אורוות שלמה בהר הבית

הדפס

Select ratingלא משהובסדרטובממש טובמעולה

 

מתחת בחלקו הדרום מזרחי של הר הבית מתחם תת-קרקעי, בנוי קמרונות. שטח החלל הנו כשישים על שמונים מטרים, ומפלסו כשנים עשר מטרים מתחת למפלס ההר כיום.

מאז ארועי מנהרת הכותל בשנת 1996, הפך הוואקף הירדני את המתחם הענק למסגד על שם  החליף האומאי מרואן, שהיה גם אביו של עבד אל-מלכּ, בונה את כיפת הסלע בשנת 691 לספירה הנוצרית וכיום נחשב למסגד הגדול ביותר במזה"ת.

רוב החוקרים סוברים שחלל אורוות שלמה נבנה כבר בימי הבית השני בימי הורדוס בזמן מהלך עבודות ההרחבה של הר הבית. אחת הסיבות העיקריות לבנייה זו, הייתה ככל הנראה להקל על הלחץ בחומות בפינה הדרום-מזרחית של ההר, שכן  מילוי עפר כתחליף, היה בעייתי מבחינה הנדסית. ייתכן והסיבה השנייה לבניית חלל זה הנו בשל טומאת המתים ביהדות.אורוות שלמה

כשהגיעו הצלבנים לירושלים וכבשוהָ בשנת 1099 נכבש גם ההר והוחזק בידי האבירים 'הטמפלרים של מקדש שלמה' שכן הם חשבו שמבנה אל אקצא הוא בעצם מקדשו של המלך שלמה. באולם תת קרקעי זה קשרו את סוסיהם, ומכאן שמו "אורוות שלמה".

כאשר ביקש המלך הורדוס לפני כאלפיים שנה להרחיב את מתחם הר הבית, ניצבה בפניו בעיה: תוכניתו המגלומנית למשטח בגודל של כ-12 מגרשי כדורגל, לא תאמה את הטופוגרפיה הטבעית והצנועה למדי של הר המוריה. הדבר לא הפריע להורדוס לשנות את פני השטח כראות עיניו לצורך הגשמת תוכניתו: הוא הקיף את ההר הקטן בארבעה קירות תמך ענקיים (בהם הכותל המערבי), מילא את החלל שבין הקירות ובין ההר בקשתות וקמרונות, ומעל כל זה פרס את הרחבה הגדולה.

כניסת עולי הרגל להר הבית השתנה אפוא באופן משמעותי: מעתה יכלו להיכנס לרחבה המוגבהת באחת משתי דרכים: א. דרך גשרים חיצוניים, שהעלו אותם ממפלס הגאיות הנמוך שסביב, או מפסגת ההרים הסמוכים ישירות למפלס העליון של הרחבה (גשר וילסון ומחלף רובינסון); ב. דרך מנהרות שעברו בחללים התת-קרקעיים, שנוצרו תחת הרחבה בין הקירות ובין ההר הטבעי. עולה רגל שבחר להיכנס דרך החללים התת-קרקעיים, צעד פנימה עד הגיעו לגרם מדרגות, וזה הובילו למפלס הרחבה העליון.

חללים תת קרקעיים מתחת להר הית - אורוות שלמה

מאחר שהר המוריה אינו סימטרי, כך גם החללים התת-קרקעיים שנוצרו סביבו אינם אחידים בגודלם או בגובהם, בהתאם למרחק בין קיר התמך ובין ההר. כך יצא שהחלל הגדול והעמוק ביותר נמצא באזור הפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, בצד הפונה לנחל קדרון. בכותל הדרומי שבאזור זה פתח הורדוס שני מעברים תת-קרקעיים לעולי הרגל, שנקראו 'שערי חולדה'. מעברים אלה, וכל חלל הקשתות והקמרונות המונומנטאלי המקיף אותם, זכו בימי הביניים לשם 'אורוות שלמה'.

את השם הגו חיילים צלבנים מהמסדר הטמפלרי, שקבעו במאה ה-12 את משכנם על הר הבית (ומכאן שמם). הם גילו את החללים התת-קרקעיים העצומים שבדרום-מזרח הר הבית, והניחו לפי תומם כי שימשו את אלפי סוסיו של שלמה המלך, עליו מסופר בתנ"ך כי "הירבה לו סוסים". השם כמובן שגוי, שהלא החללים נוצרו בידי המלך הורדוס בתקופת בית שני, ולא בידי המלך שלמה בתקופת בית ראשון.

האירוע הדרמטי הבא בתולדות אורוות שלמה התרחש כ-900 שנה לאחר מכן, בשנות ה-90 של המאה ה-20. היה בעקבות שיפוץ מקיף ביותר שערך הואקף באורוות שלמה, במסגרת הכשרת מסגד תת-קרקעי בשם אל-מרוואני, ופתיחת פתח כניסה רחב אליו.

במסגרת העבודות נגרם נזק ארכיאולוגי עצום לאורוות שלמה, עקב פינוי טונות של עפר, ובהם ממצאים עתיקים, שנזרקו כולם לנחל קדרון. במקביל אף נגרם נזק ארכיטקטוני לאורוות שלמה, עקב סילוקם של חלק מהעמודים שתמכו בקמרונות ובקשתות במקום.

בעקבות הלחץ על קירות התמך, נוצרה "בטן" בכותל הדרומי ובכותל המזרחי המקיפים את אורוות שלמה, דבר שדרש את חיזוקם המיידי. כיום ניתן להבחין בחיזוקים, בדמות נדבכי אבן לבנים וחדשים סמוך לפינה הדרום-מזרחית של הר הבית.

כיום, מותרת בכניסה אל מתחם אורוות שלמה למוסלמים בלבד.

 

מצאתם טעות? רוצים להוסיף? רוצים לכתוב כתבה משלכם ועל שמכם? שילחו לנו מייל או טוקבק בכל נושא שתחפצו...