דרך הייסורים בין ארמניה לפולין

תגיות

מי בנה את התחנה השלישית? מדוע בקשו הפולנים לחדש את שכירת התחנה? ומדוע מסלקים הארמנים את הכמרים ואת מורי-הדרך שמקריאים את ההסבר שמופיע בספרי ההדרכה?

עמי מיטב

הכומר הפולני שהוביל קבוצת מאמינים לפני כשנה בדרך הייסורים, הופתע כאשר הסבריו בתחנה השלישית נקטעו ע"י ארמני כבן 48 אשר דרש ממנו לשנות את הסבריו ולספר לקבוצה כי התחנה לא נבנתה ע"י החיילים הפולנים אלא רק זכתה לטיפול קוסמטי של ציורים ופסלים אבל המקום היה ועדיין שייך לכנסייה הארמנית-קתולית.

סירובו של הכומר לקבל את דבריו גרמו לארמני להורות לכומר לצאת ממתחם הכנסייה יחד עם הקבוצה. הכומר סירב ואף הרים את ידיו על הארמני. שוטרים שהגיעו למקום דרשו הסברים ולאחר ששמעו את הסברו של הארמני, עזבו את המקום מבלי להתערב.

הההוספיס האוסטרי בסמוך לתחנה 3 בדרך הייסורים

צילום: רון פלד

דרישתו של אלכס גוליליאן, מנהל נכסי הכנסייה הארמנית-קתולית בירושלים היא עקרונית. "אף אחד לא ייפגע בריבונות שלנו וכל מי שיתעקש על הטעות ההיסטורית, יגורש מהכנסייה".

מדובר בדרך המפורסמת ביותר בעולם הנמצאת בעיר העתיקה ירושלים. מיליוני צליינים פוקדים את הדרך ו-14 תחנותיה על מנת להזדהות עם דרכו האחרונה של ישוע ממקום משפטו ב"פרטוריום" על ידי פונטיוס פילטוס הנציב הרומי ועד לגבעת הגולגולתא והרוטונדא המציינים את מקום צליבתו, קבורתו ותחייתו. אין תייר נוצרי שלא יפקוד את דרך הייסורים ועבור הצליינים זהו שיאו של הביקור בארץ הקודש. בתחנותיה של דרך הייסורים מקיימים לעיתים תפילות קצרות והריגוש הדתי מגיע לפסגות רוחניות.

מתוך 14 התחנות רק 8 נזכרות בברית החדשה כאירועים בדרכו של ישו והיתר הנן תוצאה של מסורות שונות. הנוהג לשחזר את דרכו האחרונה של ישו תוך כדי שירת זמירות הודיה החל כבר במאה ה-4 אך ללא התעכבות על תחנות-ביניים. במהלך השנים השתנה התוואי פעמים מספר ונוספו תחנות עצירה. התוואי הנוכחי (בשינויים קלים) נקבע ע"י הממונה על החלק הפרנציסקאני בכנסיית הקבר הקדוש, האב אלזר הורן בשנת 1725.

למי שייכות התחנות? הקתולים בנו במהלך השנים קפלות תפילה וכנסיות ליד מרבית התחנות: הפרנציסקנים בתחנה השנייה, החמישית והשביעית, היוונים קתולים בחנה השישית והארמנים הקתולים בנו כנסייה גדולה בתחנה הרביעית. בתחנה השלישית הייתה קפלה קטנה שנבנתה מעל החמאם הטורקי שהפסיק לפעול והיא מציינת אירוע של נפילת ישו מכובד משא הצלב. לאירוע אין סימוכין בברית החדשה. האירוע מתואר בתבליט אבן מעל חזית הקפלה, פסל אבן בתוך הקפלה בסמוך לקיר הצפוני ובציורים נוספים על יתר הקירות הפנימיים.

דרך הייסורים - ויאה דולורוזה

צילום: רון פלד

בספרי ההדרכה מופיע כי חיילים פולנים ששהו בא"י במהלך מלחמת העולם השנייה בנו את הקפלה של התחנה ה-3 בין השנים 1947-1948 אולם אלכס גוללויאן מבקש להבהיר: "הקפלה הייתה קיימת קודם כחדר כניסה לחמאם הטורקי שנבנה על חורבות מנזר קדום ("בית לזרוס" – ע.מ.). תמונות מ-1710 מוכיחות זאת. הטורקים מסרו את המתחם לארמנים-קתולים בסוף המאה ה-19 (1858 – ע.מ.) ויש לנו "פירמן" על כך. החיילים הפולנים ששהו בארץ הקודש במהלך מלחמת העולם השנייה והיו מלווים בכומר פולני בקשו מהכומר הארמני-קתולי להתפלל במקום באופן קבוע. יחסי הידידות בין הכמרים אפשרה בצוע הסכם שכירות במחיר סמלי לתקופה של 25 שנה.

