרך בתולדות המחקר בירושלים, כיוון שהוא מתעד את האזור לפני תנופת הפיתוח הגדולה של תחילת המאה העשרים.

מבט כללי על החפירות הארכיאולוגיות בהר ציון

החפירה הארכיאולוגית במורדות הר ציון נעשתה בעקבות עבודתם החלוצית של בליס ודיקי כחלק מפרויקט נרחב, שיזמה רשות הטבע והגנים במימון ובסיוע עמותת אלע"ד לשיקום חלקו המרכזי של גיא בן הינום. במסגרת העבודות  שוקמו טרסות, ניטעו עצים, נוּקוּ קברים קדומים ונבנתה טיילת על שפתו הדרומית של המצוק. מטרת פעולות אלו היא לשמר את האזור סביב העיר העתיקה של ירושלים כשטח "ירוק" פתוח כחלק מתוכנית האב של "גן לאומי סובב חומות".

מהלך השנתיים האחרונות (2007-8) חפרנו במדרון הצפוני של גיא בן הינום במספר שטחים כחלק מפיתוח טיילת נוספת האמורה להתחיל בפינה הדרום-מערבית של חומת העיר העתיקה תקיף את הר ציון  מדרום ותסתיים בעיר דוד.

מאמר זה יציג את המסקנות הראשוניות העולות מהחפירות בהם נחשפו ביצורי העיר מהתקופה הביזנטית ומימי הבית השני, אז הקיפו החומות גם את הר ציון. יש לציין כי עיבוד החומר הרב, שנאסף בחפירה עדיין בראשיתו ולכן הצעות התיארוך והמסקנות המוצגות כאן נכונות לשלב זה.

שיטת החפירה ומטרותיה

בעיה מרכזית, שעמדה בפנינו, הייתה זיהוי תוואי החומות אותם תיעדו בליס ודיקי במאה ה19. בסקר, בשיפוליו הדרומיים של הר ציון, לא ניתן כיום לאתר את התוואי על פני השטח ולכן שילבנו, בעזרת תוכנת   ,GIS   בין תצלום אוויר בן-זמננו ובין המפה המופיעה בספרם וכך זיהינו את מיקום התוואי.

מבט כללי על החפירות הארכיאולוגיות בהר ציון

על סמך שימוש באלמנטים בולטים בשטח, כמו גדר בית הקברות הקתולי ובית הקברות היהודי (סמבוסקי), עולה כי משלחת בליס ודיקי חפרה את תוואי החומה גם תחת שטח בית הקברות הקתולי המודרני, שנחנך רק בשנות הארבעים של המאה העשרים. כיום אנו מוגבלים ומסיבות מובנות אין באפשרותנו לחפור תחת בית הקברות, ולכן מיקמנו שני שטחי חפירה האחד ממזרח והשני ממערב לבית הקברות הקתולי.

 המטרה המרכזית של חפירתנו הייתה לתארך במדויק, תוך שימוש בשיטות הארכיאולוגיה המודרנית, את תאריך בניית החומות. הבעיה העיקרית בתיארוכן נובעת מהעובדה שהן נחשפו בעבר, אולם ללא התייחסות למפלסי העפר והמילויים הניגשים אליהם. מלכתחילה היה ברור כי חפירת מילויי הפסולת, שזרקו תושבי העיר אל מחוץ לחומות, לא תאפשר את תיארוך בנייתן אלא רק ממצאים תחת רצפות הניגשות לחומה או מילויים מתוך הליבה יאפשרו להציע תיארוך מדויק יותר.

עד לחפירה הנוכחית לא היה ביכולתנו לתארך את הביצורים אלא על פי מאפייניהם הארכיטקטוניים או סוג הסיתות על גבי האבנים, שצייר בכישרון רב הארכיטקט ארצ'יבולד דיקי. בחלק מהתוכניות, שפורסמו בספרם, ניתן היה לזהות סטרטיגרפיה בין החומות עצמן כגון קירות מאוחרים הבנויים מעל קירות קדומים או קירות החותכים אותם.

 תולדות המחקר

קו חומה התוחם את הר ציון ממערב ומדרום נתגלה לראשונה בעת הרחבת בית הספר של הבישוף גובאט על ידי מודסליי, אולם התגלית פורסמה לראשונה ע"י קונדר (קונדר 1875: 7 -10). כמובא לעיל, בסוף המאה התשע-עשרה (בין השנים 1894-97) זוהו ונחפרו חלקם הארי של החומות על ידי משלחת מחקר מטעם  הP.E.F.    הבריטית בראשות החוקר האמריקאי פרדריק ג'ון בליס ועוזרו הארכיטקט הבריטי ארצ'יבולד דיקי.

