בית הקברות ממילא

הדפס

בית הקברות ממילא הנו בית קברות מוסלמי בן 600 שנים בקירוב, השוכן במרכז ירושלים, במערב גן העצמאות, בין הרחובות אגרון, הלל, ומנשה בן ישראל. השם ממילא הנו כנראה שיבוש של המושג 'מָאמִן אללה', כלומר 'שבא מאללה', האומר כי אפילו המוות אינו בשליטתנו אלא רק של השוכן בשמיים.

השם 'ממילא' גם חצה את גבולות בית הקברות, ומשמש גם את שכונת ממילא הסמוכה, (שדרות אלרוב ממילא) וכן את בריכת ממילא, השוכנת על חלק ניכר משטחו של בית הקברות ובמרכזו, אך אין קשר ענייני בינה ובין בית הקברות.

בריכת ממילא - בריכה בת 2,000 שנה בלב בית הקברות

בית הקברות המרשים כולל כמה עשרות קברים עתיקים, המתוארכים ברובם לתקופה הממלוכית, המהאה ה-14. עם זאת, לבית הקברות גם יסודות צלבניים, ואולי אף קדומים יותר מן התקופה הרומית.

בין הקברים החדשים יותר, בני כ-200 שנים "בלבד", ישנם לא מעט קברים של שופטים, מושלים ונשים צדקניות וגם עשירות. רוב המצבות כיום מוזנחות מאד – שבורות ומפוזרות, ומכוסות עשבייה. הקבר שהשתמר בצורה הטובה והמרשימה ביותר, הוא הבולט והחשוב בקברי ממילא, הנו  מבנה קברו של מושל צפת בתקופה הממלוכּית - קברו של עָלָאא' א-דין אָידוּרְדָי אל כּוּבָּאכִּי בממילא

על פתח מבנה הקבר כתובים בערבית שמו של כּוּבָּאכִּי כמו גם תאריך פטירתו על פי הלוח המוסלמי (1289 על פי הספירה הכללית). המבנה מורכב מאלמנטים ארכיטקטוניים צלבניים, ונראה כי הורכב מחלקי בנייה שנשדדו ככל הנראה מכנסיות בירושלים.

אדמת בית הקברות נחשבה לאדמת וואקף (הקדש מוסלמי), זאת בנוסף לקדושת המקום בשל היותו בית קברות, שאסוּר לפגוע במתיו. במהלך 1928 החלוּ לִבנות את מלון 'פאלאס' המוסלמי בגבולו הדרום-מערבי של בית הקברות (לימים משרד התמ"ת ובימים אלה בית מלון-דירות), ובמהלך חפירת יסודותיו נתגלו באתר עצמות מתים מה שמסביר כי בית הקברות  ממילא השתרע במקורו אף מעבר לכביש הדרומי, וכי המלון עתיד להיבנות על גבי קברים מוסלמיים.

חזית מלון פאלאס לשעבר

על מלאכת בניית המלון פיקד המופתי של ירושלים דאז, חאג' אמין אל חוסייני, ושהורה להמשיך בבנייה שכן חשיבות מלון עברי על רקע בניית מלונות נוצריים רבים באזור (כדוגמת ימקא) היתה חשובה.

החאג' אף פרסם פסק הלכה מוסלמי על פיו קדושתו של בית קברות שלא היה בשימוש במשך 40 שנה - פגה. עו"ד הישראלי שמואל ברקוביץ, העוסק בצד המשפטי של הסכסוך הערבי-ישראלי, בימינו כתב בספרו "מה נורא המקום הזה - קדושה, פוליטיקה ומשפט בירושלים ובמקומות הקדושים בישראל" (הוצאת "כרטא", 2006) כי המועצה המוסלמית העליונה בראשותו של המופתי ,אימצה  בעצם את כתב ההלכה למעשה, ואף תכננה לבנות אוניברסיטה ערבית על כל שטח בית הקברות. באותן שנים.

תוכנית זו נגנזה דאז מחוסר תקציב, אך הסרת קדושת בית הקברות לשם המשך בניית המלון קיבלה משנה תוקף עוד בשנת 1964, עת קבע נשיא בית הדין השרעי לערעורים, כי  אכן מותר להפוך חלק משטח בית הקברות לפארק ציבורי,על פי בקשת ראש עיריית ירושלים.

 בשנת 2005 החל מרכז שמעון ויזנטל לבנות על שטח חניון צמוד את 'המוזיאון לסובלנות' (חלק מהכף אף נתרם מידי ארנולד שוורצנגר),  אך בנייתו הופסקה מהר מאוד לאחר מכן, בשל התנגדותם של המוסלמים לבנייה על שטח בית הקברות ונושא זה עדיין נמצא כעת בדיון משפטי.