המחיר הסמלי נועד להגן על זכויות הכנסייה הארמנית-קתולית ובתום התקופה בשנת 73, בקשו הפולנים להאריך את החוזה. הארמנים בירושלים בגיבוי הפטריארך הארמני השוהה בלבנון סירבו אולם הפטריארך התבקש להגיע לשיחה אצל אחד הקרדינאלים החזקים בוותיקן ממוצא פולני. הקרדינאל הסביר לפטריארך הארמני כי במהלך השנים שקדמו לפקיעת החוזה, נאסף סכום כסף רב מהציבור בפולין לטובת בניית כנסייה פולנית בעיר העתיקה אולם הכומר שהיה אחראי על איסוף הכסף נעלם עם הכספים.

הקרדינאל הסביר כי אם פולין תאבד את הקפלה השלישית הדבר יגרום למשבר אמוני בקרב הדור שתרם את הכספים ולכן בקש להאריך את החוזה ב- 25 שנה נוספות עד תום הדור שתרם את הכסף. הפטריארך הסכים ובתנאי שלא תהיה דרישה נוספת לחידוש החוזה והחוזה חודש ל- 25 שנה נוספות."

הויאה דולורוזה - תחנה שלישית

צילום: רון פלד

בשנת 1998, בתום תקופת החוזה השני, לקח אלכס את המפתחות מידי הכומר הפולני ששהה ב"דום פולסקי", אכסניה ומנזר בעיר העתיקה ודאג לביצוע שיפוצים הכוללים חיבור הקפלה לחנות מזכרות, לשרידי החמאם הטורקי ומעבר דרך הקפלות התת-קרקעיות החשובות של התחנה הרביעית אל הכנסייה הארמנית-קתולית "גבירתנו הדואבת" (Our Lady of the Spasm). על מנת לקרב את הציבור הרחב , נפתחה הכנסייה הארמנית-קתולית המשמשת כתחנה הרביעית שבה פגש ישו את אמו. עד לפתיחת דלתות הכנסייה, שמשה קפלה קטנה מדרום לכנסייה כתחנה הרביעית.

כשיחסי פולין-ישראל התהדקו, החלו להגיע קבוצות גדולות מפולין מלווים לעיתים קרובות ע"י כמרים פרנציסקאנים-פולנים אשר הסבירו למאמינים כי הקפלה נבנתה ע"י החיילים הפולנים. כמרים פולנים התבקשו לתקן את גרסתם ומשסירבו, סולקו מהקפלה.

לדברי אלכס, התקרית המתוארת לעיל גרמה לכומר הפולני להתלונן בשגרירות פולין בישראל ומשם התלונה הגיעה עד ללשכתו של שר התרבות הפולני. הקונסול הפולני יחד עם הכומר הפולני הגיעו לתחנה השלישית לברר את הסוגיה ואלכס דרש מהכומר שיעזוב את המקום. אלכס הבהיר לקונסול את הרקע ההיסטורי במטרה לשכנעו וכיוון שהקונסול הפולני לא קבל את הסבריו, התבקש אלכס להציג את גרסתו בפני שגרירות הוותיקן בישראל. לדביר אלכס, טענתו שמי שתורם פסלים אינו מקבל חזקה במקום התקבלה ומאז לא נרשמים אירועים חריגים.

על מנת להסיר ספק, דאג אלכס לסלק את לוח האבן שהיה בתוך הקפלה שבו היה רשום סיפור תרומת החיילים הפולנים הוסר וכל מדריך או מורה-דרך המבקר במקום מתבקש למסור את הגרסה הנכונה על בניית הקפלה והבעלים הנוכחיים. שימו לב לרגישויות ותיהנו מהקפיטריה שבמקום.

ההוספיס הוקם בין השנים 1857-1869 והדבר מוכיח את טענת הארמנים שהקפלה הנה שיפוץ פנימי וחיצוני ולא בנייה מחודשת מ- 1947. (צילומי ירושלים הראשונים – הוצאת אריאל)

במקום זה היה שלט שסיפר את תרומת החיילים הפולנים לבניית הקפלה (תמונה בצד שמאל). השלט הוסר לאחר פקיעת חוזה השכירות ב-1998.

תחנה שלישת בויאה דולורוזה - דרך הייסורים