בספרם מובאים תמונות וציורים רבים וכן תוכניות מפורטות וחתכים ברורים של שתי מערכות ביצור אותן הם תארכו כמעט ואך ורק על פי המקורות ההיסטוריים. המתודה הארכיאולוגית המודרנית, המבוססת על זיהוי ותיארוך החרסים, הייתה עדיין בראשיתה ולכן החופרים ייחסו חשיבות רבה לצורת סיתות האבנים, גישה הבאה לידי ביטוי בשרטוטים המדויקים של קטעי קירות בהם ניתן להבחין בכל אבן ואבן, גובהה ואופי הסיתות עליה. הערכתנו לאיכות הקפדנית של הפרסום הסופי ובעיקר של השרטוטים גוברת, כאשר קוראים על הקשיים הטכניים הרבים שעמדו בפניהם ומתברר כי השרטוטים והמדידות נעשו מתחת לפני האדמה בעזרת מקלות מגנזיום מעלי עשן וללא פנסים חשמליים וציוד מדידה מודרני. תוכניותיהם כה מדויקות, עד שלאחר מספר שבועות חפירה, כשהסתבר עד כמה איכותית עבודתם,  יכולנו להיעזר בהם לתכנון המשך העבודה.

במהלך חפירתנו איתרנו את תוואי המנהרה, הצמודה לצידה הדרומי של החומה, אותה חפרו פועלי בליס ודיקי. המנהרה, שרוחבה כ 1.20 מ' וגובהה כגובה החומה, יצרה הפרעה  שניתקה את החומה משרידי השפכים הקדומים הניגשים אליה. בתוך המנהרה מצאנו שרידים מלפני 110 שנים בהם בקבוקי בירה ויין, סוליית נעל של אחד הפועלים וכן מעט לוחות מתכת שהיו שרידי הקרוי המקורי של המנהרה.

הממצאים מתוך מנהרת הבדיקה של בליס ודיקי והמנהרה עצמה (משמאל)

לאחר פרסום הדו"ח הסופי של החפירה הנרחבת בוצעו בעיקר בדיקות נקודתיות לאורך התוואי אותו הם שרטטו. המילטון ביצע ב 1933 חפירת בדיקה בחצר בית הספר של הבישוף גובאט (המילטון 1935: 141 -143)  וקניון חפרה בשנות השישים שער מהתקופה הביזנטית מדרום לבריכת השילוח (קניון 1974: 268 -270). ניתוח חשוב ומפורט של המקורות ההיסטוריים והממצאים הארכיאולוגים, שעלו בחפירות קודמות, ביצע צפריר בעבודת הדוקטורט שלו (צפריר 1975: 205 -220) ולאחרונה בספר העוסק בירושלים בתקופה הביזנטית (צפריר 1999: 285 -295).

 ההבחנות שעשה צפריר התבססו על המתודות הארכיאולוגיות המודרניות, שעמדו לרשותו, אך גם הן הוגבלו לממצא המתועד בחפירה הראשונית שנעשתה כמאה שנים קודם לכן. שער N  , שזוהה ע"י בליס ודיקי כ"שער האיסיים", נבדק מחדש בין השנים 1979-1986 והובחנו בו שלושה שלבים, אך על מסקנות החופרים נמתחה ביקורת רבה (פיקסנר חן ומרגלית 1989). לאחרונה עסקה וקסלר-בדולח בתיארוך שלבי בניית החומה הביזנטית על סמך ניתוח סוגי הסיתות של האבנים, מסקנות המחקרים הקודמים ועל פי ממצאי חפירותיה בסמוך לחומת העיר (ווקסלר-בדולח 2003). במאמר סיכום היא מציעה להקדים את תאריך בניית החומה לתחילת המאה הה' לימי הקיסרית אודוקסיה (וקסלר- בדולח 2006 -2007).  

החומה מהתקופה הביזנטית 

תיאור החפירה 

בשטח שממערב לבית הקברות הקתולי נחשפו שרידי החומות והביצורים מתקופת בית שני ומהתקופה הביזנטית, אז הקיפו החומות גם את הר ציון. כמפורט לעיל בין השנים 1894-97 נחפרו קווי החומות על ידי משלחת מחקר מטעם הP.E.F.    הבריטית בראשות בליס ודיקי. במהלך חפירתנו איתרנו את תוואי המנהרות, הצמודות לפן החיצוני של החומות, אותן חפרו הפועלים מסילוואן שהועסקו על ידי בליס ודיקי.

