בית אליעזר בן יהודה

הדפס

בית אליעזר בן יהודה ברחוב אתיופיה היה ביתו השני של אליעזר פרלמן, עולה חדש מרוסיה, שהגיע לירושלים ב-1881 ועברת את שם משפחתו ל'בן יהודה'. הוא ואשתו דבורה התמקמו בעיר העתיקה, ובשנים הבאות עמל בן יהודה על הנחלת השפה העברית בירושלים. בשנת 1891 נפטרה דבורה בדמי ימיה, והשאירה אחריה חמישה יתומים קטנים. אחותה ביילא נזעקה לסייע לגיס הלום הצער, אך שניהם גם יחד לא הצליחו להציל שלושה מתוך חמשת הילדים, שנפטרו תוך חודשים ספורים ממחלת הדיפטריה. המצב העגום קירב את השנים יחד, וביילא נישאה לבן יהודה, ועברתה את שמה לחמדה.

המזל החל להאיר פנים למשפחת בן יהודה: בשנת 1897 התקיים הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ובעקבותיו הקימו יהודים אמידים מאנגליה קרן סיוע לעליית יהודים לארץ ישראל. בין היתר העניקו חברי הקרן לבן יהודה סכום נכבד של 5,000 פרנקים למימון פועלו כראות עיניו. התרומה הנדיבה שימשה, בין היתר, לשכירת בית חדש ומרווח מחוץ לעיר העתיקה, מול הכנסייה האתיופית הסמוכה לרחוב הנביאים. הבית הדו-קומתי כלל חצר ובה גן ירק, וכן צריף קטן לשומר. את הצריף הפכה חמדה לתא אמבטיה, והעבירה לו מים מבור סמוך בעזרת צינור.

בקומה השנייה של הבית עמד חדר עבודתו של בן יהודה, ואת קירותיו כיסו מדפי ספרים מהרצפה עד התקרה. במרכז החדר עמד שולחן עבודה גדול, שאפשר לבן יהודה להשתמש בספרים רבים בו זמנית.

רוב שעותיו בבית עמל בן יהודה על כתיבת המילון העברי. בצהריים היה עובד מעט בגינה, ובערב ערך את עיתוניו, 'הצבי', 'האור' ו'השקפה'. אורחים וחברים ביקרו בבית בערבי שבת וחג בלבד, בהם נמנע בן יהודה לעבוד. האורח היחיד שהורשה להיכנס לחדר עבודתו היה ידידו הקרוב, החוקר ומורה הדרך, אברהם משה לונץ, שהיה הירושלמי הראשון שדיבר אתו בעברית.

בשנת 1921 החליטו חמדה ואליעזר בן יהודה לעקור לשכונת תלפיות, שנבנתה אז בזיעת אפם של אנשי גדוד העבודה. מדי יום היה בא לראות את ביתו ההולך ונבנה, ומלמד את הפועלים היהודים מילים עבריות הקשורות למלאכתם. חודשים ספורים בלבד לפני שבניית הבית הסתיימה, נפטר בן יהודה, והוא רק בן 64. המשפחה עזבה את הבית ברחוב אתיופיה, וחמדה התגוררה בגפה בתלפיות עד סוף ימיה.

כתובת: רחוב אתיופיה 11