אתר הגלעֵד - אתר קבורה והנצחה לחללי הרובע היהודי בתש"ח

הדפס

המתים נקברו בחופזה בימים האחרונים של הקרבות, מתוך כוונה להעבירם לקבורת קבע בהמשך, אולם זה קרה רק שנים רבות לאחר מכן.

הכל התחיל עם פרוץ מלחמת העצמאות בשלהי שנת 1947. עם הכרזת תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, הותקף היישוב היהודי בכל הארץ, ועמו גם הרובע היהודי. ההתקפות הקשות הביאו לנטישה המונית של יושבי הרובע אל מחוץ לחומות, והנשארים היו בעיקר העניים, הזקנים או המשפחות הגדולות שלא יכלו לברוח. הטבעת הלכה והתהדקה, עד כי כאשר עזבו הבריטים את הארץ ב-15 במאי 1948, נותר הרובע היהודי מכותר כולו. במשך כמה ימים נמשכו הקרבות בין מגיני הרובע (רובם ילדים ונערים) ובין כנופיות מקומיות.

ב-19 במאי נכנסו כוחות סדירים של הלגיון הירדני לעיר העתיקה, וניהלו מלחמה קשה מול התגבורת שנשלחה להגן על הרובע. בתום תשעה ימי קרבות, ב-28 במאי 1948, נאלצו מגיני הרובע להיכנע בפני הלגיון.

בימים שחלפו מעזיבת הבריטים ועד נפילת הרובע בידי הירדנים נהרגו ברובע עשרות יהודים. למרות שבירושלים קוברים את המת בו ביום, החליטו רבני הרובע להמתין עד לפינוי מהעיר העתיקה, בשל האיסור לקבור את המת במרחק של פחות מ-25 מטרים ממקום יישוב. המתים נשמרו אפוא בבית החולים משגב לדך, אולם משהמצב החמיר ומספר החללים גדל, החליטו הרבנים לקבור את המתים באופן ארעי בין החומות. הלוויה קצרה ומהירה תחת הפגזה כבדה נערכה מבית החולים לחצר קטנה ליד כיכר בתי מחסה.

ארונות הקבורה נעשו מדפנות סוכה מאולתרים, והרב אורנשטיין שניהל את טקס הקבורה, ביקש את סליחת המתים על שלא נקברו כראוי (הוא ואשתו נהרגו בהפגזה ימים ספורים לאחר מכן, ונקברו באותו מקום). בכמה טקסי קבורה מהירים כאלה לאורך כמה ימים, נקברו סך הכל 34 חללים, והירדנים הוסיפו עוד 14 – סך הכל נקברו בחצר הקטנה 48 מתים, שאיש לא פקד את קברם במשך 19 שנה. הנקבר הצעיר ביותר היה נסים גיני, ילד בן תשע וחצי ששימש כקשר בין עמדות המגינים ונורה בידי צלף ירדני.

אחרי שחרור ירושלים ב-1967 הועברו כל המתים לקבר אחים בהר הזיתים. היחיד מביניהם שזוהה בוודאות היה נסים גיני, שכן רק בפיו עוד היו שיני חלב. אתר הקבורה בתוככי הרובע הפך לאחר פינויו לאתר הנצחה בשם 'הגלעֵד', והוא מסומן באנדרטת אבן קטנה עשויה אבן גיר, ובכתובת המספרת את האירועים.

כתובת: רחוב הגלעֵד, הרובע היהודי
אוטובוס: קו 38 להר ציון, ו-1,2 לכותל