המנהרות, שרוחבן כ 1.20 מ' וגובהן כגובה החומות, יצרו הפרעה  שניתקה אותן משרידי השפכים הקדומים הניגשים אליהן. בתוך המנהרה הצמודה לחומה הביזנטית מצאנו ממצאים מלפני 110 שנים בהם בקבוקי בירה ויין, סוליית נעל של אחד הפועלים ומעט לוחות מתכת מהקרוי המקורי של המנהרה.

הערכתנו לאיכות הקפדנית של הפרסום הסופי של חפירתם ובעיקר של השרטוטים גוברת, כאשר קוראים על הקשיים הטכניים הרבים שעמדו בפניהם ומתברר כי השרטוטים והמדידות נעשו מתחת לפני האדמה בעזרת מקלות מגנזיום מעלי עשן וללא פנסים חשמליים וציוד מדידה מודרני. תוכניותיהם כה מדויקות, עד שלאחר מספר שבועות חפירה, כשהסתבר עד כמה איכותית עבודתם,  יכולנו להיעזר בהם לתכנון המשך העבודה.

האלמנט הארכיטקטוני המרכזי הוא מערכת ביצורי העיר מהתקופה הביזנטית העומדת עדיין לגובה של כ- 2.80 מ' ורוחבה כ- 2.50 מ'. הביצור הושתת על סלע-האם, במקום בו הוא היה חשוף, אך לרוב הוא מבוסס על מילויים קדומים המכילים חרסים בעיקר מתקופת בית שני.

החומה נבנתה משני פנים של אבנים גדולות מסותתות היטב וביניהן מילוי אבנים קטנות ובינוניות המלוכדות יחדיו במלט קל (דבש). בסיסה פולס בשכבת אבני גוויל בגובה 0.20 מ' המונחות על סלע-האם וגובהה חמישה נדבכים: שניים מהם היוו את נדבכי היסוד   (Plinth Course)    ושלושה מהווים את שרידי החומה. שני נדבכי היסוד התחתונים בפן החיצוני של החומה הן אבנים קטנות יחסית, חלקן בעלות סיתות שוליים עם זיז מרכזי בולט. סיתות זה אופייני לתקופה החשמונאית ונראה כי הן נלקחו ממבנים קדומים ולא סותתו על ידי הבנאים הביזנטיים. הנדבך העליון בין שני נדבכי היסוד נסוג 0.10 מ' פנימה מקו פני החומה בדומה למקומות נוספים בירושלים, בהם נחפרו שרידיה מהתקופה הביזנטית.

מעל לנדבכי היסוד נבנתה החומה מאבנים עם סיתות מוחלק בכל פניהן החיצוניים, שיוצרו וסותתו במיוחד לבניית החומות, אם כי ניתן להבחין במעט מקרים בשימוש משני באבנים עם סיתות שוליים, שלוקטו ממבנים קדומים. שלושה נדבכים נותרו מהחומה. התחתון, בדומה לנדבך היסוד תחתיו, נסוג אף הוא 0.10 מ' מקו פני החומה אך בשונה ממנו הוא בנוי מאבנים מסותתות ומוחלקות היטב. הנדבך השני והשלישי בחומה נסוגים כל אחד 0.03 מ' מקו החומה וגובהם הממוצע 0.45- 0.55 מ'.

ממזרח לחומה נבנה מגדל, הבולט הן לתוך העיר והן כלפי חוץ, אולם בגלל בעיות בטיחות חפרנו רק את חציו המערבי. המגדל נבנה כתיבה סגורה ובסיסו מולא במילוי מכוון של אבנים ועפר. הקיר הצפוני של המגדל, הבנוי בצד הפונה אל תוך העיר, מהווה קיר תמך הבנוי מארבעה נדבכי אבני גוויל גדולות בגובה 2.80 מ'. בכל שורה בקיר שולבו אבני-בניה בניצב, ששימשו כמעין עוגנים לתוך המילוי המכוון. האבנים חודרות כ 0.60 מ' לתוך המילוי שבתוך המגדל ומקטינות את הלחץ התמידי הפועל על המגדל מהמדרון. קיר זה לא היה גלוי מעולם וכל תפקידו הוא רק לצרכים הנדסיים ולכן הוא לא נבנה מאבנים מסותתת המוכרות מבניית שאר חלקי החומה.

