בית כנסת החורבה

הדפס

ביום רביעי בשבוע, ראש חודש חשוון בשנת תס"א (1700), בא לירושלים רבי יהודה החסיד בראש עדת תלמידיו. הם השתכנו בחצר האשכנזים ותכננו להקים בית כנסת בקרבת מקום. אלא שביום שבת חש רבי יהודה חסיד ברע, וביום שני בשבוע, ימים מעטים לאחר הגיעו לירושלים, הלך לעולמו.

עדת חסידיו נותרה בלא מנהיג ובלא כספי התרומות שהובטחו לרבם ובוששו לבוא. החסידים אמנם השלימו את בניית בית הכנסת אך שקעו בחובות כבדים. בשנת 1721 הסתערו נושיהם הערבים על החצר ועל בית הכנסת והחריבום. בני הקהילה נאלצו לעזוב את ירושלים, ובמשך תשעים שנה לא העזו יהודים אשכנזים להופיע בירושלים מחשש שיבולע להם.

בית כנסת החורבה ברובע היהודי

 מאז נקראה החצר חורבת רבי יהודה החסיד. החוב הוסדר רק לאחר שנים רבות, בראשית המאה ה 19- . בשנת 1837 בנו תלמידי הגר”א (הגאון מווילנה) בחצר את בית הכנסת מנחם ציון, ובשנת 1856 נחנך כאן בית הכנסת הראשי לעדת הפרושים בירושלים. היה זה בית כנסת גדול ומרשים והוא נקרא בית יעקב. למרות גודלו ופארו של בית הכנסת, דבק בו הכינוי “החורבה”, זכר לימי חורבנו. במאי 1948 פוצץ בית הכנסת על ידי חיילי הלגיון הירדני.

לאחר מלחמת ששת הימים עלתה שאלת שיקומו של בית כנסת החורבה, אך רק לקראת ציון ארבעים שנה לאיחוד העיר החלו עבודות השיקום. היום אפשר שוב להתרשם מגודלו של המבנה ומעוצמתו. מומלץ לבקר במוזיאון חצר היישוב הישן המספר את סיפורם של תושבי הרובע היהודי מן המאה ה- 16 ועד נפילת הרובע ב 1948- . זהו סיפור של חיים תוססים ויצירתיים בתנאים של מחסור חומרי, תחת שלטון זר.