הקיר הדרומי של המגדל (2006 W  ), הפונה אל מחוץ לעיר, שרד לגובה מקסימאלי של 2.50 מ' בנוי מחמישה נדבכי אבנים מסותתות היטב בגובה אחיד של כחצי מטר. יסודותיו הושתתו על שכבת אבני גוויל קטנות המפלסת מדרגת סלע בגובה 1.70 מ', שהייתה במקור מחצבה קדומה. שיטת הבניה במגדל שונה מהחומה. אין בו נדבכי יסוד ואין בו את הנסיגה כלפי פנים מקו החומה כמקובל בקטעים אחרים שנחשפו בעבר. להבנתנו, השוני בשיטת הבנייה נובע מביסוסה על  שרידי מחצבה קדומה, שהיוותה משטח ישר ואחיד המבסס את יסודות החומה.

בבסיס המגדל מהתקופה הביזנטית, על הסלע, גילינו בור מים חצוב עם שרידי קמרון בנוי. המילוי, שסתם את חלקו העליון של הבור, הכיל בעיקר חרסים מהתקופה הביזנטית, אך עם ההעמקה בו החלנו למצוא רק חרסים מהתקופה ההרודיאנית ועליהם צימדה קשה המעידה כי הם שהו במים עומדים. הממצא הקראמי והנומיסמאטי יחד עם הסטרטיגרפיה של הבנייה מובילה למסקנה כי הבור שימש כמאגר מים בתוך העיר המבוצרת החל מהתקופה החשמונאית ועד לתקופה ההרודיאנית. בעת חורבן העיר, בשנת 70 לסה"נ, הוא יצא מכלל שימוש ועם בניית החומה על ידי בוני החומה הביזנטית באמצע המאה החמישית לסה"נ הוא כוסה סופית על מנת שלא יפריע לבניית המגדל.

 המקורות ההיסטוריים

על אף הקשיים שעמדו בפני בליס ודיקי הם הוציאו מתחת ידם תוכניות מפורטות וחתכים ברורים של שתי מערכות ביצור, הבנויות האחת על גבי השנייה, אותן הם תארכו כמעט ואך ורק על פי מקורות היסטוריים. על פי הצעתם הביצור המאוחר (העליון) נבנה על ידי הקיסרית אודוקיה, אשתו של תיאודוסיוס השני, אשר נפרדה מבעלה ועברה להתגורר בירושלים באמצע המאה הה' לספירה. עדויות לפעילותה בירושלים נותרו בעיקר בתיאורי עולי רגל שביקרו בעיר במהלך המאה הה' והו' לספה"נ.

אוכריוס, בישוף העיר ליון שבצרפת, מספר במחצית הראשונה של המאה החמישית על הכללת הר ציון, שהיה פעם מחוץ לעיר, בתוך חומות ירושלים. תיאורו קצר וכולל , וניכר שנעשה בידי מלומד המכיר את העיר על פי הכתובים ועל פי חקירותיו, מבלי שביקר בה בעצמו: "מקומה של העיר כמעט עגול הוא, ומוקף חומות לא קטנות, הכוללות עתה בתוכן גם את הר ציון שלפנים היה בשכנותן. שוכן הוא מדרום לעיר ומתנשא מעליה כעין מצודה" (לימור 1998: 159). מדבריו עולה כי הר ציון היה בעבר מחוץ לחומות וכעת הוא בתוכן. אמנם הוא אינו מזכיר במפורש את שמה של אודוקיה, אבל תאריך חיבורו, אמצע המאה הה', מעיד שהדבר היה בימיה.

על ידיעה זו חוזר גם הנוסע מפלקנטיה, במחצית השנייה של המאה השישית, אך הוא מייחס בטעות את בניית החומה המקיפה את השילוח לקיסרית בשם אודוקסיה   (Eudoxia)  ,  שהייתה אשתו של הקיסר ארקדיוס, כארבעים שנה קודם לכן (גייר 1965: 127 -153). חוסר היכרותו עם הפרטים  בולט בגרסא אחרת בה הוא מציג את אודוקסיה כאשתו של יוסטינינוס.

צפריר טוען כי "דווקא חוסר הביקורתיות וחוסר ההתמצאות של המחבר מעידים על האותנטיות של התיאור, וזו אכן המסורת  ששמע בירושלים" (צפריר 1999 :289).

יוהאנס מלאלס, גם הוא בן המאה השישית, מתאר בפרוט רב את מעשיה של אודוקיה בירושלים: "היא באה מקונסטנטינופול כדי להתפלל, ובנתה הרבה בירושלים וגם חידשה את חומות ירושלים, באומרה: על אודותיי דיבר דוד באומרו: "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים", ונשארה שם, ולאחר שבנתה לעצמה קבר מלכותי נפטרה ונקברה בירושלים" (ג'פרי ואחרים 1986). הבסיס לתיאורו נובע מתרגום הפסוק בתהילים נא: כ בתרגום השבעים ליוונית. המילה "רצונך" מתורגם כשמה של הקיסרית ולכן היא הסיקה מכך כי הפניה מכוונת ישירות אליה והיא נועדה לבנות את חומות ירושלים. בכרוניקון פסחלה מופיע אותו תיאור בנוסח כמעט זהה (דינדורף 1832 :444).

 תיארוך החומה מהתקופה הביזנטית

כמתואר לעיל נבנה המגדל הבולט מהחומה כחלל רבוע, שמולא בעת בנייתו באבנים ועפר. על מנת לתארך את זמן בניית המגדל חפרנו את מילוי האבנים בו עד לבסיס קירותיו. בתוך המילוי (2008.L  , 2005. L  ), עד לעומק של 2.80 מ' מפני השטח, מצאנו שברי חרסים מימי הבית השני והתקופה הביזנטית וכן עשרים וששה מטבעות.

לאחר ניקוי המטבעות במעבדות רשות העתיקות תוארכו עשרים ושלושה מהם לתקופה החשמונאית והרומית הקדומה (ימי הבית השני) ורק שלושה מהם תוארכו לתקופה הביזנטית הקדומה. מניתוח תאריכי המטבעות עולה כי בוני החומה הביזנטית אספו חומר מילוי, שהיה במדרון הדרומי של העיר העליונה מתקופת הבית השני, ואיתו מילאו את בסיס המגדל.

שלושת המטבעות המאוחרים ביותר, אשר התאריך של המאוחר בהם יאפשר לקבוע את זמן בניית החומה, זוהו ותוארכו כדלהלן: המטבע הראשון (סל 20010) תוארך בין השנים 395-455 לסה"נ, המטבע השני (סל 20034) תוארך בין השנים 408-423 לסה"נ והמטבע השלישי (סל 20600) תוארך בין השנים 450-550 לסה"נ. טווח השנים בהם הוטבעו המטבעות מאפשר לאשש את המתואר במקורות היסטוריים כי החומה הוקמה בחציה הראשון של המאה החמישית לסה"נ, ככל הנראה ע"י הקיסרית אודוקיה.

 החומה מהתקופה החשמונאית 

תיאור הממצא

פינתו הדרום- מערבית של מגדל, שנותר לגובה מקסימאלי של 3.30 מ', עומדת מדרום לחומת העיר הביזנטית. אורך הפן המערבי הוא כ 6.50 מ' מהם כארבעה מ' בנויים היטב ועוד 2.50 מ', בחלקו הצפוני, בהם נותרו רק חציבות. מהפן הדרומי של המגדל חשפנו כארבעה מ', אולם הוא ממשיך אל מתחת לשביל הסמוך ולבית הקברות הקתולי. בצמוד לצידו החיצוני של המגדל, לכל גובה השתמרות הקיר, מצאנו את שרידי  תעלת הבדיקה של בליס ודיקי, שקרסה פנימה במהלך המאה האחרונה, והיא שניתקה את רצפת הטיח הסמוכה מדופן המגדל.  

הצד המערבי של המגדל מימי הבית השני (מימין - תעלת בליס ודיקי)

  בוני המגדל השתמשו באבני גזית, שנחצבו בסמוך, כעדות תעלות הניתוק במחצבה הצמודה לבסיסו. יסוד המגדל מושתת על סלע-האם, שסותת ופולס למשעי, ועליו הונחה שורת המסד הראשונה. הקיר, ממנו שרדו שישה נדבכים, כל אחד מהם בגובה של 0.55 מ, נבנה בבניה יבשה וללא חומר מילוט בין הנדבכים. הקיר היווה מסגרת מוצקה ברוחב 0.80 מ', שתחמה את המילוי בתשתית הפנימית של המגדל.

שני הנדבכים התחתונים שלו נבנו מאבני גזית מהוקצעות עם סיתות עדין במרכז פני האבן ומעליהם שאר הנדבכים נבנו מאבני גזית מסותתות בשוליים ועם זיז גס במרכזן. בליס ודיקי הבחינו אף הם בסגנונות הבנייה השונים ולכן הם הציעו לראות בהם שלבי בנייה ושיפוץ במהלך השימוש במגדל בתקופת הבית השני. אין ביכולתנו להאיר נקודה זו, כיוון שכאמור הרצפה שממערב למגדל נחתכה ע"י תעלת בליס ודיקי, אולם לדעתי מדובר בנדבכי יסוד, שכלל לא נראו על פני השטח. על פי גובה השתמרות הרצפה נראה כי היא כיסתה את שני הנדבכים הללו ואילו כל הקיר שעמד חשוף, מעל פני השטח, נבנה בשיטה השכיחה בתקופה החשמונאית עם אבני גזית עם זיז בולט ובבניית ראש ופתין המתחלפים לסירוגין.

במהלך חפירת החומה מהתקופה הביזנטית הסתבר כי במדרגת הסלע עליו היא נבנתה יש   שרידי קו ביצור נוסף ברוחב 3.00 מ' ובגובה מקסימאלי של 0.80 מ'. הביצור תחום ע"י שני קירות בולדרים גדולים וביניהם מילוי אבנים בגדלים שונים, שהיוו מסד לקיר שהתנשא מעליהם. הפן הדרומי של הקיר מתייחס לקו מחצבה הנוחת כ 3.00 מ' כלפי המדרון והפן הצפוני (הפונה אל פנים העיר) מתייחס גם הוא לקו חצוב בסלע, שחלקו המערבי מטויח. במבט ראשון נראה כי המגדל הקדום ושרידי הביצור הם חלק מ"החומה הראשונה" דהיינו מימי הבית השני. חיזוק לאפשרות כי הם בני אותה תקופה הוא קו החציבה המייצג את הפן המערבי של המגדל, החודר אל תוואי הביצור ומשתלב בו.

אולם כאשר משווים את צורת הבנייה של המגדל הקדום, בו הגיעו בוניו עד לסלע, פילסו אותו היטב ולאחר מכן בנו בבניה יבשה את המגדל, לא סביר כי הם אלו שבנו את קו החומה המדובר. בשרידי הביצור הנידון הונחו יסודות החומה ישירות על גבי הסלע ללא כל סיתות ופילוס ובקטע המזרחי שלו אף נותרו כיסי סלע טבעיים עם אדמת טרה-רוסה אדומה. שיטת הבנייה כה שונה מהמוכר לנו ממקומות נוספים בתוואי החומה הראשונה, בה הגיעו תמיד עד סלע האם, פילסו אותו ועליו החלו את בניית החומה, שניתן להציע כי מדובר בבניה מתקופה קדומה יותר. צורת הנחת בסיס החומה והשימוש באבני ענק לתיחומה מתאימה לבנייה המוכרת ממקומות נוספים בירושלים בהם הם תוארכו לתקופת הברזל. בריבוע בדיקה בגודל 1.5 X   1.5 מ', שחפרנו במילוי במרכז החומה, ניסינו לתארך את בניית הביצור. לדאבוננו לא נמצא בעת החפירה, וגם לא בסינון הרטוב שבצענו לאחר מכן, כל חומר מתארך (חרסים, זכוכית , מטבעות).

נכון לשלב זה אין בידינו מספיק נתונים לקבוע האם אלו שרידי חומת חזקיהו, שהקיפה את הגבעה המערבית בתקופת הברזל, או שמדובר ב"חומה הראשונה" המתוארכת לימי בית חשמונאי. יתכן וראשית הביצור הוא בתקופת הברזל ועל בסיסו נבנתה החומה בימי הבית השני כמו שכותב ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בתארו את חומות ירושלים (ראה להלן).

 המקורות ההיסטוריים

מפעל הבניה החשוב ביותר בירושלים של תקופת החשמונאים היה הקמתה של החומה, שיוסף בן מתתיהו מכנה "החומה הישנה" בתארו את חומות ירושלים: "החומה הישנה ביותר שבין שלוש החומות הייתה בלתי ניתנת להיכבש, הן מחמת העמקים שסובבוה מכל צד והן מחמת ההר שעליהם שעליו הייתה בנויה. אבל מלבד יתרון מיקומה הייתה גם בנויה בחוסן, שכן דוד ושלמה והמלכים המולכים אחריהם היו עוסקים בעבודה בשמחה" (מלחמת היהודים ה:ד:ב) . 

אולי הוא הגזים בשייכו את הביצור למלכים קדומים אלה, אך כנראה שהוא שאב את ידיעותיו ממסורת קדומה שידעה על קיומה של חומת מגן מתקופת בית ראשון בעיר העליונה. יתכן והוא ראה שרידים אלה בימיו, כיוון שבוני החומה החשמונאים ביססו חלק מביצוריהם עליה.

בספר מקבים מתוארים מספר שלבים בבניית החומה ולכן נראה כי בנייתה נמשכה תקופה ארוכה. השליט הראשון שהחל לבנותה היה יונתן: "וישב יונתן בירושלים... ויחל לבנות ולחדש את העיר ויאמר לעושי המלאכה לבנות החומות" (מקבים א':י: י). מלאכתו נשלמה בידי שמעון אחיו כמסופר: "וימהר לכלות את חומות ירושלים ויבצרה מסביב" (מקבים א', יג,י). יתכן שגם יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון, בנה חלק מהחומה ועליו נאמר "ויתר דברי יוחנן ומלחמותיו וגבורותיו אשר עשה ובניין החומות אשר בנה ומעשיו, הנה הם כתובים על ספר דברי ימי כהונתו הגדולה, למן אשר היה כהן גדול אחרי אביו" (מקבים א', טז, כג-כד). אמנם פסוקים אלה דומים לתבנית שגרתית החוזרת על עצמה בתנ"ך לגבי מושלים נוספים, אך יתכן וכאן אכן ניתן לקשור אותם להמשך מפעל בניית החומות אחרי אביו. 

 שרידי החומה הראשונה בירושלים

תוואי החומה הראשונה שהגנה על הגבעה הדרומית-מערבית מוכר כמעט לכל אורכו והוא מתאים לתיאור יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמת היהודים" (גבע תשמ"ה: 21- 39). חומה זו היא למעשה העדות המרשימה ביותר לביצורים מימי החשמונאים בארץ והיא מהווה עדות למאמציהם הכבירים לביצור בירתם.

קטעים מהתוואי הצפוני שלה נחשפו בשטח W   בחפירות הרובע היהודי בידי אביגד, שהראה כי החומה הראשונה, שהוקמה מחדש בידי שליטי בית חשמונאי, שולבה בביצורי העיר מסוף ימי בית ראשון (גבע ואביגד 2000: 131-197).  

בחצר המצודה נחשפה עוד בשנות השלושים, בידי ג'ונס, הפינה הצפונית-מערבית של החומה הראשונה מימי הבית השני (ג'ונס 1950: 121-152) ולאחר איחוד העיר ב 1967 נחשפו גם פניה החיצוניים של פינת החומה ומגדליה ואף העמיקו לשכבות הישוב שנבנו מצידה הפנימי של החומה שנכלל בתחומי העיר (גבע 1983: 55-711 ).

מהממצא עולה כי המקום בוצר לראשונה בראשית ימי בית חשמונאי, אז נבנתה החומה מאבנים רבועות מסותתות. לאחר מכן צורפו לחומה מגדלים בבנייה האופיינית לתקופה החשמונאית: שורות של אבני גזית, עם זיז בולט גס במרכזם, המונחות בנדבכי ראשים ופתינים. הביצור בפינה זו של החומה הראשונה עבר שיפוצים תכופים ובימי הורדוס אף הוקמו שלושת המגדלים האיתנים פצאל, היפיקוס ומרים, שפרטי בנייתם תוארו על-ידי יוסף בן מתתיהו (מלח' ה, ד, ג-ד). שלושת המגדלים שולבו בקו החומה החשמונאית הקדומה כדי לחזק את הגנתו של קטע טופוגרפי נחות זה וכדי להגן על ארמונו של הורדוס שנבנה מדרומם. מדרום למצודה, תחת בניין הקישלה העות'מני, חשף ע' ראם בשנת 2001 מספר קווי ביצורים, ובהם קו החומה הראשונה מהתקופה החשמונאית ועיבוי מהתקופה ההרודיאנית (גבע 2008: 1816-1817).

לאורך החומה המערבית של ירושלים חשף ברושי בשנות השבעים קטע ארוך בקו החומה הראשונה מימי בית שני בו הוא זיהה ארבעה מגדלים וקטעי חומה המקשרים ביניהם (ברושי תשל"ו: 75-78). גרם מדרגות רחב, התחום בין שני קירות מקבילים, זוהה לאחרונה ע"י גיבסון כ"שער האיסיים" שימש ככל הנראה כשער כניסה חיצוני לארמונו של הורדוס (גיבסון 2007).

מכאן דרומה נמשכת החומה ומקיפה את הר ציון, מעל חלקו העמוק של גיא בן הינום כעדות קטעים ארוכים, שנחשפו בסוף המאה התשע עשרה על-ידי בליס ודיקי וכמתואר לעיל אצלנו. בחפירה, שנערכה בשנות השמונים של המאה העשרים,  בפינה הדרומית-מערבית של החומה בהר ציון זוהה שלב קדום של שער עיר מימי בית שני (פיקסנר חן ומרגלית 1989). השער נחשף בעבר    בחפירת בליס ודיקי וזוהה על ידם כשער האיסיים הנזכר בתיאור מהלך החומה הראשונה בספרו של יוסף בן מתתיהו.

סיכום

החפירה המודרנית של קווי הביצור מתקופת הבית השני ומהתקופה הביזנטית אפשרה לנו להציע תיארוכים מדויקים יותר מהמוכר לנו עד עתה. הממצא הנומיסמאטי והמשך עיבוד החומר הקראמי יאפשר לקשור ביתר שאת בין המקורות ההיסטוריים המצביעים על אוודוקיה כבונת החומה מהתקופה הביזנטית ולבין הממצא בשטח.

מחפירות שנערכו במקומות שונים בעיר עולה כי ה"חומה הראשונה" נבנתה החל מאמצע המאה הב' לפנה"ס, ע"י ראשוני השליטים מבית חשמונאי בעיקר על תוואי החומה שנבנתה במקורה בסוף תקופת הבית הראשון. המאפיין העיקרי לתקופת הבנייה העיקרית של החומה הוא סגנון הבנייה בנדבכי ראשים ופתינים ואבני הגזית עם הסיתות הבולט במרכזם, שמצאנו בחפירתנו.  ההפרעה המאוחרת של מנהרת בליס ודיקי מנעה את זיהוי תעלות היסוד של המגדל ושל תיארוך הרצפה הניגשת למגדל מבחוץ. המשך העבודות בחלקו הפנימי של המגדל הקדום תאפשר לנו אולי לתארך בצורה טובה יותר את השלב המדויק של בנייתו.

ביבליוגרפיה

בליס ודיקי 1898

Bliss F.G. & Dickie A.C. Excavations in Jerusalem 1894-1897. London.

ברושי תשל"ו

ברושי מ', חפירות חדשות לאורך חומות ירושלים, קדמוניות ט: 75- 78.

גבע 1983

Geva H. Excavations in the Citadel of Jerusalem, 1979-1980 Preliminary Report, IEJ 33:55-71.

גבע תשמ"ה

גבע ה'. 'החומה הראשונה' של ירושלים מתקופת בית שני- ניתוח ארכיטקטוני-כרונולוגי. ארץ ישראל יח: 21 -39. ירושלים.   

גבע ואביגד 2000

Geva H. and Avigad N. Area W –Stratigraphy and Architecture. In: Geva H. (editor). Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem. Vol. 1: 131-197. Jerusalem.

גבע 2008

Geva H. The Kishleh Building. In: Stern E. The New Encyclopedia of Archeological Excavations in the Holy Land. Vol 5:1816-1817. 

גייר 1965

Geyer P. (editor) Antonini Placentini itinerarium, Itineraria et alia geographica

(CCSL 175), Turnhout. pp. 127-153.

ג'ונס 1950 

Johns C. N. 'The Citadel, Jerusalem, A Summary of Work since 1934', QDAP 14: 121-152.

גיבסון 2007

 ג'פריס ואחרים 1986

Jeffreys E. et al., (English translation). The Chronicle of John Malalas . Melbourne.

דינדורף 1832

H. Dindorf  (editor). Chronicon Paschale ,(CSHB), Bonn 1832, pp.444. 

המילטון 1935   

Hamilton R.W. 'Note on Excavations at Bishop Gobat School 1933'. PEFQSt 1935. pp. 141-143.

 וקסלר- בדולח 2003

וקסלר בדולח ש'. ביצורי ירושלים בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית, עד לראשית התקופה המוסלמית. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים. 

וקסלר-בדולח 2006-2007

Weksler- bdolah S. The Fortifications of Jerusalem in the Byzantine Period. ARAM 18-19. pp. 85-112.

לימור 1998.

לימור א', מסעות ארץ הקודש- עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה. ירושלים . עמ' 159.

פיקסנר חן ומרגלית 1989

Pixner B., Chen D. and Margalit S. Mount Zion- The "Gate of the Essenes" Re excavated, ZDPV 105 pp. 85-95; Pixner B. The History of the "Essene Gate" Area, ibid, pp. 96-104.

צפריר 1975

צפריר י' . ציון- הגבעה הדרומית מערבית ומקומה בהתפתחות העיר ירושלים בתקופה הביזנטית. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים. עמ' 205-220.

צפריר 1999

צפריר י'. הטופוגרפיה והארכיאולוגיה של ירושלים בתקופה הביזנטית. בתוך: צפריר י' וספראי ש' (עורכים), ספר ירושלים- התקופה הרומית והביזנטית 638-70. ירושלים. עמ' 285-295.

קונדר 1875

Conder  R. 'The Zion Scarp'. PEFQSt  1875. pp. 7-10.

קניון 1974

Kenyon K.M. Digging up Jerusalem. London. pp. 268-270, Fig. 6.